ספרים רואים אור אחר - בספרייה לעיוורים
עשרות אלפי עיוורים בישראל אינם יכולים לפתוח ספר ולקרוא בו. הספרייה לעיוורים לקחה על עצמה להנגיש את הכתוב בספרים לכולם, אם בכתב ברייל ואם באמצעות האזנה. "כעיוור, אני מאמין שכולנו זכאים להיחשף לאותם החומרים", טוען מנכ"ל הספרייה
רוב הזמן, אנו שוכחים שהיכולת לקרוא את שורות אלו היא אינה דבר של מה בכך. עשרות אלפי אנשים עיוורים או ליקויי ראייה בישראל, אינם יכולים לקרוא. עבורם נדרש אופן שונה של קריאה, והוא אינו נגיש כפי שהיה ניתן לשער. הנגשת טקסטים כתובים - ספרותיים ואחרים - לקהילה כה גדולה היא בעלת חשיבות עליונה, אך רצופה במכשולים, בעיקר כלכליים. לזעקות התרבותיות-חברתיות הרבות הנוגעות לתחום הספרות בישראל, צריכה להיווסף זעקה נוספת: זעקת הספרות לכול, כך שגם לקווי ראייה יוכלו להיחשף לעולם העשיר של הספרות, ולצד זאת גם לטקסטים עיוניים ולימודיים. לאזור כאוב זה נכנסת הספרייה לעיוורים.
- רוצים להישאר מעודכנים? בקרו בפייסבוק של ynet
מזה 60 שנה פועלת הספרייה לעיוורים, לכבדי ראייה ולמוגבלים, כמעט בשולי העשייה החברתית-תרבותית בישראל. אולי מטבע הדברים פועלה החשוב ידוע רק לאלו שמשתמשים בשירותיה. לאחרונה פנתה הספרייה לקהל הרחב בעזרה למימון פרויקט חדש וייחודי, "פרויקט הספר המשולב", שיאפשר להורים עיוורים לילדים שאינם עיוורים, לחוות קריאה משותפת באמצעות הדפסת ספרי ילדים בהם משולבים דפי ברייל שקופים לנוחות ההורים.
"הספרייה שואפת לצמצום הפער החברתי, התרבותי והחינוכי על ידי הנגשת ספרי קריאה, לימוד ועיון, עיתונות ומגזינים מודפסים לתוצרים מוקלטים, בכתב ברייל ובאותיות גדולות", מסביר עמוס באר, מנכ"ל הספרייה ועיוור בעצמו. "קהל המנויים מורכב מעיוורים, כבדי ראייה, לקויי למידה - בדגש על דיסלקטים ובעלי מוגבלויות בקריאה כדוגמת בני 75 ומעלה, שזכאים להירשם לספריה באופן אוטומטי".
כיום, משרתת הספרייה כעשרת אלפים קוראים, אך בפועל, כמות המנויים הפוטנציאלים שלה, גדולה בעשרות מונים. בישראל חיים כ- 25 אלף עיוורים, עשרות אלפי כבדי ראייה, וכ-340 אלף קשישים מעל גיל 75.
עלות הדפסת הספרים המשולבים עומדת על כ-200 שקלים לספר. רשת "צומת ספרים" תרמה לספריה מאות ספרים שיהוו את חומר הגלם הראשוני עבור הפרויקט, וגם הקהל הוזמן לתרום באתר אינטרנט שהוקם לצורך כך. סופרים רבים, בהם אתגר קרת, אשכול נבו, אורי אורלב, צרויה שלו וסביון ליברכט, נרתמו לפרויקט והקליטו בקולם פרקים מספריהם, על מנת לתת תחושה לקוראים כיצד מרגישים אלו שאינם יכולים לקרוא את הספרים המודפסים.
להקריא בשליחות
הסופרת אסתי ג. חיים שהשתתפה בפרויקט מספרת: "ספרי, 'אנשי פינות', בדיוק הוקלט לספרייה, והתקשרו אלי משם כדי לספר לי שהקריין רוצה לדבר איתי, משום שספרי נגע ללבו. אגב כך הוזמנתי להשתתף בפרויקט. איני נוהגת לקרוא את ספרי לאחר סיום תהליך ההוצאה לאור, אך למען הפרויקט היה עלי לקרוא פרק. אני מכירה מקרוב את ההתמודדות עם ליקוי ראיה, בגלל בן משפחה שסובל מכך, והקראת פרק מספרי, היתה כמעט שליחות עבורי.
"אנו לא מודעים עד כמה כל ליקוי, ולו הקל ביותר, משנה את חיי הלוקה בו. אני עצמי איבדתי את השמיעה באחת מאוזניי לפני חודשים אחדים, ומאז אני מגלה שוב ושוב כי המציאות, לפחות בארץ, אינה מותאמת לבעלי לקויות. הפרויקט של הספרייה לעיוורים נועד לאפשר הקלטות רבות יותר והרחבת מנעד הספרים בעבור מי שאינם יכולים לקרוא ולמעשה, לפתוח דלת שאלמלא קיומו היתה נעולה".
סופר נוסף שהשתתף בפרויקט הוא מישקה בן-דוד: "לפני למעלה מעשור פנתה אלי הסופרת אסתר קלף וביקשה רשות לקרוא עבור הספרייה את ספרי 'ספר האפשרויות המוגבלות'. אחר כך ביקשה רשות להקליט עבור הספרייה את ספרי הבא, 'דואט בביירות'. בעקבות זאת, אחד מקוראי הספרייה ביקש לפגוש אותי, וקיימנו פגישה מרתקת במיוחד - כי מדובר באוהב ספר שהינו גם עיוור וגם חירש. החשיבות של ההקלטות הומחשה לי כאשר אמי זיכרונה לברכה, איבדה את היכולת לקרוא, ונהגה להקשיב לקלטות של שני ספריי אלה".
בן-דוד מוסיף כי המשמעות של הקלטת הסיפורים עבורו, כסופר, איננה רק הנגשתם לקהל מסוים, אלא "הידיעה שאין מי שרוצה לקרוא את ספריי ואינו יכול. זו נראית לי חובתי לקהל הקוראים". לטענתו, כפי שהנגישות לכל מקום עבור נכים מוגבלי הליכה הינה דבר מובן מאליו שאף נעשה בחקיקה, כך יש להנגיש עבור בעלי נכויות אחרות את כל מה שאפשר להנגיש עבורם. "כתב ברייל מאפשר לעיוורים ולכבדי ראייה לקרוא", הוא מבאר, "וזהו הצעד הראשוני והמתבקש מאליו. בצידו חובה, כמובן, להנגיש את מכשירי העזר למיניהם עבור מוגבלי הראייה. אני מניח שהקראה מאפשרת לעיוורים שמסיבות שונות כתב ברייל או מכשירי הגדלה אינם מספקים עבורם, ליהנות מהחוויה הספרותית. אני סבור שזו חובה של החברה והמדינה לאפשר זאת".
ילד רואה, אבא מקריא
הפרויקט החדש זכה לתהודה לא מעטה ועמוס באר מספר כי מנויי הספרייה שהם גם קוראי ברייל, שמחו מאוד לשמוע על לידתו המחודשת של הפרויקט. "לפני כ-30 שנה התחילה הספרייה בהפקת ספרים משולבים ששירתו את הקוראים העיוורים להם ילדים קטנים, נכדים או קרובי משפחה צעירים. ספר זה, הינו האמצעי היחיד המאפשר להורה עיוור לחלוק את חוויית הקריאה עם ילדו הרואה, ללמד אותו קריאה וליהנות ביחד מאיורי הספר. גם אני כאבא, הצלחתי ליהנות מקריאה משותפת עם בני. לצערי, לאחר מספר שנים, הפרויקט הופסק עקב חוסר תקציב, וכלל הספרים שהופקו בזמנו התבלו ונשחקו - ולכן יצאו ממחזור ההשאלה. אנו מקווים להתקדם בצורה ניכרת בגיוס תרומות לפרויקט, וזאת כדי שנוכל להוציאו לפועל".
האם הנגישות בישראל לחומרי תרבות ואמנות עבור לקויי ראייה ועיוורים משביעת רצון?
"היקף החומרים המונגשים בישראל הינו מועט מאוד, ואף רחוק מהסטנדרטיים הגבוהים של מדינות מתקדמות בעולם, כדוגמת ארצות הברית", מספר באר. "כיום, תקציב הספרייה מאפשר לנו להנגיש כחמישה עד שבעה אחוזים מכלל הספרות המתפרסמת בארץ (הכוללת בנוסף לספרי הקריאה גם ספרי לימוד, עיון, דת וקודש, עיתונים ומגזינים מודפסים). אנו פועלים באופן מאומץ להרחבת התקציב על מנת להנגיש לציבור המוגבל בקריאתו ובראייתו את כלל החומרים המתפרסמים.
"כעיוור, אני מאמין שכולנו זכאים להיחשף לאותם החומרים, ואין זה מן הצדק שעקב חוסר רגולציה מתאימה, מגוון החומרים שיהיו נגישים עבורנו יהיה מצומצם מאשר זה הזמין לקורא הרואה. כמו שמנגישים תיאטרון או בית קולנוע, יש להנגיש יצירה ספרותית, שהרי הספרייה היא מרכז התרבות העיקרי בחייהם של מרבית העיוורים וכבדי הראייה בישראל".
באר מוסיף כי בימים אלו פועל ח"כ אילן גילאון לקידום חקיקה בתחום, למען להנגשת כלל החומרים הכתובים המתפרסמים בארץ. "אנו מבקשים לחזק את ידו של ח"כ גילאון, שפועל ללא לאות עבור ציבור בעלי המוגבלויות בישראל. הצלחתו במאבק זה היא הצלחתם של כלל העיוורים, כבדי הראייה ובעלי מוגבלויות למידה בישראל".
אחת מיני רבות שמבקשת להשתתף בהצלחה הזו היא מרגלית טובי, עיוורת שנולדה בנתניה ומנויה לספרייה עוד מילדותה. לפני עשור, באירוע חגיגת יובל לספרייה, היא עלתה על הבמה והקדישה לספרייה את השיר "לכל אחד יש", ששר שלומי שבת למילותיו של עוזי חיטמן: "בלעדייך אני חצי בנאדם, בלעדייך אני בעצם כלום". טובי מספרת כי אכן כך היא תופסת את מערכת היחסים שלה עם הספרייה. "בשבילי ספרייה זה כמו אוויר, ואני לא יכולה בלי אוויר. אינני מתכוונת רק לספרי קריאה אלא גם לספרי לימוד. אני זוכרת שבילדותי הייתי תלויה בספרייה לגמרי. היא הייתה מספקת ספרים, חוברות, ולוח שנה. היום זה קצת שונה בגלל האינטרנט אבל אני עדיין לא יכולה לדמיין את החיים שלי בלי הספרייה".
נדמה ששוכחים שגם ילד עיוור יכול להיות "תולעת ספרים".
"נהגתי ללכת לבית הספר כשבתיק שלי עותק של 'חסמב"ה', וישבתי עם הספר
מתחת לשולחן עד שילד אחד הלשין. מכיתה א', מאז שידעתי לקרוא ברייל, הסתובבתי לספרניות בין הרגליים, ועזרתי להן במהלך החופשים מבית הספר. בנתניה לא היו שולחים ספרים בדואר מהספרייה, אז אבא שלי היה הולך להביא לי את הספרים. המחלקה המוקלטת לא היתה קיימת, וצריך להבין שהברייל זה כתב גדול מאוד ולכן ישנם המון כרכים. מדי שנה היו לי כמעט 80 כרכים רק של ספרי לימוד".
איזה ערך יש לשמיעת ספר מוקלט בעינייך?
"לשמוע זה למעשה להקשיב לספר, ויש קריינים שעושים נפלאות איתו, ומאפשרים לחוות חוויה חדשה. אני קוראת באוטובוס, בזמן שאני עושה כביסה או מכינה ארוחה - בזמן הדברים המשעממים. אבל אף על פי שמבחינתי אין תחליף להקשיב לקריין, אין ספק שהספרייה צריכה ללכת לכיוון של ספריה אלקטרונית; בעיקר עבור ספרי לימוד, ושנוכל להוריד בעצמנו ספרים. חשוב להבין שספרייה זה בית בשבילנו. יתרה מכך, עבור קשישים עיוורים שכמעט ולא מבקרים אותם, ספרי שמע מספקים להם, לפעמים, את הקולות היחידים שהם שומעים במהלך היום".
