קרקס המחאה, רמת אביב

ההפגנות מול ביתו של שר האוצר ברמת אביב הפכו לרפלקס פבלובי. תמיד יהיו מי שלא מרוצים ממשהו. ממזג האוויר המעיק ועד החלטת ממשלה כזו או אחרת ותמיד גם תימצא להם חלקת אקרשטיין מסוגננת מול בית השר.

ההפגנות הללו איבדו מזמן משמעות. קיטור אובססיבי שלא מקדם דבר, זולת תוספת שכר על שעות עבודה נוספות לשוטרים הנמנים כידוע על מעמד הביניים. גם זו תרומה שאין לזלזל בה. העם ממאן להצביע בהמוניו. מספר הנאספים באדיקות מול ביתו של לפיד, לא ממלא אפילו פרומיל משטחה של כיכר רבין וזה מצטלם רע, אחרת קשה להבין את ההתעקשות של המוחים הסדרתיים להסתופף בפינת רחוב צדדי וזניח אי שם ברמת אביב.

עוד בערוץ הדעות

יש עתיד לילדים שנשלפים מבתיהם? / אסתר הרצוג

זה לא שהכול דבש ואין זה כתב הגנה על שר האוצר. התפישות הכלכליות לא באמת השתנו, אין תחרות של ממש, יש קרטלים, ועדים חזקים וקומבינות ממשיכים לגרום לכולנו לשלם את המחיר ביוקר המחיה. הבעיה היא בסגנון שתופסת "מחאת רמת אביב" (שם זמני). מוביליה מדרדרים אותה בכיוון של קולניות וצעקנות חסרת תוחלת, ככל שתסכולם גובר מהיענותו הצוננת של הציבור. וכך, ספק אם התקשורת הייתה טורחת בכלל לכסות עוד מפגן זניח מול בית לפיד, לולא הופצו למחרת ההפגנה כרוזים בעיר שבה מתגורר שוטר שנקרא לשמור על הסדר בטענה שהטריד מינית לכאורה שתיים מהמפגינות.

הפגנה נגד לפיד, מדי מוצאי שבת (צילום: מוטי קמחי)

צריך לזכור כי ההישגים הדלים של מחאת הקיץ המפורסם ההוא הביאו לחשדנות מופלגת כלפי מי שהתגלו עד מהרה כמשיחי שקר. קודם הם מכרו אותנטיות עממית, אך בהזדמנות הנאותה ביצעו סיבוב פרסה פראי והתחברו למנעמי השלטון. חלק אחר בעם גילה לתדהמתו המוחלטת כי להבטחות על דירה חינם לכל פועל יש גם מחיר. אכן לא נעים.

בכל מקרה, בשנתיים שחלפו, למדנו שכדי לחולל שינוי אמיתי צריך יותר משלהוב יצרים, שלט קרטון ושלמה ארצי. כבר היינו שם. עכשיו חשוב להתמקד בעידוד הציבור וחינוכו לחשיבה עצמאית באמצעות צריכת מידע מושכלת ממקורות מגוונים. חשוב להנגיש, לפשט ולבאר את השטף האינסופי של המידע להמון ובמיוחד עבור אנשים מבוגרים או לא משכילים שידם אינה משגת מנוי אינטרנטי בתשלום לעיתון לאנשים חושבים. בכל זה יש משום תיקון אמיתי ולא סתם סיפוק יצר נקמנות ילדותי, אגב נביחה לתוך מגפון כדי להפריע את מנוחת השכנים של משפחת לפיד.

ואפשר גם לעודד את בני הבית הצעירים לבחור בהוראה במקום במנהל עסקים ובמשפטים, שלא לדבר על התנדבות פעילה במערכת הבחירות המקומיות הבאה עלינו לטובה. גם אלה ערוצים אפקטיביים ביותר, המאפשרים לאזרח הקטן לקדם צדק ותיקון ערכים ומידות.

שינוי תודעתי עמוק וארוך טווח מתחיל בכלל בדלת אמות ולא במיצגים ראוותניים ורווי דרמה ופתוס. שינוי בתפישת משמעות החיים משמעו אימוץ הרגלי צריכה נבונים ותשומת לב יתרה למסרים הערכיים המועברים לילדים. חינוך לדמוקרטיה לא מתחיל בשינוע דרדקים להפגנות, אלא בביקור מושכל במרכול השכונתי, בסניף הבנק, או אפילו במקום העבודה של ההורים.

הפגנות "עד הבית" האופנתיות מזמנות את המפגינים אל ביתו של נבחר הציבור באופן שממסמס את המסר. למיקום יש ערך ולכן מפגן הכוח צריך להתקיים מול משרדי הממשלה, או במקום מרכזי אחר שנתפש כסמל לאומי. 

לכל הפחות ההפגנות היו צריכות להתקיים בשכונתם של הנפגעים האמיתיים לשיטתם של המוחים. מחווה מוסרית מתבקשת עבור הקשישה הערירית מדרום תל אביב או מעיר בפריפריה, שלא תטריח את עצמה באמצעים הפיזיים והכלכליים שאין לה עד רמת אביב כדי להתבשם ממראה ביתו של שר האוצר. נדמה שהעם עבר כברת דרך ממחאת הקיץ ההוא. מחאת רמת אביב, לעומת זאת, מתעקשת להיתקע אי שם מאחור.

זיו תדהר, אדריכל וקריין רדיו

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il