"אל תעמיסו, תחשבו". כך לא תשכחו את הילד
המשימות היומיומיות, חווית הנהיגה המורכבת ושיחת הטלפון הצטרפו כולן לכדי הסחת דעת טרגית שגרמה לאב צעיר להותיר את בתו התינוקת נעולה בכלי רכב. "הבעיה מתחילה כשדברים נעשים באופן אוטומטי", הסבירו מומחים. מה ההמלצות שלהם?
האם כל אחד יכול לשכוח את ילדיו מאחור ולהותירם בכלי רכב נעול? יש מחיר לריבוי המשימות שמועמסות על המוח האנושי, והמקרה שבו תינוקת מתה לאחר שהושארה במכונית על ידי אביה הוא רק דוגמה טרגית להתפתחות קיצונית של אותו תהליך. כך הסבירה אתמול (ג') מומחית לזיכרון וריכוז ששוחחה עם ynet בעקבות האסון.
עוד בערוץ החדשות של ynet:
פרצו והיכו: אוהדי בית"ר צולמו תוקפים ערבים
הסוד נחשף: כך ארגנטינה סייעה לגרעין הישראלי
"גם לאנשים צעירים ובריאים יש גבול לקיבולת המשימות שמוחם יכול לבצע בזמן נתון", הסבירה ד"ר נועה ברגמן, נוירולוגית ממרפאת הזיכרון והריכוז בבית החולים איכילוב. "אם נעמיס על המוח מספיק משימות באותו זמן, חלק מהן יתפספסו. באופן טבעי הוא מסנן את מה שחשוב ומה שפחות, מה דחוף ומה לא, ובדרך כלל אנחנו מסתדרים. אבל בהחלט יכול להיות מצב שאדם, מבלי לשים לב, יעבור את הקיבולת שלו".
"כמובן שזה לא מתפקידי, אבל נראה שהיו מספר פעולות קוגניטיביות שהן לא פשוטות בו-זמנית. נהיגה מכילה מגוון פעולות שדורשות המון מהמוח, כמו תפיסה מרחבית, קבלת החלטות, התמצאות מוטוריקה ועוד, ועליה יש להכניס שיחת טלפון. כל אלו יחד עלולים להוריד משימות מהמוח, כשבמקרה המצער הזה קרה מה שקרה. כולנו עסוקים וצריכים 50 שעות ביממה, אבל עלול להיות לזה מחיר".
מחקירה ראשונית של נסיבות מותה של התינוקת בת ה-9 חודשים שנשכחה ברכב של הוריה ברמת גן, עולה כי שיחת טלפון שקיבל האב הסיחה את דעתו. מהחקירה עולה כי האב היה אמור להסיע את שלושת ילדיו למעון ולקייטנות, ביום הראשון של החופש הגדול. לאחר שהסיע את שני בניו הגדולים יותר, תאומים בני 6, ליעדם, הוא כנראה ענה לשיחת טלפון. על פי החשד אותה שיחה - שהתקבלה בשעה 9 בבוקר - היא שהסיחה את דעתו, ולפיכך הותיר את התינוקת במכונית, עת הגיע לחניית הבית. הוא עלה על אופנועו והמשיך בסדר יומו.
לומר בקול רם את המטלות
"הדבר יכול לקרות בשכיחות מסוימת לכל אחד אבל זה עלול להיות נפוץ יותר אצל בעלי הפרעות בקשב וריכוז", הוסיף פרופסור רפי קרסו מהמחלקה לפסיכולוגיה במסלול האקדמי במכללה למנהל ומהמחלקה הנירולוגית מהמרכז הרפואי
על שם הלל יפה בחדרה. "ברגע שטלפון מסיח את הדעת יש שיוצאים ביציאה הלא הנכונה ברחוב, לא פונים בפנייה הנכונה הביתה, ואם הם מדברים בטלפון הם יכולים להמשיך ישר ולא לפנות כלל. המקרה אומנם קיצוני, לשכוח את הילדה באוטו זה לא דבר של מה בכך, אבל עובדה שזה קורה וזה לא המקרה הראשון שאנחנו שומעים עליו."יש פטנטים שאפשר לעשות כדי למנוע מקרים כאלו, כמו לומר בקול רם את המטלות שלהן אנחנו נדרשים, גם אם הן נראות לנו פעולות פשוטות וברורות. הבעיה מתחילה כשדברים נעשים באופן אוטומטי. לקחת את הילד לגן הופך עם הזמן לפעולה אוטומטית שלא חושבים עליה, כמו נהיגה. אם אני אשאל נהג שסיים את הדרך באיזה רמזור הוא עצר ובאיזה המשיך ומי נסע לידו, הוא לא יזכור שום דבר. רק אם קורה משהו חריג שמסיח את הדעת זוכרים אותו. לקחת את הילד זו רוטינה לא חריגה וכדאי לחשוב על כך כל הזמן כדי לא לשכוח את זה".
לפנייה לכתב/ת 
