"בשבילי לא היה דבר כזה 'אהבה'"

בשבע השנים האחרונות מקיימת עמותת "אחריי!" תחרות כתיבה בנושא "אני ישראלי" בשיתוף העמותה להנצחת בת חן שחק ז"ל שנרצחה ביום הולדתה ה-15 בפיגוע בדיזינגוף סנטר בשנת 1995. 

לאחר מותה גילו הוריה יומנים בהם נהגה בת חן לכתוב את רשמיה על עצמה, על משפחתה ובעיקר על המתרחש סביבה בחברה הישראלית. ביומניה ניתן לקרוא על מלחמת המפרץ, על השלום, על רצח רבין ועוד. יומניה של בת חן התפרסמו 10 שנים לאחר מותה בספר שנקרא "לכתוב בשבילי זה דבר נהדר".

מדי שנה נערכת תחרות כתיבה בשיתוף עמותת "אחריי!" ו"העמותה להנצחת בת חן שחק ז"ל", במסגרתה מעודדים את חניכי "אחריי!" לכתיבה ויצירה, הבעת עמדה, מעורבות חברתית ותרבות. השופטים בתחרות היו אנשי יצירה ורוח, ובהם ד"ר אבשלום קור, עו"ד הדר- אהרון מועלם, הוריה של בת חן ז"ל- צביקה ואילת ואנשי "אחריי!".

השנה זכתה במקום הראשון בתחרות עדי קדם, שהתנדבה השנה במסגרת שנת השירות של "אחריי! לקהילה" הפועלת בתמיכת הקרן לידידות בראשות הרב יחיאל אקשטיין.

עדי, שמתארת את מסכת חייה בקטע שכתבה, הנקרא "תודה", מספרת על חוויות לא פשוטות וחשיפה לסביבה קשה כבר מגיל צעיר. היא כותבת על ההתמודדות שלה, על נקודת המפנה בה החליטה לקחת את עצמה בידיים ועל השינוי הגדול שעברה בשנת השירות.

במהלך טקס סיום שנת הפעילות לציון 15 שנים לעמותת "אחריי!" בהר הרצל, זכתה עדי להגיש לנשיא המדינה שמעון פרס את הספר "אני ישראלי", המאגד מעל ל-260 קטעים שכתבו חניכי, בוגרי ומדריכי "אחריי!" במהלך השנה. במקום השני זכתה נטלי מוזס מפרויקט "לאומי אחריי! לבגרות", ובמקום השלישי נ' מקבוצת "אחריי! לצבא" במעון "מסילה". כל הזוכים יקבלו מלגה כספית לקניית ספרים מטעם "העמותה להנצחת בת חן שחק ז"ל".

"אחריי!"היא עמותה חינוכית חברתית הפועלת במטרה להצמיח מנהיגות צעירה ולעודד מעורבות חברתית בקרב בני נוער וצעירים הנמצאים בצומת הדרכים האחרון בו ניתן להשפיע על עתידם באמצעות חינוך.

העמותה הוקמה ב-1997 עם קבוצה אחת בשכונת התקווה בתל אביב. כיום חברים בתנועה כ- 5,000 בני נוער מדי שנה שמשתתפים ב-200 מסגרות פעילות בשכונות בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית בכל רחבי ישראל. באמצעות תכניות חינוכיות המחברות לאבני דרך בחברה הישראלית, נוטעת העמותה בחניכיה תחושת הצלחה ומסוגלות ומעודדת אותם להשתלב כאזרחים תורמים בחברה הישראלית.

עמותה חינוכית חברתית הפועלת במטרה להצמיח מנהיגות צעירה

הקטע הזוכה של בוגרת שנת השירות "אחריי! לקהילה":

תודה/ עדי קדם

גדלתי במעלה אדומים. כשהגעתי לכיתה ו' ההורים שלי החליטו שהם רוצים להיות קרובים למשפחה ועברנו למושב בעמק חפר, כשהגעתי למושב פתאום הכל היה לי שונה, כאילו כל מה שעברתי עד עכשיו היה סתם, עכשיו מתחילים לחיות באמת.

לא היו לי הרבה חברות, היו לי אולי שתי חברות טובות ועוד כמה חברות מתחלפות. בחופש הגדול בין כיתה ו' לז' היה לי ולחברה שלי משעמם, היא באה לישון אצלי ומול המושב שלי הייתה תחנת דלק. הלכנו לשם ל"סיבוב" ואז ראינו מכונה של סיגריות. חשבנו - למה לא ננסה, וקנינו משהו כמו 7 קופסאות מכל הסוגים, ועישנו בתחנה עד 4 בבוקר, אני באמת לא יודעת למה עשיתי את זה, פשוט לא היה לי משהו יותר טוב לעשות.. ככה עברה לי כיתה ז' אפילו הקמתי "מחששה" בבי"ס.

המשכתי עם ה"סאטלה הטובה". לא הייתי הולכת לבי"ס כי היו לי דברים הרבה יותר טובים לעשות. בשלב הזה כבר הייתי במצב של אדישות מוחלטת. הפסקתי לבכות, כי להראות רגש זה מראה על חולשה. לא היה אכפת לי יותר מה חושבים עליי ומה אומרים עליי, פשוט זרמתי עם החיים - "חייתי את הרגע" וחשבתי - מה שיקרה יקרה.

כל החיים שלי לא סמכתי על אף אחד, אפילו לא על המשפחה שלי. בשבילי לא היה דבר כזה "אהבה". משפחה זו הייתה סתם מילה שמנסה להוכיח מאיפה אתה בא. בשנת השירות למדתי לשתף, לאהוב ולהרגיש שייכות. זאת המתנה הכי גדולה שיכולתי לקבל.

פתאום יש לי אנשים שסומכים עלי שאני אשנה אותם ואעזור להם. הם מעריצים אותי ואני חשובה להם, ואותם החניכים האלה, שבחיים לא חשבתי שאני אתחבר ככה לילדים בכיתה ח' ו-י''א, הם העיסוק העיקרי שלי ביום ובשעות הפנאי. יש לי אחריות ומחויבות לילדים האלה וביום שהכרתי אותם הבטחתי לעצמי שאני לא אעזוב אותם עד שהשנה תיגמר ושאני אעשה הכל בשבילם - אני אתן להם את מה שאני לא קיבלתי.

אני חוזרת הביתה ואני מרגישה שאני בן אדם אחר - פתאום אכפת לי מעצמי, אני יודעת להגיד לא, הפסקתי לזלזל בעצמי.

בשנת השירות למדתי מה זה לסלוח, סלחתי לכל כך הרבה אנשים שכעסתי עליהם שנים. אבל בת'כלס הדבר הכי משמעותי וגדול שקיבלתי מהשנה הזאת הוא אמונה. כל הזמן ביקשתי רק מישהו אחד לסמוך עליו ופתאום קיבלתי כל כך הרבה שזה נראה לי כמו חלום.

אז תודה ל"אחריי!", תודה שקיבלתם אותי בזרועות פתוחות ושנתתם לי לעבור את השינוי הזה ולהיות חלק מהמשפחה הזאת. אני בחיים לא אשכח את השנה הזאת, את האנשים ואת כל הדברים שלמדתי, פשוט תודה.