"קשר העוגה": החשיפה מראשית הכור בדימונה
אחרי שצרפת אפשרה את הקמת המתקן הגרעיני בדימונה, נקלעה ישראל לצומת קריטי. חשש המערב מפצצה וצורך בחופש פעולה הובילו עד ארגנטינה ו"הסכם 'העוגה הצהובה'". כעת נחשפים מסמכים וצילומים חסויים שמרכיבים מרדף מודיעיני גלובלי אחר הפרטים החסויים של "מפעל הטקסטיל"
פרויקט הגרעין הישראלי - מלאכת בנייה מורכבת של דיפלומטיה ומדיניות ביטחונית - נקלע בשנות השישים ל"מארב" מודיעיני מערבי. מברקים חסויים, מפגשים בדרג גבוה ודיונים בצמרת המדינות המעורבות עסקו כולם במירוץ הישראלי לפצצה. אלו פורסמו בימים האחרונים בארה"ב תחת הכותרת "קשר 'העוגה הצהובה' הישראלי-ארגנטינאי", וחשפו - יחד עם תמונות נדירות - טפח נוסף ממה שנחשב עד כה למרכיב משמעותי במדיניות העמימות של ירושלים.
עוד בערוץ החדשות של ynet:
למה לא וולקן? אלפים בחרו שמות לירחי פלוטו
החומר לבגרות בשנה הבאה כבר באתר
הערכה קנדית חשפה הסכם סודי למכירת אורניום מארגנטינה לישראל, הבריטים שותפו בפרטים ואלו שוחחו על כך עם צרפת - שותפתה העיקרית של ישראל באותה נקודת זמן, אך כזו שהחלה להטיל מגבלות משמעותיות על השאיפה הישראלית לגרעין. מאוחר יותר נכנסה לתמונה גם ארצות הברית, ולאחר פקפוק רב בהערכת המודיעין של שכנתה הצפונית, היא אישרה את המידע הבסיסי.
ארבע התמונות של המתקן הגרעיני בדימונה שצורפו לחשיפת המסמכים צולמו בשנת 1960. לא ניתן לקבוע בוודאות מי אחראי לצילום, אך מידע מאוחר מצביע על האפשרות הסבירה שמדובר בנספחים ביטחוניים מהצוותים הדיפלומטיים של בריטניה וארצות הברית. תצלומי הכור, שחלקם הוגדרו כחסויים ומסווגים, פסלו את ההצהרה הישראלית על הקמת מפעל טקסטיל במקום ונשמרו עד כה בארכיון מחלקת המדינה האמריקנית.
בכל אותה תקופה - שנים ארוכות של פגישות, דיווחים, תצלומים סודיים, תצפיות ותהיות אינספור - פעלה ישראל מאחורי הקלעים תחת כותרת גג אחת: קידום הפרויקט. כך נולד ההסכם עם ארגנטינה, ההסכמה לביקור משקיפים אמריקנים בדימונה, הפשרות מול צרפת והחלטות נוספות שיישבו באופן נקודתי את חששות הקהילה הבינלאומית. ברקע, חושפים המסמכים והתמונות, רמת הידע של המערב באשר לאופי תוכנית הגרעין, מטרתה ומיקומה בציר המחקר-פצצה, הייתה מוגבלת מאוד.
מסמך 1: הצרפתים בנו ונותרו מחוץ ללופ
תיעוד מפורט מתאר את הגילוי האמריקני על המתקן הגרעיני בדימונה, את ההבטחות הישראליות הרבות - שניתנו על ידי דרגים שונים, בתגובה לבקשות ארצות הברית - כי הפרויקט הוקם לצורכי שלום בלבד. בפגישה שהתקיימה ב-25 במאי 1963, הודה דיפלומט צרפתי בכיר בפני ראש ה-CIA אז, ג'ון מקון, כי אף שארצו סייעה בבניית הכור בדימונה, "עלול להיות מתקן גרעיני בלתי ידוע לצרפתים".
מסמכים 2 ו-3: פצצה או שתיים מדי שנה
בשלהי 1964, ניתח איש מודיעין קנדי את הפוטנציאל הישראלי לשימוש צבאי בתוצרי המתקן הגרעיני. הוא השתמש, בין היתר, בתצלומים מהאזור והסיק כי הכור נושא בכל תנאי הסף הדרושים לפיתוח פרויקט חימוש גרעיני "צנוע". לדבריו, מרגע שהכור חצה את נקודת ההפעלה הקריטית, הוא יוכל לייצר מספיק פלוטוניום לפיתוח פצצה תוך שנה. הוא העריך כי הגברת הפעילות במתקן תביא תוך זמן קצר ליצירת פצצה או שתיים מדי שנה. הניתוח שהעביר נועד "לעיניים בריטיות וקנדיות בלבד" וזכה להערכה רבה בקהילות המודיעין הרלבנטיות.
מסמך 4: ישראל בין צרפת, ארצות הברית, בלגיה וארגנטינה
מסמך זה מתייחס למברק מהשגרירות האמריקנית בפריז למחלקת המדינה, שנשלח ב-1963 אך עדיין לא אותר בארכיון האמריקני. ככל הידוע, מתייחס המברק להפסקת אספקת האורניום מצרפת לדימונה - החלטה צרפתית שנועדה לבלימת מאמצי הגרעין הישראלי. מומחה גרעין צרפתי במשרד החוץ אמר לגורמים רשמיים בשגרירות ארצות הברית בארצו כי ישראל - שסירבה לחתום על הסכם בלעדיות עם צרפת - תרה אחר מקורות נוספים לקניית אורניום, ככל הנראה בלגיה וארגנטינה. הוא פסל את ההערכה האמריקנית כי הכור עבר את הנקודה הקריטית ומסוגל לייצר אורניום וקבע כי ללא דלק גרעיני, הוא מסוגל לפעול במשך שבועות ספורים בלבד.
מסמך 5: משלוחי "העוגה הצהובה" אינם פוסקים
על פי תחלופת המברקים בין השגרירות האמריקנית בצרפת למחלקת המדינה, אספקת "העוגה הצהובה" - אבקה המופקת מעפרות אורניום שמהווה שלב חיוני בדרך לפצצה גרעינית - לישראל נמשכת. במקביל, מוסיפות ממשלות צרפת וישראל להתווכח על הדרישה הצרפתית לבלעדיות באספקת אורניום.
מסמך 6: הסוד המודיעיני והדילמה
במפגש בין בכיר בשגרירות בריטניה בפריז לגורם רשמי בצמרת משרד החוץ הצרפתי שטח האחרון את הנחת העבודה של ארצו, ולפיה ישראל לכל הפחות מנסה לשים עצמה בעמדה שבה תוכל לייצר פצצה, אם תחפוץ בכך. על פי סיכום עם צרפת, הדגיש, אמורה ישראל להשיב שאריות דלק, אולם ניסוח ההסכם היה מעט רשלני ונותר חשוף לפרשנות הצדדים. לאור הדברים, התלבטו הבריטים אם לספר לצרפת על ההסכם הסודי בין ישראל וארגנטינה ונדרשו בכל מקרה לאישור קנדי. לא ברור בשלב זה אם הסוד הבריטי-קנדי נחשף בפגישות.
מסמך 8: מזלג בשביל הגרעין הישראלי
מכתב מסווג ושמור שנשלח ממחלקת המדינה האמריקנית לשגרירות בריטניה בתל אביב דן בהסכם הסודי בין ישראל לארגנטינה, ולפיו הסכימו הצדדים על מכירת כל תוצרת האורניום הארגנטינית לדימונה - 80 טונות ב-33 חודשים, על פי הכתוב. "המשמעות היא שלישראל יש כעת אספקה בלתי מוגבלת של אורניום בלתי מפוקח", נכתב. "על בסיס הנחה זו, יהיה להם מספיק פלוטוניום לייצור נשק תוך 20 חודשים".
הערות שוליים על גבי המסמך מעידות, על פי הניתוח, על המידע המוגבל שהיה למודיעין המערבי באשר לשלב המתקדם שבו הייתה ישראל במסלול הגרעין. "בכל הצטלבות בדרכם, כשייאלצו להחליט בין אופציה אזרחית טהורה לבין מסלול צבאי, הם יבחרו באפשרות האחרונה", קבע גורם רשמי שזהותו נותרה עלומה. הוא לא ידע באותו שלב, כמובן, שהבחירה הישראלית במסלול פיתוח גרעיני צבאי התרחשה כבר בתחילת הדרך.
דיוקים אמריקניים מאוחרים יותר - שהובעו לאחר שארצות הברית שותפה בהערכות המודיעין הקנדיות - הבהירו כי ארגנטינה לא יכולה הייתה למסור לישראל את כל תוצרת האורניום שלה, משום שהיא הוגבלה בהסכמים קודמים עם מערב גרמניה וניהלה משא ומתן גם עם יפן. עם זאת, איסוף מודיעין בשטח הפיג את הספקנות האמריקנית באשר לדיווח הקנדי. באוקטובר 1964 אישרה מחלקת המדינה את קיום ההסכם בין ארגנטינה לישראל. "התוצרת האחרונה הועברה באופן בלעדי לדימונה", קבע המודיעין. "הכמות גדולה הרבה יותר מהדרוש להפעלת מתקן מחקר בלבד".
בקשה לשימוע מחבר קונגרס ארגנטינאי הפכה את ההסכם עם ישראל לפומבי, אך הפרסום לא התפשט מחוץ לגבולות ארצו. ארצות הברית ניסתה לברר כמה אורניום נמכר לישראל ומה מיקומו כעת, אך לא הצליחה לעשות זאת במשך זמן רב. משקיפים שביקרו בדימונה הביעו "סיפוק רב" מהסיור, אך לא הצליחו להשיג תשובה לשאלות.
כך הפך "מפעל הטקסטיל" לקריה למחקר גרעיני
בניית הקריה למחקר גרעיני החלה בשנת 1958, והכור נרכש מצרפת והחל לפעול בסוף דצמבר 1963. ב-1960, לאחר
גילוי מתקני הקריה על ידי ארצות הברית, טענה ישראל כי מדובר במפעלי טקסטיל, אך בסוף אותה שנה אישרה ישראל רשמית בפני הממשל האמריקני כי היא עוסקת בבניית כור מחקר גרעיני של 24 מגאווט לשם "פיתוח ידע מדעי לצרכים תעשייתיים, חקלאיים, רפואיים ומדעיים אחרים".
רוב תוכניות המחקר במקום נתונות תחת מעטה כבד של חשאיות, אך פרשת מעצרו של מרדכי ואנונו, עובד הקריה לשעבר שנחשד ב-1986 בעבירות ריגול ובגידה, חשפו לא מעט פרטים על הפעילות באזור והיוו בסיס גם לחיבור פיסות המידע שנחשפו כעת במסמכים.
תגובתה הרשמית של ישראל לכול הידיעות בנושא זכתה לכינוי "מדיניות העמימות", ומתומצתת במשפט "מדינת ישראל לא תהיה המדינה הראשונה שתכניס נשק גרעיני למזרח התיכון".
לפנייה לכתב/ת 
