לא בלי בנותיי

כשילד נחטף או נרצח, יש חקירה בזירה וכותרות בעיתונים והמערכת מנסה, ובצדק, להתחקות אחר הנסיבות כדי לבדוק מי אחראי, שהרי ילדים זקוקים להגנה. אבל כיצד המערכת דואגת לילדים שמוחזקים בני ערובה לסכסוכי גירושין, שהופכים כלים לסחיטה כלכלית, סחיטה רגשית והכי גרוע - כמו במקרה שלי - סתם נקמה?

זה זמן רב שאני מתאפק לא להוציא החוצה את הסיפור שלי מהמון טעמים: מדובר בילדות שלי, באימא של הילדות שלי. אינני תאב פרסום וגם אינני רוצה לכבס בחוץ את הכביסה המלוכלכת, אבל אין לי ברירה - אם לא אפעל עכשיו בדרך לגיטימית (כי אף פעם לא פעלתי באופן כוחני), אאבד לפחות לשנים הקרובות את יחסיי הקרובים עם בנותיי.

עוד בערוץ הדעות

הוציאו את הפוליטיקה מהנמלים / אייל טבת

הסיפור הוא כזה: החלטתי שאין לי פרטנרית להמשך חיי הנישואין שתעמוד איתי בטוב וברע. חשוב לומר כי מבחינת הבנות שלי וגם מבחינת גרושתי ועצמי, עשיתי זאת בתהליך ארוך ומתמשך, עם כל הבדיקות הנדרשות לפני פירוק התא המשפחתי: טיפול ובדיקה עצמית, טיפול זוגי ועוד ועוד. מרגע שהחלטתי לעזוב החל ויכוח מהותי לגבי הכספים, כמובן תוך הטחת אשמה שאני פירקתי את המשפחה.

על פירוק המשפחה והסיבות ניתן תמיד להתווכח ומובן שיש שני צדדים למטבע, אך מרגע העזיבה החל מסע נקם אישי חד-צדדי שהפך את היחסים לבלתי נסבלים, והגרוע מכול - החל מסע דה-לגיטימציה שלי כאב לילדות. מסיבות אלו ואחרות טענו גרושתי ומשפחתה שחלוקת הרכוש, ובעיקר הדירה שבבעלותנו, אינה צודקת ואינה צריכה להיות שוויונית. היום, לאחר כמעט שנתיים של משפט, נראה לי שהצד השני מבין אט אט שהצעת הפשרה הראשונה שלי - עוד לפני שהגענו למשפט - הייתה יותר מהוגנת, וכך סבורה גם השופטת.

לא הייתה סיבה הגיונית למעשים שכללו את חטיפת בנותיי מידיי במקום ציבורי, הסתה נגדי, ניבולי פה ליד הבנות והרמת יד עליי. לאורך התקופה הזו קיבלתי עשרות הודעות, בנוסח "אתה לא אבא... אתה גרוע מאבא שלך (שלא גידל אותי), אתה לא תהיה נוכח בחתונה שלהן, אבות אחרים ממלאים את החלק שלך", ועוד ועוד. היא ומשפחתה הפכו אותי ל"תחתית המין האנושי", קיללו וגידפו אותי. בשנה האחרונה חלה נסיגה במצבה של בתי הגדולה, וגרושתי לא רצתה ללכת לייעוץ. רק התערבות של הגננת נדרשה כדי לגרום לשינוי דעתה. גם בתי הגדולה החלה להתרחק. עשרות שיחות לבית נגמרו בכך שהיא לא אפשרה לי לשוחח עם בנותיי. לכל אורך התקופה לא שותפתי כמעט בשום קבלת החלטות על הילדות, גם לא לאיזה גן לרשום את אחת מהן.

מסע נקם שקרע את הילדות

גרושתי טעתה פעמיים: כאשר יצאה למסע נקם אישי שקרע את הילדות בין שני העולמות וכאשר פתחה במסע הדה-לגיטימציה שלי. אימא שלי מתארת אותי "מחונן מלידה לגבי ילדים" ועד עכשיו מתחננת שאפתח גן פרטי משלי. אני מחנך מטבעי, אבל עצוב שאב בישראל צריך להסביר ולשכנע את כולם שהוא אב טוב.

כיצד עליי לפעול פה? מעולם לא קיללתי, לא הטרדתי, לא איימתי, לא סחטתי ולא הסתתי. תמיד דיברתי רק טובות על גרושתי ליד בנותיי ואף גיביתי אותה. חשבתי לתומי שמאז שהכירה בן זוג חדש העניינים יירגעו, אבל זה רק הולך ומחמיר. היא מנעה ממני לראות את הילדות והטרידה אותי שוב. מה אפשר לעשות מלבד התלונות שהגשתי במשטרה? לשבות רעב? הרי היא מחכה לרגע שלא אשלם מזונות או שאפעל באלימות כדי שאעוף לקטגוריית הגבר האלים והאב הגרוע. לו הייתי מבצע רבע מהפעולות שהיא נקטה נגדי, מזמן הייתי נעצר ונכלא.

מה על הפרק? היום טוענים שלא ראוי שאקח את בנותיי האהובות הביתה ודורשים שאקח אותן למרכז קשר של משרד הרווחה. אני האב הכי מסור בעולם, אז מדוע שלא יהיו אצלי בחלק מהזמן ויגדלו הרחק ממני? זה לא יקרה במשמרת שלי. עליי להילחם בכל הכלים המשפטיים והחוקיים כדי לנצח. זכותי וחובתי לגדל את בנותיי, זה בכלל לא עניין של בחירה. 

החלטתי לכתוב כדי להציף את הנושא ולקדם חקיקה שתמנע את השימוש בילדים למטרות סחיטה בגירושין. עד שזה יקרה, אני מתפלל שבית המשפט וגורמי הרווחה יעזרו לי. לפעמים אני רוצה להתייאש, אבל האהבה שלי אליהן וגם החום והתמיכה מהמשפחה ומהחברים הם שנותנים לי את הכוח להמשיך ולהילחם. כי כך לא ניתן להמשיך לחיות, לא בלי בנותיי.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il