נורמה, טראומה ומלחמת לבנון השנייה

בתחילת מלחמת לבנון השנייה, עוד בטרם ידענו לקרוא לה מלחמה, זריזי מחשבה ויצירתיות הוציאו סטיקר שהתפשט במהירות – "אנחנו ננצח!". בתקופה בה מזה עשרות שנים אנו נלחמים באירגונים ולא במדינות ה'ניצחון' הפך מזמן למושג חמקמק, וסטיקר זה סחט מעט מיץ מהבלוטות הפטריוטיות החבוטות.

לא עברו שבועיים ואחרים, חדי אבחנה ויצירתיים כקודמיהם, צעדו עם הזמן והוציאו סטיקר חדש – "נסתפק בתיקו". אין כמו הומור עצמי כדי להתמודד עם האכזבה שהנחיל הסטיקר הראשון. אך בזאת לא תמה המסכת בה הושוותה המלחמה למשחק ספורטיבי ועם שוך הקרבות סיכמו הקופירייטרים – "העיקר שהשתתפנו!"

כל זה התרחש בעורף והיווה חלק מתפישת הציבור את המלחמה, אך במידה רבה שיקף גם הילכי-רוח בקרב החיילים הלוחמים עצמם. עובדה זו חשובה שכן המורל הכללי ומידת האמונה שיש לחייל במשימותיו משפיעים על חוסנו הנפשי באופן כללי ועל חוסנו מפני פגיעה פוסט-טראומטית באופן ספציפי.

הנפש האנושית לעולם נמצאת בתווך כלשהו בין הביולוגיה והסוציולוגיה ולפי כך מושפעת לא רק מהתורשה הבסיסית ומתהליכים פיזיולוגיים כמו חוסר שינה, מאמץ גופני מתמשך, רעב, חום או קור, אלא גם מהנורמות החברתיות השולטות ומן המורל הציבורי.

נורמות אלה, כמו גם המורל הציבורי, עברו תהפוכות רבות ממלחמת העצמאות ועד ימי מלחמת לבנון השנייה. מבחינת המורל, נראה שמלחמת ששת-הימים היתה נקודת שיא של אופטימיות, בטחון ואמונה משותפת בצדקת הדרך; שנקודת המפנה היתה מלחמת יום הכיפורים בה ספג המורל הציבורי מכה קשה; ושמאז, גם בשל העדר נצחונות ברורים, הבטחון והאמונה המשותפת ממשיכים להישחק.

להעיז לבטא בפומבי

מבחינת הנורמות, בשנות השבעים והשמונים תחושת הקולקטיב החלה להחלש ואת המקום שזו פינתה תפס העַצְמי. עבור רבים השלב המהפכני של הקמת המדינה חלף, ועתה ההגשמה העצמית, ההצלחה והכאב האישיים, הפכו למקובלים יותר ואנשים העזו לבטא את אלה בפומבי.

החשיבה הפסיכולוגית והמחקר, ואיתם המערכות הציבוריות, לא פיגרו מאחור ואף הם החלו להתמקד יותר ויותר בפרט וברווחתו. גורמים אלה, כשהצטרפו להם יחדיו, סייעו רבות בחשיפת התוצאות האישיות של מצבי מתח וטראומה. ראשית, האוירה הציבורית איפשרה לחיילים ולאזרחים לפגוש את האמת הפוסט-טראומטית בתוכם ולפנות לעזרה.

שנית, בקרב המערכות הרפואיות הצטבר מספיק ידע כדי לאפיין את הפגיעה, לייחד אותה

מפגיעות אחרות ולטפל בה. ושלישית, הוקמו מערכות תמיכה ציבוריות ופרטיות כדי לסייע לנפגעים.

לפיכך, אין זה פלא שמאז מלחמת לבנון השנייה יותר ויותר חיילים משוחררים פונים אלינו לנט"ל (נפגעי טראומה לאומית).

מלחמה זו לא היתה אכזרית או קשה מקודמותיה, אך ההקשר הציבורי והנורמטיבי בו היא התרחשה איפשר לאלה שהשתתפו בה, ובאופן מפתיע אף לאלה שהשתתפו במלחמות קודמות, להפנות מבט פנימה אל המחיר הנפשי האישי, לבקש עזרה, ולמצוא שם בחוץ אוזן קשבת, יודעת ומיומנת.

• הכותב, דניאל איגר, הוא פסיכולוג קליני וחבר וועדת היגוי מקצועית בנט"ל.
• רוצים לדבר על זה? התקשרו: 1800-363-363 או היכנסו לאתר נט"ל .