חלום ליל קיץ על דמוקרטיה במצרים
שוב נשמעות הזמירות על האביב הערבי ועל ניצחון הכוחות הליברליים. הדמוקרטיה, שמעולם לא הייתה במדינות ערב, לא תראה את זיו פניה גם בעתיד הנראה לעין
עוד בערוץ הדעות
רפואה פרטית בחינם / יורם לס
אל תשכחו את החוזרים בשאלה / משה שנפלד
בין לבין הספיק גם בוש לאמץ את הרעיון של הפצת הדמוקרטיה בלבנט, וב-2006 כפה ממשל בוש על שרון ועל הרשות הפלסטינית לקיים בחירות דמוקרטיות. הבחירות אכן התקיימו, חמאס לקח את הקופה, וההיסטוריה העזתית נכתבה בדם.
באופן שונה קמעה מטענת מרקס על ש"ההיסטוריה חוזרת על עצמה פעמיים, בראשונה כטרגדיה ובפעם השנייה כפארסה", בכל הנוגע לניסיונות כינון דמוקרטיה במדינות ערב - הטרגדיה והפארסה משמשות בערבוביה במעגלי שוטים חוזרים ונשנים, שמוזנים בידי נושאי בשורה מערביים אדוקים ונאיביים. למשל, בידי "עיתונאי על" כתומס פרידמן. אז, שבועות ספורים מפרוץ המהפכה במצרים, שירך את דרכו "הפרשן החשוב ביותר" של "העיתון החשוב ביותר" "ניו יורק טיימס", לכיכר א-תחריר, התבונן סביב לו, ומה שמצא הוא דה-קולוניזציה של מצרים ועליית כוחות קדמה דמוקרטיים. הוא לא מצא, כמובן, כל זכר להשפעה איסלאמיות, בוודאי לא לכוחות איסלאמיים הממתינים בסבלנות מאחורי הקלעים לפרי הבשל ש"נערי הפייסבוק" מא-תחריר יפילו לידיהם.
שנתיים וקצת חלפו מאז, והזמירות המחודשות על האביב הערבי ועל ניצחון הכוחות הליברליים מתחילות לצבור תאוצה, ושוב מפיחות בלא מעט אינטלקטואלים (עם גרשיים ובלעדיהם) ישראלים ומערביים הרהורים רציניים על השחר הדמוקרטי המפציע שוב בלבנט, עד לנפילתם הבאה על האף. הדמוקרטיה, שמעולם לא שרתה ולו על אחת מ-22 מדינות ערב, לא תראה את זיו פניה בהן גם בעתיד הנראה לעין, אף אם יסבירו לנו מיטב כוחות הקדמה המערביים עד כמה נורא ואיום היה משטר מורסי ועד כמה נפלאה היא ההתקוממות "הדמוקרטית-ליברלית" נגדו.
דמוקרטיה ראויה היא מצרף עקרונות, שבחירות חופשיות הן רק תנאי הכרחי להם ולא מספיק. לא די בעלייה לשלטון בדרך דמוקרטית בבחירות חופשיות, ואחר כך מסמוס עקרונותיה המהותיים של הדמוקרטיה מכוח הרוב השלטוני. לא די באוכלוקרטיה (שלטון ההמון) של הרחוב או הכיכרות, גם אם מהפכנים מדופלמים, לרוב משמאל, סבורים כי זה מיצוי מזוכך של רוח העם. גם לא די בכפיית החופש והדמוקרטיה באמצעים לא-דמוקרטיים ברוח "הרצון הכללי" של רוסו. אף לא אחת מאלה, וגם לא כולן יחדיו, עונות על דרישות המינימום של דמוקרטיה כזו. לא שלטון מורסי, שמאז היבחרו לא חדל לקדם עקרונות איסלאמיים, ולא ההפיכה הצבאית, שאולי תעלה לשלטון על כידוניה כוחות אחרים - מזכירים במשהו דמוקרטיה.
מסקרים שנערכו במצרים ב-2008 וב-2010 בידי גאלופ, עולה ש-95% מהמצרים בעד השפעה גדולה יותר של האיסלאם על הפוליטיקה שלהם. 64% מהם בעד שהשריעה (ההלכה) תהיה הבסיס לחקיקה. 54% תומכים בהפרדת נשים וגברים בפומבי, 82% בעד סקילה על ניאוף ו-84% מהם בעד עונש מוות לנוטשי האיסלאם. הפלא ופלא, סקר טרי מלפני כשלושה חודשים של Pew Research לא רק מעלה ממצאים דומים לאלה של גאלופ, אלא מצביע על עוד הקצנה דתית במדינה, ולאו דווקא על צעידה לבטח לקראת דמוקרטיה.
אם כך, כשהכוחות השמרניים והפונדמנטליסטיים בעולם הערבי-איסלאמי עדיין חזקים ובועטים, כשהסגידה לכוח ולאלימות חוצה מחנות ומעמדות, כשדיכוי נשים הוא לחם חוק, כשהדת ממלאת תפקיד מפתח וכשהבערות נפוצה - הסיכוי הקרוב לאביב דמוקרטי אינו פחות מחלום באספמיה.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
