קללת השבוע הראשון בטור-דה-פראנס? לא השנה
המועמדים הבולטים לניצחון שומרים כוחות, ומשתדלים שלא להסתכן בנפילה ופציעה לא מחוייבות המציאות. הטור-דה-פראנס סוגר אוטוטו שבוע, ו-Bikepanel מסכמים עבורנו את האירועים הבולטים
הטור דה פראנס, נראה כלפי חוץ כמו כל מרוץ אופניים אחר. אלא שהמציאות כמובן שונה, שכן מדובר ללא ספק במירוץ האופניים הגדול, היוקרתי והמסוקר בעולם. והיום (ה'), אחרי מספר ימי רכיבה, אפשר לקבוע כי לפחות בתחום אחד, הטור של השנה אינו רגיל. שכן בדרך כלל, התמהיל של רכיבה מישורית מהירה, רגליים מאד טריות, רעב עצום לתחרות והרוכבים המהירים בתבל, מייצרים סכנה ברורה ומוחשית לתאונה.
- רוצים לקרוא הכל על אופניים? הקליקו ל-Bikepanel
כך למשל, ב-2011 שבר בראדלי וויגינס את עצם הבריח כבר בשבוע הראשון. אשתקד, על כבישים צרים יחסית ובתוך הצפיפות והמהירות הבלתי נתפסת של השבוע הראשון, הפך הטור לשדה קטל: עשרות נפצעו וכמות גדולה של מתמודדים על מיקום גבוה נפצעו באופן קשה או איבדו את קבוצתם. קבוצת גארמין הגדולה איבדה את כל רוכביה כמעט בתאונות ופציעות.
השנה, כמות קטנה יחסית של רוכבים בולטים נפגעו ופרשו. השלב הבעייתי היה השישי, בו פרש יורגן ואן דן ברוק (בלגיה, לוטו בליסול), רוכב הדירוג הכללי הראשון שנפצע. יאני ברייקוביץ (סלובניה, אסטנה, תשיעי אשתקד) נפגע אף הוא באותו יום ופרש עם רוכב נוסף מהקבוצה. כך נותרה אסטנה - שנפגעה קשה מכולן - עם שישה רוכבים בלבד.
הרוב המוחלט של הרוכבים המובילים עדיין בטור, בריאים ושלמים. ואלה חדשות טובות מאד עבור הצופים.
הקבוצה הבולטת היא:
נא להכיר, אוריקה-גרינאדג׳, קבוצה אוסטרלית חביבה בלי רוכב בולט שיתמודד בצמרת, אבל עם חבורה של רוכבים חזקים ורוח קבוצתית מיוחדת מאד. בשבוע הראשון והמישורי יחסית, ניצחו האוסטרלים את השלב היחיד (4) בו נוצרו פערי זמנים: תחרות קבוצתית נגד השעון. מלבד זאת, בזכות הנצחון של רוכב הקבוצה סיימון גראנס בשלב 3, זכתה הקבוצה הצעירה להוליך לא רק את הדרוג הקבוצתי, אלא גם האישי. למי שלא עוקב, ההישג נראה כסנסציה. אך לאוסטרלים שורה של רוכבים מצויינים וותיקים (גראנס, אוגריידי, אימפי וגוס), לצד צעירים מעולים שמיצרים תלכיד נפלא.
והרוכב המצטיין הוא:
סיימון גראנס הוא מסוג הרוכבים המגוונים השולטים בסוגי רכיבה שונים. במקרה שלו, ספרינטים וטיפוס של עליות קצרות (עד 4 ק"מ). וגראנס ניצל עד תום את היתרון שהיה לו בקטע בו ניצח (3), אשר התאים מאד לכישוריו, וגבר על כמה יריבים חזקים דוגמת פיטר סאגאן הסלובקי, פיליפ ג׳ילבר הבלגי ואלחנדרו ואלורדה הספרדי. את זה עשה בעזרת עבודה קבוצתית מרשימה של חבריו לקבוצה. ועוד עניין אחד - הוא לא מתכוון לוותר על סיכוי ללבוש את החולצה בקטעים נוספים. אלא שבשלב השישי היה זה דריל אימפי אחד מהספרינטרים של אוריקה-גרינאדג, והדרום אפריקאי של החבורה האוסטרלית, שזכה בכבוד. אימפי הובל על-ידי הקבוצה, וזכה להיות הדרום אפריקאי הראשון בצהוב.
ומה עם הפייבוריטים?
כריס פרום האנגלי של קבוצת סקאיי, המועמד הכמעט-ודאי לניצחון, צבר כבר יתרון של 6-20 שניות על-פני יריביו. אלברטו קונטאדור, הספרדי המצוין של סקסו-טינקוף ויריבו העיקרי של פרום, הפסיד פחות זמן מהצפוי והראה ניצוצות של כושר טוב וקבוצה חזקה. כפי שחזינו, הקרב יהיה בין שניים האלה, כאשר פרום מצליח בינתיים לשמור על תכנית המירוץ - מחייב את יריביו ליזום, ומאפשר לחבריו לרכוב באופן הקבוצתי, המסודר והקטלני בו הם מתמחים. אגב, כל שאר היריבים נמצאים בפיגור של 16-25 שניות. מעט, אבל משמעותי.
ועוד משהו, בקטנה
בשלב השני ניצח הבלגי יאן באקלנדטס מקבוצת רדיושק-לאופרד, אחרי בריחה קטנה מספר קילומטרים לסיום. "בריחות" מצליחות מאחר והדבוקה הגדולה מרשה להן לקרות, אם מכיוון שאין איום ספורטיבי ברוכבים שברחו, או כי הדבוקה הגדולה טועה ולא מבצעת מרדף בזמן או בעוצמה הדרושה. כל זמן שניסים מהסוג הזה קורים, הבריחות ימשיכו והרומנטיקה הנפלאה של מרוצי אופניים תימשך.
צריך לזכור. עד עכשיו לא היו שלבים שיכלו לייצר יותר מכמה שניות הבדל בין הרוכבים והמועמדים. ביום שבת מתחיל הטור עם שלב הררי שמסתיים בפסגה. ביום רביעי נראה את שלב הנג״ש האישי הראשון, גם שם יפתחו פערים. ואז נכנס לשבוע האחרון ששם המאבק יעלה מדרגה.
לפנייה לכתב/ת 
