לצלול אצל השכנים: טיול תת-מימי בירדן

עוד טיולי צלילה בערוץ התיירות:

• קריעת ים סוף: צלילות כחולות בראס-מוחמד
• לצלול בדרום אפריקה: מוות במרחק נגיעה
• לצלול בים המלח: המערה שנחשפה מתחת למים
  

מפגש צולל עם צב ים(צילום: בועז סמוראי)

סיני כבר לא באה בחשבון

בעקבה יש את כל הנ"ל.

אבובן בשדה אצות תת-ימי(צילום: בועז סמוראי)

אצל הירדנים זה שונה

בתוף הספינה הטבועה(צילום: בועז סמוראי)

אך אחרי שעתיים אתה נפתח וקולט שיש המון תיירים

המלון שבו שהינו היה ברמת שלושה כוכבים. לובי יפה ומושקע, חדר יפה ומרווח, מיטות רחבות וארוחת בוקר מתובלת בארומת נרגילות מתקתקה ונעימה שהגיעה מפינה לא ידועה עם הרוח.

גם הרחוב "העקבתי" הפתיע ברמת הידידות למשתמש שהוא מציע. המון מוסלמים ונשותיהם בבורקה שחורה שרק העיניים מציצות ואווירת שוק שבהתחלה קצת סוגרת אותך, בגלל האינסטינקט הטבעי שלנו לפחד במקומות כאלה. אך אחרי שעתיים אתה נפתח קצת וקולט שיש המון תיירות-פנים וממדינות ערב השכנות, וגם תיירים אירופים פה ושם.

כשאתה נפתח עוד ומתחיל לדבר איתם יותר ממילה או שתיים, מעז להגיד שאתה מישראל ורואה את התגובות הלבביות - אתה מבין שהם יותר קרובים אלינו מהמצרים, וכמו לאורך רוב ההיסטוריה שלנו עם הירדנים - פניהם לשלום וביטחון.

לצלילות הגעתי מלא סקרנות, אך השתדלתי לא לפתח ציפיות. התאכזבתי לטובה.

שתי מקומיות מטיילות על מזח בחוף הים של עקבה(צילום: בועז סמוראי)

עם הרגשה אי אפשר להתווכח

בעקבה כ-20 אתרי צלילה, רובם דרומית לעיר, חלקם מהחוף וחלקם מסירה. גם להם יש גנים יפנים (לא הגעתי הפעם, אך תהיה פעם הבאה), ולהבדיל מאילת יש להם את הנ"ל: קירות אנכיים היורדים לעומקי צלילה טכנית. שונית אלמוגים מרשימה ומפותחת יותר (זרמים רבותיי, זרמים). אניית משא טבועה בכוונה תחילה אך נראית כאילו תמיד היתה שם (קרקעית 26 מטר), ויסלח לי הסטי"ל שלנו באילת, כבודו במקומו מוטבע - היא יותר מגניבה.

יש גם הרגשה כללית יותר חזקה מבאילת, שהסיכוי לראות כריש לווייתן הוא ממשי, ועם הרגשה אי אפשר להתווכח.

בשלושה ימי טיול הרטבנו את הזימים שש פעמים. במים יש המון אלמוגים ודגים, אולי כמו באילת של פעם, אולי אף יותר. המודעות שלהם לאיכות הסביבה עולה, אך היא עדיין פחותה מאצלנו, שעדיין פחותה מהאידיאל, ונתקלים פה ושם בפחיות וחוטי דיג תוך כדי צלילה.

המדריכה הרוסיה המבוגרת והאכפתית שהובילה אותנו, אוספת כל מה שהיא יכולה ונוזפת בחומרה בכל אדם המעז לעשות משהו לא אקולוגי לידה. לא רואה אותם ממטר. גיבורת-על של דגים ואלמוגים.

אתר הספינה הטבועה(צילום: בועז סמוראי)

בנות לא מפליצות

נהניתי בכל הצלילות, אך שתי האחרונות היו הטובות ביותר בעיני הדג שלי. צללנו מיאכטה שלקחה אותנו מהמרינה בעיר. הכי כיף לצלול מהיאכטה, בעיקר אם היא מרווחת (והיא מרווחת).

הראשונה היתה בזרם די חזק, ירידה מהירה על קיר יפה (מתחביבי) ישר על ראשה של ברקודה גדולה שחייכה אלי, ואחרי דקה ו-20 של וידאו מקרוב נישקתי אותה במצח והמשכתי עם הקבוצה לאורך הקיר המאולמג למשעי. בעלייה הסתובבנו והמשכנו לרדת על המדרון המלא בחיים עד שובנו אל היאכטה.

מקלחת קצרה על הסיפון האחורי, קפה עם עוגיות תמרים, הפלגה של כמה דקות, מנוחה של כשעה והופ, אנחנו שוב במים. הפעם אל הצלילה הטובה ביותר בספארי - האניה Cedar shmedar העוגנת לה על הקרקעית כשהיא על הצד, וחובנת בטומה חללים גדולים וקטנים להידחק בם, המון דגים ואלמוגים בחוץ ובפנים, וכיס אוויר מגניב בעומק 12 מטר.

בכיס האוויר אפשר להוריד מסיכות, להוציא וסת ולנשום את האויר המחניק שנכלא וכולל המון Co2 , ריח חלודה, ונפיחות של צוללים גברים, כי בנות לא מפליצות. איפשהו לכיוון החרטום ציפה לנו "פרוג-פיש" ענק ושחור עם 'אצות' ירוקות על כל גופו, שהתנהג אלינו למופת וחייך בכל התמונות, למרות שכמות האור שהובזקה לכיוונו יכולה להאיר את כל עקבה במשך חודשיים.

דג הפרוג-פיש הנדיר - דייר קבוע בספינה הטבועה(צילום: בועז סמוראי)

טנדרים 4X4 וטייפ חדיש עם קסטות שנת 2013

ביום השני נסענו לוואדי ראם (יש לציין שברכב ואן ממוזג ונוח, ורק אחרי שירדנו על שתי צלילות ומקלובה). שם כבר חיכו לנו שני מדריכים בדואים צעירים לבביים ויפים, מצויידים בטנדרים 4X4 עם טייפ חדיש וקסטות שנת 2013 (נשבע, יש תמונה), ואנגלית טובה בפיהם.

נכנסנו בנסיעה לוואדי רחב מדהים ביופיו והמאופיין בעיקר בחולות ודיונות המוקפים בהרים אדומים מאבן חול, המתרוממים לגבהים של עשרות ומאות מטרים, ומגולפים באומנות על-ידי הגשמים והרוח.

אסכם את זה כך: הדבר היחיד שהיה חסר בטיול זה עוד יום. בתור חסיד של צלילה חופשית אני מוכן להרוות את גופי בחנקן רק אם זה באמת שווה את הבועיות. באילת זה כבר לא קורה.

דיונות המוקפיות בהרים אדומים מאבן חול. ואדי ראם(צילום: בועז סמוראי)

בעקבה זה קורה, ואני גאה להכריז בזאת על פתיחת עונת הבועיות השקטות! כנראה שהמאזן שלי בן ה-15, שנקרע עם הניפוח הראשון בצלילה הראשונה, ייאלץ להשתחלף בקרוב (מסקנה: כשבודקים מאזן לא לשכוח לבדוק את שסתום פירוק הלחץ על-ידי משיכה קלה של צינור הניפוח. אם הוא נשאר לך ביד - המאזן כבר לא תקין).

אילן ורד, בעל חברת WildDive, הפועל בעקבה משנת 1996 מספר כי העיר עוברת תהליך התפתחותי רציני ומהיר, ומיליארדי דולרים מושקעים בפיתוח. רשתות בתי מלון בינלאומיות מקימות שם בתי מלון מפוארים ומרשימים. רחובות העיר מציעים יותר עניין וצצים בהדרגה בתי קפה, חנויות ואפילו אלכוהול שלא ניתן היה לרכוש עד לפני מספר שנים מחוץ לבתי מלון מסוימים.

לשמחתנו, הפיתוח נעשה במקומות הנכונים ואינו משפיע או פוגע באתרי הצלילה הטובים של עקבה. כך שרמת אתרי הצלילה נשמרת בעוד שרמת השירות והמתקנים עולה בהדרגה אך במחירים שווים לכל כיס.

בזכות אלו, הפכה עקבה בימינו לתחליף ראוי לסיני ואכן צוללים רבים מעדיפים לשוב לעקבה פעם אחר פעם וליהנות מהמקום האותנטי והמיוחד.

בקיצור, סעו לעקבה. זה בסוף המדינה שמאלה. סיכוי טוב שתראו אותי יושב על מקלובה אחרי שתי צלילות או/ו מסתובב בשוק, קונה קפה טחון טרי עם הל ברבע מחיר מהארץ ומריץ דאחקות עם המקומיים.