אל תקרא לי שחור: די-בלאק הפך לנסים
עם כיפה שחורה, טלית וחזות כללית של רב, המהפך של די-בלאק - פעם ראפר מהגטו בסיאטל, והיום יהודי חרדי מאותו הגטו ממש - הושלם. עכשיו קוראים לו נסים, והוא עושה ראפ שחור במובנים הכי בני-ברקיים של המילה
הוא נולד לפני 26 שנים כדמיאן בלאק, בשכונת "סאווארד פארק" בסיאטל שבמדינת וושינגטון, בן למשפחה שחורה וקשת יום, בעולם שהיה, לדבריו, מלא בסמים ובאלימות. את חוויותיו היומיומיות תרגם לשירי גטו על סמים, כנופיות ומה שביניהם. המוזיקה, לדבריו, הייתה מפלט מחיי האלימות והפשע שסביבו – ובסצנת המוזיקה השחורה הוא הצליח לא רע, עם אלבום שהגיע למקום ה-12 במכירות ב"אמזון".
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >
עד לפני חמש שנים. אז נעלם מהמפה. דמיאן בלאק, המוכר יותר כ-D. Black ירד למחתרת רק כדי להגיח ממנה שוב, והפעם כנסים: יהודי, דוס עם כיפה, טלית וכל השאר.
השחור שהפך לשחור
את התסריט ההזוי שהוביל את D. Black ליהדות, קשה היה לדמיין: בשנת 2008 נרצח חברו, במועדון הלילה שבו
נהג להופיע, במסגרת סכסוך עם כנופיית ראפרים יריבה. הטראומה הזו תורגמה אצלו למסע של חקר אישי בעקבות דת, אמונה ואלוהים. "היו לי טונות של שאלות - ללא תשובות", הוא מספר בראיון לאתר ג'וז ניוז. "היו לי שאלות על דת ועל נצרות; למה הנוצרים אינם יהודים אם ישו היה יהודי?"
על סף פרשת דרכים הוא פתח במחקר משלו על רוחניות ודתות, בייחוד על הדת היהודית. "כמעט והתגרשנו", מספרת היום רעייתו ג'מי, או עדינה בשמה היהודי. "לא ראינו את הדברים עין בעין". אלא שהיא מעידה כי ככל שלמדה יותר, כך מצאה את עצמה נמשכת אל היהדות, עד שלבסוף בחרה לה שם עברי - עדינה - שיסמל את המהפך שחל בה.
"אמרתי לעצמי שאם זה משהו שיכול לתת לי תשובות, אני רוצה את זה", היא מספרת, בייחוד משום שלדבריה היהדות, בניגוד לנצרות, מעודדת שאלות. "זה היה עבורי כמו משב רוח רענן".
למסעם של בני הזוג ניסים ועדינה, הצטרפו מהר מאוד שניים נוספים: שרי, אחותה של עדינה, וחבר ילדות של ניסים, ברדלי. מהר מאוד הפך הצמד לזוג: שרי הפכה לחנה, וברדלי ליוסף. בסופו של התהליך, לפני כשלוש שנים, עברה הרביעייה גיור אורתודוכסי - ולאחריו התקיים בבית הכנסת בסיאטל טקס חתונה כפול שבו נישאו שני הזוגות - שהפכו בינתיים הורים לשני ילדים - "כדת משה וישראל".
המוזיקה נזנחה בקרן זווית
החתונה הכפולה הפכה לפרויקט הקהילתי של יהודי סיאטל, ונערכה בהתנדבות מלאה. שמלות הכלה הגיעו מגמ"ח מקומי, את הפלייליסט ארגנו החתנים בעצמם, והפרחים נתרמו על ידי זוג שנישא במקום יום קודם לכן.
גם האוכל ל-170 המוזמנים נתרם כולו, ואל השמחה זרמו יהודים מכל קצוות העיר. "הרגשנו שזה הולך להיות נהדר וגדול – וכך אכן היה", מספרת עדינה. "האהבה שהרגשנו שם בחדר מכל האנשים שהגיעו לשמח אותנו, הייתה מדהימה".
עם ירידתו מהבמות בסיאטל לפני כחמש שנים, שחרר נסים - דמיאן אלבום באורך מלא בשם "עלייה", שאותת למעריציו על הכיוון החדש (והמפתיע). בקליפ "אתמול" מתוך "עלייה", הוא נראה חמוש בכיפה ובשלבי פלרטוט מתקדמים עם הדת היהודית.
אך בעוד הראפר הבועט-לשעבר מתרגל חיי משפחה יהודים קלאסיים, המוזיקה נזנחה בקרן זווית. בראיון שערן לאתר "אומנות העיר" לפני כשנה, סיפר כי "הייתי חייב להפסיק על המוזיקה על מנת להקיף את עצמי בדברים שיאפשרו לי צמיחה רוחנית".
על הנסים
אבל מוזיקאי – דתי ככל שיהיה – לא יכול להתרחק מהמוזיקה עד אין סוף, ובראיון לאתר המוזיקאים "הום", הוא מתאר את הרגע שבו הכל השתנה, לאחר חמש שנות שתיקה: "התינוק שלי, בן ארבעה חודשים, אושפז בבית החולים עם דלקת קרום המוח. רציתי לעשות הכל כדי שהוא יחזור לעצמו, והדבר היחיד שחשבתי עליו היה תפילה.
"חזרתי הביתה, השכבתי את הילדה הקטנה שלי לישון, כשאשתי נשארה בבית החולים עם התינוק. נעמדתי ליד הסטנדר, והתפללתי במשך חמש שעות רצופות. בשלב מסוים אמרתי לאלוקים: אם זה מה שאתה רוצה שאני אעשה - מוזיקה שתיתן למישהו תחושה של אור והשראה - אני רוצה לדעת את זה. יש לי מיקרופון שכבר שבעה חודשים, או שנה, לא עובד. בכל פעם שניסיתי לחבר או לבדוק הוא היה מושבת. אם אתה רוצה את זה - את המוזיקה שלי - תעשה שזה יפעל".
נסים-דמיאן מדגיש כי לא הציב, חלילה, אולטימטום – "אלא יותר כמו אתגר", לדבריו. "אמרתי לו, אני אהיה שלך, העבד שלך. אני אעשה הכל. אשתמש בכל טיפת כישרון שיש בי בשבילך. ואז לקחתי את המיקרופון, חיברתי את כל הציוד - וזה פשוט עבד, ככה ישר. עמדתי שם עם הראש למעלה וצחקתי, לא יכולתי להפסיק לצחוק. אמרתי 'או-קיי, זה רציני. הבטחתי ועכשיו אני חייב לעשות את זה'. זה היה כמו נס קטן, ככה נסים נולד".
מ"עלייה" ועד "דברי הימים"
בשנה האחרונה, מאז אותו ה"נס", עבר נסים לכתוב שירים בסגנון אחר לחלוטין: הקצב עדיין ראפ והיפ-הופ, אך התוכן
קיבל תפנית של 180 מעלות. את הסמים החליפו התפילין, ואת האחים מהכנופיות החליפו אחים אחרים, בנט-סטייל.
באלבום החדש "נסים", שאמור להגיח, כך על פי "הג'ואיש ניוז", מיד לאחר תשעה באב (בשבוע הבא), אנחנו כבר מקבלים אותו לא רק כחובב יהדות, אלא כיהודי וחרדי למהדרין. נסים עדיין גר בשכונת ילדותו בסאווארד פארק, אך כעת הוא חבר מן המניין בקהילה היהודית המקומית, כשאת קירות הבית מעטרות אינספור תמונות של צדיקים - מהרבי מלובביץ' ועד לבבא סאלי - לצד ספרי קודש יהודיים.
בקליפ הראשון מתוך האלבום שבדרך, chronicles ("דברי הימים") נראה נסים כמי שמתרגל חיי תורה ומצוות אל מול המצלמה. במילים שאותם שכתב בעצמו, והלחין בעזרת מוזיקאים שחורים מקהילת הראפ המקומית - הוא שר ומספר על המהפך שחל בחייו: "קראו לי נסים, או קראו לי ניס nis". על "החיה" שהיה, זו שהוחלפה תמורת "סדין לבן וגדול" (טלית), ובכלל - על הנס של נסים.
לפנייה לכתב/ת 
