כמעט תאומים: לגדל אחים בהפרש קטן - ולשרוד

"אמא, הוא חטף לי", "אני רוצה את הצעצוע", "אמא, הוא הרביץ לי..." - ואז גם שומעים לפעמים ראש נחבט ברצפה.

תחרותיות בין אחים היא טבעית, אך בגילים סמוכים נדמה שהיא משמעותית יותר, כי הילדים מרגישים שעליהם לחלוק מההתחלה בכל המשאבים ההוריים והם מנסים לזכות בהם בכל דרך אפשרית. גידול אחים בהפרש גילים קטן הוא אתגר לא פשוט עבור ההורים, ויש אומרים שאף קשה יותר מגידול תאומים, כי אין סנכרון מלא בין הצרכים של הילדים - הם דומים, אך לא זהים.

עוד על אחים בערוץ הורים :

"אבל הוא התחיל!": איך להפחית מריבות בין אחים

לא אוהבים את כל הילדים אותו הדבר? זה בסדר

ריב האחים גולש לאלימות? תתערבו - ומיד!

אבל מעבר לקושי של ההורים, וגם של הילדים, לפער גילים קטן בין אחים יש יתרונות רבים. כדי להפיק את המיטב מהמצב, שאלנו את נעמה סבג שמש - מנחת הורים ומנכ"לית מכללת "עידן ההורות", ואת הדר קוגל - יועצת משפחתית ומנחה בכירה במכון אדלר, מה ואיך כדאי לעשות, ומה לא.

1. לזכור שהגדול עדיין קטן

"כשנולד תינוק הוא באמת זקוק ליותר, ולכן הוא זה שמקבל את המענה המיידי. כשיש שני אחים קטנים, מבחינה טכנית ההורה לא מסוגל לתת את המענה המיידי לשניהם והוא נדרש לתמרן בין הצרכים", מסבירה סבג שמש.

"הבעיה היא שהורים רבים נוטים להפיל על כתפי הבכור, אף שהוא גדול לעתים רק בשנה מהקטן, ציפיות גבוהות מאוד: להיות המבין, המתחשב, האחראי, לוותר ולדחות סיפוקים.

"לא נכון ולא הוגן להפיל אחריות כל כך גדולה על כתפיים כל כך קטנות. ההורים לעתים שוכחים שהבכור הוא עדיין פעוט שזקוק לאותה הכלה ותשומת לב, בדיוק כמו ביום שלפני שנולד לו אח. התייחסות לפעוט כאל גדול אינה נכונה מיסודה. ההמלצה שלי היא להתייחס אליהם כאל תאומים".

2. לתת לו להיות שותף

כדי שהבכור לא ירגיש שהוא נדרש לוותר כל הזמן, יש להראות לו את היתרונות שבמעמדו - יש לו יותר זכויות, הוא יכול לעשות יותר דברים לבד, הוא מבין יותר - כדי שזה ייתן לו מוטיבציה. קוגל: "אפשר לבקש ממנו עזרה אמיתית בטיפול באח הקטן במסגרת היכולות שלו: להביא מוצץ, חיתול וכדומה; אפשר לבקש ממנו ללמד את אחיו מיומנויות שהוא כבר יודע; ואפשר גם לשתף אותו בהיבטים פסיכולוגיים של הטיפול באח, ולשאול אותו, למשל: 'למה אתה חושב שאחיך בוכה?' - כשהמסר הוא שאתה ואני שואלים את עצמנו למה הקטן בוכה.

"צריך לתת לו דרגות של סמנכ"ל ולא לחשוב שהתפעול עושה אותו מסכן, אלא שותף. כשהילד עוזר לטפל באחיו הקטן זה גורם לו להרגיש מיוחד וחשוב, ומאפשר לו לפתח תחושת שייכות ומסוגלות. הכלל הוא להדגיש יכולות ולא לכפות ויתורים".

3. לראות את הדברים דרך העיניים שלו

"הגישה שלנו מתבססת על אינטליגנציה רגשית שאומרת שצריך לראות את הדברים מנקודת המבט של האחר, במקרה זה של הילד הגדול יותר", מסבירה סבג שמש. "כשהתינוק נופל, למשל, ההורים רצים לראות מה קרה, נכון? אך כשהגדול נופל הם לא תמיד ממהרים אליו, כי הם יודעים שלא קרה כלום. אבל החוויה שלו באותו רגע היא שדואגים יותר לאח הקטן.

:צריך להיענות לפי מה שדחוף יותר באותו רגע, ללא קשר לגיל. אם רואים שקשה לו, חשוב לגשת אליו כשהוא נופל, גם אם באותו רגע את מיניקה, כדי לתקן את החוויה שלו ואת ההרגשה שלו. עלינו כהורים לנסות להבין בכל סיטואציה איך הילד חווה את המצב, ולא לצפות שיוותר או שיתחשב בגלל שהוא בן שנתיים ואחיו רק בן שנה".

4. לאפשר אימון במיומנויות חברתיות

מחקרים מראים שילדים שגדלו עם אחים שאפשר להתייחס אליהם כאל קבוצת השווים, מגלים בבגרותם מיומנויות חברתיות גבוהות יותר, וזה מקרין על כל תחומי החיים. "מדובר במיומנויות של שיתוף פעולה, יכולת לחלוק, להיות יוזמים, מיומנויות של משא ומתן ואסרטיביות. כי אם מגיל צעיר אתה רגיל להילחם על צעצוע, אתה רוכש כלים של לא לוותר מצד אחד, ומצד שני גם יכולת לשכנע, לא לנצח בכל דבר, לא להיות תמיד ראשון. אלה מיומנויות חברתיות חשובות מאוד בחיים", מסבירה קוגל.

5. לעודד את פוטנציאל החברות

"האחים גדלים כתאומים, קשורים זה לזה, יש להם עיסוקים דומים, הם עושים דברים יחד, מעסיקים אחד את השני, יש להם תמיד חבר בבית. לעתים אף יעדיפו זה את חברת אחיו על חברה חיצונית", אומרת סבג שמש.

6. לראות את הייחודיות שבכל אחד

כשמדובר באחים סמוכים בגיל, כמו בתאומים, חשוב לשמור על הייחודיות של כל אחד מהם ולתת לה מקום. "בתיאוריה של אדלר תחושת השייכות נובעת מכך שהילד מרגיש את הייחודיות שלו", אומרת קוגל, "כדי להדגיש ייחודיות זו, גם הטבע יצר אותם שונים. ידוע שאחים צמודים בגיל מאוד שונים באופי אחד מהשני".

סבג שמש מפרטת: "בין אחים קרובים בגיל, האח השני פעמים רבות מקבל את התפקיד המשלים כדי להשיג תשומת לב. ברגע שהראשון מרדן, השני נכנס לתפקיד המרצה. לחילופין, כשיש ילד אחראי ו'קל' - השני עלול להיכנס לקטגוריית ה'בעייתי'".

"גם אם מדובר בילד עם אופי תובעני או עקשן, חשוב מאוד שההורים יוכלו לראות גם את החיובי שבזה", מחדדת קוגל. "למשל: הוא אסרטיבי, יודע לעמוד על שלו וכדומה. ברגע שההורים באמת מפנימים את ההתייחסות הזו - יהיה להם קל יותר להתמודד עם הילד".

7. לוותר על הניסיון ליצור איזון

אחת הדילמות שמעסיקה הורים בכלל, והורים לאחים בהפרש גילים קטן בפרט, היא איך לעשות את האיזון הנכון כך שאף אחד לא ירגיש שמעדיפים את האחר על פניו. זה יכול להתבטא בקניית מתנות זהות, בחלוקת זמן בין הילדים ואפילו בהבעת רגשות. "ברגע שמנסים כל הזמן לאזן - זה פועל הפוך", מדגישה קוגל, "כי אי אפשר למדוד כל הזמן איך נתתי, מה נתתי ואפילו באיזה אופן אמרתי 'אני אוהבת אותך'. דווקא הרצון לא לקפח מוליד תחושת יריבות, כי נוצרת הרגשה שיש כל הזמן מישהו מקופח על חשבון השני.

"ילדים עושים השוואות ממילא. אם כל הזמן מנסים לתת לשניהם אותו הדבר, הם מתחילים למדוד מי קיבל מה וכמה. לא צריך תמיד לקנות משחק לכל אחד מהם, אלא לתת לשניהם משחק אחד וללמד אותם לחלוק, לשתף, לחכות בסבלנות ולשחק יחד. כי בהמשך יהיו מחשב, אייפד, טלוויזיה וכו'. אז מה, כל אחד יקבל אחד משלו? וגם אם קונים לכל אחד משחק משלו, הרי במילא כל אחד ירצה את מה שיש לשני. ככל שההורה צובר יותר ביטחון בהורות שלו ומבין שבלב יש מקום לכולם, הרצון לתת כל הזמן שווה בשווה פוחת באופן טבעי".

8. להימנע מהשוואות

העיקרון החשוב הוא להימנע מהשוואות מכל סוג שהוא, כי השוואה תמיד יוצרת תחרות. "כמעט כל ההורים עושים השוואות תמימות באופן אוטומטי ואפילו לא מודעים לכך", אומרת קוגל. "אמירה כמו 'תראה איך אחיך אוכל, תלמד ממנו' - יוצרת יריבות. לעתים הורים אפילו יוזמים מצבים תחרותיים מתוך נוחות, למשל 'בואו נראה מי יגיע ראשון למקלחת'. אולי זה עוזר להורה באותו רגע, אבל מי שהגיע שני שונא את זה שהגיע ראשון.

"גם שימוש במושגים 'גדול' ו'קטן' יוצר תחרות, ולכן אני מציעה פשוט לקרוא לילדים בשמותיהם. כשמדובר בנורמות ובחוקים יש להשתמש במילה 'כולנו'. למשל, במקום לומר: 'תראה איך אחיך חוגר חגורת בטיחות', נגיד: 'כולנו חוגרים חגורת בטיחות לפני שנוסעים'. גם שימוש בתואר 'הכי' אינו מומלץ, כי אוטומטית זה אומר שהאחר הוא לא 'הכי'. כל מושג שיש בו מדידה הוא מצב אנכי, של דירוג על סולם - אחד גבוה והאחר נמוך, זאת להבדיל במצב אופקי שבו יש מקום לכולם", אומרת קוגל.

9. לא להילחץ מהתקפי קנאה

"חשוב מאוד לא להילחץ מהתקפי הקנאה של הילדים אלא לתת לרגש שם, לתאר לילדים את ההרגשה שלהם במילים, ולהכיל אותה", מסבירה סבג שמש. "קנאה אינה מילה גסה, ואם נותנים לה מקום ומדברים עליה, היא תתבטא במילים ולא ברגשות עזים של שנאה. חשוב לדבר במושגים של אהבה בין אחים".

10. לתווך במריבות

איך להתמודד עם המריבות הבלתי פוסקות בין האחים? סבג שמש ממליצה שלא להתערב בכל מריבה, כי זה יוצר תחרותיות ומלבה את הקנאה. "יש ללמד אותם תקשורת נכונה - איך לשחק ביחד, לכוון ולהדריך כדי שירכשו כישורים חברתיים. אם, למשל, הילד בוכה כי אחיו חטף לו משחק, לשאול אותו: 'מה אתה יכול להגיד לו?', 'מה אתם יכולים לעשות כדי לשחק ביחד?', 'אני רואה שאתה מאוד רוצה את הכדור של אחיך. בוא, נבקש ממנו את הכדור בדרך נעימה'. לשאול אותו שאלות מכוונות, אבל לא לעשות את העבודה במקום הילד. צריך לזכור שתפקיד ההורה הוא לתווך ולא לשפוט".

11. ללמד להירגע בצורה חיובית

כשמדובר בהתנהגויות מסוכנות, יש להתערב בצורה החלטית וחד משמעית. "צריך לומר לילד בצורה אסרטיבית: 'אנחנו לא מרביצים!', 'ככה לא מתנהגים לאח'. הילד גם צריך לדעת שיש תוצאות והשלכות להתנהגותו, אבל קודם כל צריכה להיות בבית חוקה מוגדרת כדי שהילד יידע למה הוא יכול לצפות במצב כזה", אומרת סבג שמש. "אפשר להגדיר שהתוצאה של התנהגות כזו היא להיכנס לחדר להירגע, ובהתחלה אפשר גם להיכנס לחדר יחד איתו. הוא יכול לשחק בזמן הזה ולצאת כשירגיש שהוא נרגע. המטרה היא לא מתן עונש אלא כלי לחיים - ללמוד להירגע בצורה חיובית.

"במקביל, חייבים לדבר את הסיטואציה. למשל לומר לילד: 'קודם ליטפת אותו ואני יודעת שאתה אוהב אותו. אבל לפעמים אתה כועס על כך שהוא פה'. ואז הילד יכול להגיד: 'אני שונא אותו, אני רוצה להרביץ לו'. צריך לשקף את כל קשת הרגשות, להכיל אותם ולתת להם מקום. כך הילד לומד לבטא אותם במילים ולא במעשים, וכדאי להציע לו אלטרנטיבה: 'אתה יכול להרביץ לכרית'".

12. לבלות זמן אחד על אחד

אחת הדרכים החיוביות שהורים יכולים לנקוט כדי לתת לכל אחד את תחושת המיוחדות שלו

היא בילוי זמן איכות, אחד על אחד. קוגל מציינת שכשרוצים לבלות זמן לבד עם אחד הילדים, יש לעשות זאת בצורה גלויה ולומר לילד: "היום אני אבלה זמן עם אחיך, ומחר אבלה איתך". "גם אם הילד השני בוכה או מתוסכל, יש להכיל את הצער שלו ולזכור שגם הוא מרוויח - כי הרי גם הוא נשאר באותו זמן לבד עם מישהו אחר", היא מוסיפה. קוגל מסבירה מדוע הלבד הזה כל כך חשוב: "כשהם יחד, ההוויה שלהם היא הוויה של 'יחד'. כשהם לחוד, כל אחד מתנהג בצורה שונה ומוציא מעצמו דברים אחרים. חשוב לגלות את האחד הזה. זה גם עושה קצת ונטילציה בתוך היחד ומפזר את המצב שכל הזמן צריך להילחם. זה מאפשר לקחת קצת פסק זמן מההישרדות".

13. להביט קדימה

אחד הדברים שעוזרים לעבור את התקופה העמוסה הזו של גידול שני פעוטות בגילים צמודים, הוא להסתכל עליה כאל חלק מחיים שלמים - להביט לטווח הארוך ולהבין שזה קושי של כמה שנים בלבד, ושבעתיד נוכל ליהנות בעיקר מהיתרונות הרבים שבפער הגילים הזה.

הכתבה פורסמה בגיליון יולי של המגזין "הורים וילדים "