ברט בכרך: הקיטש גבר על המלודיה
כפוף ושברירי, אבל מלא הומור, ניגן ברט בכרך מול הקהל הישראלי את שיריו המתקתקים בקלילות אלגנטית. אך בעקבות אלתורים מוגזמים של זמרי הליווי - האווירה נותרה מצועצעת
אין לכם מושג כמה שירים של ברט בכרך אתם מכירים. שירים שמככבים ברדיו גם 50 שנה לאחר שהוקלטו ועדיין נשמעים טריים. האיש הזה, שאת שיריו שרו הביטלס וגם הווייט סטרייפס, זכה בשלושה אוסקרים ושמונה פרסי גראמי על יצירתו המוזיקלית המסחררת, שעמוסה בשירי פופ יפהפיים אותם ביצעו ארית'ה פרנקלין, דאסטי ספרינגפילד, דיון וורוויק, הקארפנטרס, טום ג'ונס ועוד רבים.
רוצים שכולם ישמעו אתכם? כתבו את דעתכם בפייסבוק שלנו, ואת התגובות הנבחרות נפרסם לכולם
את מזוודת השירים הזאת הביא איתו מלחין-העל להופעתו הראשונה בישראל (הראשונה בה הוא במרכז הבמה. בכרך כבר היה כאן ב-1960 כשניהל מוזיקלית את הופעתה של מרלן דיטריך), אמש (ג') באמפי שוני. בכרך כבר בן 85, כפוף ושברירי, אבל מנגן את שיריו בקלילות ומנצח ביד רמה על התזמורת.
"קוראים לסיבוב ההופעות הזה The You've Got To Be Kidding Me Tour ("אתם ודאי מתלוצצים"). זה ההסבר היחיד לכך שבשלב זה של חיי, אני מקיים סיבוב בינלאומי של 13 הופעות", הוא אומר לקהל. הוא מספר אנקדוטות מן הביקור עם דיטריך, וחולק את הקשיים שהיו לו בתחילת דרכו כפזמונאי ("התדפקתי על דלתות כל המו"לים ושמעתי כל הזמן רק, 'לא, לא'. זה היה כמו להיות בכנס של רפובליקנים").
כדי לנסות ולדחוס עשרות שירי חובה לערב אחד, פתח בכרך את הערב במחרוזת בלתי מתנצלת. החל מ-"What The World Needs Now", דרך "Walk On By" (שזכה לאינספור פרשנויות מעניינות לאורך השנים, מאייזק הייז דרך הסטרנגלרס ועד לגירסה חביבת-גלגלצ של גבריאל), "I Say A Little Prayer" האלמותי שקוצץ באופן אנוש, "Do You Know The Way To San Jose" המקסים ועוד ועוד.
האמת חייבת להיאמר: תמיד היה משהו מצויץ מדי, מתקתק מדי בשיריו של בכרך. משהו שלרוב התמתן בזכות המבצעים המצוינים שבחר. אמש, מצויד בשתי זמרות וזמר בעלי קול גדול ומניירות גדולות עוד יותר, הקיטש איים לעתים להטביע את יופיה של המלודיה.
אבל בכרך, מבהיק בלובן בגדיו ושערו, ניצב במרכז הזרקורים, שילח עוד ועוד שירים מעלפים מן הרפרטואר שלו אל עבר הקהל, ולא חסך בלשונו אם צריך. בסוף הביצוע לשיר "Close To You", שבו השתוללה הזמרת דונה טיילור באלתורים, אמר "אנחנו אף פעם לא יודעים איך השיר הזה יסתיים. לפעמים זה כמו תאונת דרכים, למשל הערב".
את האווירה המצועצעת הציל הקלידן ביל קנטוס, שניגש למיקרופון וביצע את "My Little Red Book" (ביצועי עבר בולטים: מנפרד מאן ולהקת Love) כפזמון ברודוויי עולץ וקצבי, והכניס מעט בידור אותנטי לכובד הרצינות העצמית. ואם כבר מפרגנים לנגנים, החצוצרן טום איהלן היטיב לשחזר את הסאונד המזוהה כל כך שתרם לבכרך הרב אלפרט.
לאחר מכן הגיע תור המחרוזת הקולנועית. גם כאן אפשר היה להסתחרר מהצלחתו של בכרך בשירי נושא ופסקולים שזיכו אותו בפרסי אוסקר, גלובוס זהב ועוד. "The Look Of Love" מ"קזינו רויאל", "Arthur's Theme (Best That You Can Do)", שיר הנושא לסרט "ארתור" המוכיח כישורי הישרדות טובים יותר מאשר הסרט, "Raindrops Keep Fallin On My Head" מ"קיד וקסידי", "מה חדש, חתלתולה" ועוד ועוד.
מרטיט לבבות
ואז הגיע שיא הערב, לפחות בעיניי. שיר הנושא לסרט "אלפי", אולי הטוב בשיריו - והשיר החביב על המלחין עצמו - זכה לביצוע בידי בכרך, ולא אף אחד מזמריו המיומנים והמשומנים. בקולו הצרוד והחלש, שגם בצעירותו לא היה הצד החזק שלו, הצליח בכרך לרגש עד דמעות. את מילותיו האלמותיות של שותפו המנוח, האל דיוויד,
הוא לחש כשהוא מצויד בחוכמת השנים ("כשאתה צועד, תן ללב להוביל") והצליח להרטיט לבבות. ברגע זה קשה היה שלא לחוש שמחה על שזכינו לראות את האיש, האחראי לעושר המוזיקלי הבלתי נתפש הזה, בפעולה.
אבל מהר מאוד חזר הצ'יז לגבור על הרגש בלהיט "That's What Friends Are For". השיר - שבוצע ב-1985 על ידי סופרגרופ שכלל את אלטון ג'ון, סטיבי וונדר, דיון וורוויק וגלדיס נייט - וכל רווחיו הוקדשו למען המלחמה באיידס - שמר גם אצלנו על הסאונד האייטיזי המנופח והמסונתז. אחריו הציג בכרך שני שירים חדשים שכתב למופע חדש, הניחנים למרבה השמחה, ביופי ובעושר של עבודותיו המוקדמות.
להדרן הסופי הגישו בכרך ולהקתו גירסת שירה בציבור של "Raindrops Keep Fallin". בנו הצעיר, אוליבר בכרך, הצטרף לאביו בקלידים, אבל הבחירה בשיר שכבר בוצע קודם, ולא בעוד פנינה מהרפרטואר, נועדה בעיקר לשלח את הקהל הביתה כשהוא מפזם בעליצות עוד פראזה מוזיקלית שכבר חדרה לאנושות לתוך ה-DNA.
