לאהוב את המשחק / טור
שורה של גבוהים לא תהיה לנו, אבל הכדורסל הישראלי אפילו לא מייצר קלעים כמו פעם – והכל בגלל יסודות קלוקלים. ספרו המצוין של שחקן ומאמן העבר גרשון דקל מוכיח שאפשר גם אחרת
בשבוע שעבר נסעתי להולנד להתאוורר קצת. ברחוב אחד ראיתי לא פחות מחמישה אנשים בגובה 2.05־2.10 מ'. בכל מדינת ישראל יש פחות גבוהים מבעיר אחת בהולנד. היהודים, מה לעשות, הם אנשים קטנים, אבל איכשהו אנחנו עדיין מצליחים להסתדר ולהעפיל לאליפויות אירופה בכדורסל עם מעט הגבוהים שיש. אבל למה אין בישראל קלעים? הרי קליעה ממרחק היא עניין של קצת כישרון והרבה עבודה.
עוד ב-ynet ספורט:
שושלות של קלעים גדלו לפני 25 שנה במשמר־העמק, רמת־השופט, גבעת־ברנר, נען, ניר־דוד, גבת ויגור. איפה תמצאו היום קלעים כמו עודד גינדין, האחים רייס, גיורא דורי, חנן קרן, אור גורן, שמי זסלבסקי ותקצר היריעה מלכסות את כולם. בדור שקדם להם כיכב גרשון דקל. יד נפץ שמאלית. רק רשת. חמש אליפויות וגביעים עם הפועל ת"א, שחקן חמישייה בנבחרת ישראל בשנות ה־60, מאמן בליגה ומורה לצד רלף קליין במכללת וינגייט.
דקל וספרו - "הדרך לסל"(צילום: ראובן שוורץ )
גרשי דקל היה ונשאר המאמן מספר 1 בישראל ללימוד יסודות. לפני כמה שנים עבר משבר קשה, ומספורטאי ומאמן שכל עיסוקו להתנועע, לרוץ ולהדגים, הפך מרותק לכיסא גלגלים. היכולת שלו להעביר את הידע לדור הבא בספר מקצועי ברמה גבוהה ביותר היא ניצחון הנפש על הגוף. גם אם הרגליים מוגבלות, כל זמן שהראש עובד – אתה במשחק.
רוב תשומת הלב ממוקדת בדרך כלל במה שקורה סביב הכדורסל, ומעט מדי בכדורסל עצמו. טל ברודי הקפיץ את הכדורסל הישראלי שנות אור קדימה. סטיב קפלן היה שחקן הליגה הטוב ביותר ששיחק כאן אי פעם. למה לא מתפתחים בישראל צעירים כישרוניים?
ברודי וברקוביץ' עם גביע אירופה ב-1977(צילום: יוסי רוט)
אי אפשר ללמוד כדורסל בהתכתבות. חלק מהאחריות למצב הנוער רובץ על המאמנים.
התחילו ברגל שמאל
יורובאסקט: העתודה הובסה ע"י לטביה
ynet ספורט
רבע שלישי גרוע (23:9) עלה לנבחרת של שרון דרוקר בהפסד 87:59 בפתיחת האליפות. המאמן המפסיד: "ככל שהמשחק התפתח התגלו הבדלי הרמות"
כשמאמנים לא מתפתחים, גם כישרונות צעירים לא מתפתחים. חלק מהאחריות מוטלת על מנהלי מחלקות הנוער, שדורשים מהמאמנים ניצחונות עוד בקט־סל. ספר לא יפתור את בעיות הכדורסל בישראל, אבל "הדרך לסל בגישת הבנת המשחק" מביא משהו שונה וחדשני למאמני ילדים ונוער, וגם למורים לחינוך גופני שמלמדים כדורסל בבתי הספר. כשלקחתי את הספר לעיון, חשבתי שאעשה מחווה קטנה למאמן וחבר ותיק. מהר מאוד הגעתי למסקנה שמדובר בפנינה.
"הדרך לסל". פנינה (צילום: פרטי )
למה אנחנו נתקעים
יש לא מעט ספרי אימון שמציגים תרגילים בעזרת צילומים ושרטוטים. כאן מדובר בשינוי גישה ותפיסה של איש מקצוע שנוגע בדיוק בנקודות שבגללן, בין היתר, מתפתחים בישראל חצאי שחקנים. אני יכול להזכיר עשרות ילדים שנחשבו בגיל צעיר לכישרונות גדולים, אבל נתקעו כשהגיעו לנבחרות או עלו לבוגרים. שני המעצורים הגדולים: 1. אימונים חדגוניים ועבודה משעממת על תרגילים קבוצתיים; 2. כישלון במימוש היכולת במצבי משחק.
יש שחקנים שמבצעים הכל פרפקט באימונים, ולא מסוגלים להתבטא במשחק. קלעים טובים, אבל זורקים לסל כשהם צריכים למסור. יודעים לבצע את כל סוגי המסירות, אבל משתמשים במסירה הלא נכונה במצב הלא נכון ומאבדים כדורים. קולעים באחוזים גבוהים באימון, אבל לא מגיעים למצבי קליעה במשחק כי אינם יודעים להכין את עצמם לקליעה. קבלת ההחלטות שלהם גרועה.
אף אחד לא הבין אז את המהלכים שלו. גרשון (צילום: רויטרס)
"הדרך לסל" לא עוסק רק בלימוד מיומנויות, אלא בפיתוח חשיבה וקבלת החלטות. אחת הבעיות הגדולות בגיל צעיר היא מאמנים שתוקעים ילדים בעמדות שלא מתאימות להם כשהם גדלים. שחקן צריך ללמוד לשחק בכמה עמדות. להיות רבגוני. כשפיני גרשון הוציא בעונת האליפות בגליל את מייק גיבסון, פורוורד גבוה, לקלוע מבחוץ, והוריד את בראד ליף, גארד, לשחק עם הגב לסל, אנשים לא הבינו מה קורה. היום ברור ששחקנים צריכים להיות רבגוניים.
מאמנים מקדישים שעות לעבודה על תרגילי התקפה ושיטות הגנה במקום ללמד את השחקנים למסור, לשמור, לקלוע, לעמוד נכון, להניע את הרגליים. אנחנו מגדלים שחקנים שלא מבינים את המשחק! מה הטעם ללמד שחקנים תרגיל אם בסוף הם לא יודעים, או לא מסוגלים, למסור את הכדור לשחקן הנכון בזמן הנכון? מה הטעם ללמד שחקן לקלוע, אם הוא משחרר את הזריקה לאט ובסוף זורק תחת לחץ? שחקנים לומדים לבצע חילופים אוטומטיים מבלי שהם בכלל מנסים אופציה של מעבר בכוח דרך החסימה.
נבחרת העתודה של ישראל(צילום: לילך וייס)
להבין, לא לשנן
לכל עמדה בכדורסל יש סט שונה של מיומנויות וקבלת החלטות. הגישה של דקל מעודדת מאמנים ללמד את השחקן לאהוב את המשחק. שלב הלימוד באימון צריך להיות קצר, התרגול צריך להיות במצבים קרובים ככל האפשר למצבי משחק. התרגולת שוחקת. קשה לחזור יום אחרי יום על אותם תרגילים. מה שמכניס בני אדם לעבודה אינטנסיבית זה משחק. כל תרגול צריך להיות מבוסס על משחקים ומשחקונים. אני משתמש בגישה הזאת בתחומים שלא קשורים בכלל לספורט.דקל מציע שחלק מהאימונים יועברו באמצעות למידה עצמית. הלוואי שהגישה הזאת תאומץ על ידי מורים בבתי ספר. סוף־סוף מישהו שחושב מחוץ לקופסה. להבין, לא לשנן. לאהוב את המשחק, לא לסבול. ליהנות מהמאמץ. במשחק שבו חמישה שחקנים צריכים לחלוק ביניהם כדור אחד, וכל אחד מהם רוצה להיות השחקן שיקלע ויזכה בתהילה, התפקיד הקשה ביותר של מאמן זה לשכנע שחקנים לוותר על הכדור. שם בדיוק נתקעים רוב הטאלנטים הצעירים.
הלוואי שבבתי הספר ילמדו איך ללמוד. לקבל החלטות. ליהנות מהלימוד. שיהיה קשר הגיוני יותר בין החומר הנלמד בשיעורי פיזיקה והיסטוריה לבין מיומנויות שיידרשו בגיל מבוגר ב"מצבי משחק". הבנת המשחק חשובה לא פחות מביצוע נכון. 274 עמודים של גישה חדשנית, שהיא בעיניי הרבה יותר משיעור כדורסל שאסור להפסיד.
ולגרשי, רק בריאות.
לפנייה לכתב/ת 
גרשון דקל
צילום: ראובן שוורץ
מומלצים
