שנתיים למחאה: מאות מפגינים חסמו את איילון
מובילי המחאה של קיץ 2011 חזרו לרחובות ת"א. חסימות כבישים בדרך השלום ובאיילון. דפני ליף: "הבטחתם לשים את האדם העובד במרכז? תקיימו". רגב קונטס: "ביטול הקיצוצים או התפטרות הממשלה". דקת דומייה לציון שנה למות משה סילמן
שנתיים אחרי האוהל הראשון שהוצב בשדרות רוטשילד בתל אביב, הובילו אמש (שבת) פעילי המחאה החברתית מיולי 2011 הפגנה מיוחדת שבה השתתפו כמה אלפי אנשים. האירוע החל בשתי צעדות שהתאחדו והגיעו יחד לרחוב קפלן. לאחר נאומים של הפעילים, החל מהשעה 23:00, חסמו כמה מהמשתתפים את דרך השלום לכיוון רמת גן ובהמשך ירדו כמה מאות לאיילון וחסמו את הנתיב לכיוון דרום. המשטרה אפשרה למפגינים לבצע את החסימות.
המארגנים הסבירו כי לאירוע מטרה משולשת: ציון שנתיים למחאת האוהלים שטלטלה את המדינה לאורך אותו קיץ, שנה למותו של משה סילמן (שהצית את עצמו בהפגנה בשנה שעברה), וכן המשך המחאה נגד המדיניות הכלכלית של הממשלה הנוכחית. את הצועדים הובילו כמה ממנהיגי מחאת קיץ 2011, בהם דפני ליף, רגב קונטס, שיר נוסצקי ואורן פסטרנק. רוב המפגינים התפזרו לאחר השעה 1:00. במהלך ההפגנה נעצר אדם אחד שניסה לנפץ שמשת בנק.
קודם לכן אמרה ליף בנאומה לנוכחים: "שנתיים עברו מאז ההתעוררות שלנו, מאז שהוצאנו אוהלים ומחינו על יוקר מחיה בלתי נסבל. אנחנו לא מאמינים לפוליטיקאים ולא לשר האוצר שרכב על המחאה כל הדרך לכנסת. יאיר לפיד, שקרא לנו 'אחיו העבדים', עכשיו מעלים מסים? ראש הממשלה המנותק והנהנתן קרא למשה סילמן 'טרגדיה אישית', ואנחנו אומרים: זו טרגדיה לאומית. הבטחתם דיור? הבטחתם לשים את האדם העובד במרכז? תקיימו".
"אני מפגין נצחי", העיד צ'רלי ביטון, שהשתתף גם הוא באירוע. "המצב הולך ונהיה חמור יותר וגרוע יותר. ככל שאנשים משתדלים אתה רואה שהשלטון הולך וחונק אותם. הגיע הזמן שאנשים ישובו לרחוב. צריך לשנות את המציאות עכשיו. לא נשב בשקט כי זה המאבק של כולנו". עמיתו לתנועת "הפנתרים השחורים", בני פרץ, הוסיף כי "המחאה צריכה לעבור לירושלים לקראת ההכרעות החברתיות. איפה השתפר לעם המצב? עובדים כמו חמורים ולא מגיעים לכלום".
צעדה אחת יצאה משכונת התקווה והתאחדה בדרך עם מפגינים שהגיעו מכיכר הבימה. יחד המשיכו המפגינים לעצרת מחאה ברחוב קפלן. על פי משטרת מחוז תל אביב, בין 19:30 ל-23:00 נחסמו הרחובות הבאים: רוטשילד, מרמורק, אבן גבירול, קפלן והרחובות החוצים אותם. הרחובות נפתחו בהדרגה בהתאם להתקדמות התהלוכה. המפגינים נשאו שלטים כגון "הגיע הזמן למסות את העשירים", "יצוא הגז - למי זה טוב?", "ביבי+לפיד = מורסי, אותה מהפכה". אחד המפגינים חבש תחבושות על פניו ונשא שלט "ביבי, גם אותי שרפת".
"הפוליטיקאים לא הפנימו את המחאה"
שנתיים אחרי קיץ האוהלים, מדינת ישראל עדיין עוסקת בדיון סביב השפעת המחאה על אזרחי ישראל, הפוליטיקה והשיח הציבורי. "המחאה חדרה לתודעה של האזרחים, אבל הפוליטיקאים עדיין לא הפנימו אותה", אמרה ליף ל-ynet לפני ההפגנה. "הם
משה סילמן הצית את עצמו לפני שנה בדיוק, בהפגנה לציון שנה למחאה החברתית. הוא מת מפצעיו כמה ימים לאחר מכן בבית החולים.
רגב קונטס התייחס לסילמן: "כולנו יוצאים היום לחגוג את יום השנה השני להתקוממות האזרחית שלנו נגד הביזה הצינית והיסודית של הציבור בישראל על ידי קומץ של אנשי עסקים ופוליטיקאים מושחתים. כמו כן אנחנו מציינים שנה למותו של סילמן ז"ל, שמיען את מכתבו האחרון לבנימין נתניהו ויובל שטייניץ, ולו היה חי היום ודאי היה כולל בו גם את שר האוצר הנוכחי, שממשיך ללא היסוס את מדיניות החמלה והגזל. נאמר היום: בטלו הקיצוצים ובנו מיד עשרות אלפי דירות או התפטרו".
אורן פסטרנק הוסיף שמעבר לציון התאריך הסימבולי, מטרת ההפגנה היא להבהיר לראש הממשלה ולשר האוצר מה היו דרישות המאבק: "הם עושים שימוש ציני בשפת המחאה, אבל עוד לא ראינו שינוי אמיתי בסדרי העדיפויות, בתקציב חברתי, במדיניות הדיור, החינוך והרווחה. מעמד הביניים והשכבות המוחלשות עדיין מחכים ודורשים צדק חברתי".
שיר נוסצקי: "בפרספקטיבה של שנתיים, אין יותר מעוות מהמצב בארץ. עם ישראל יצא בהמוניו למחות על המצב הכלכלי, ובמקום שנבחריו יהיו קשובים - אין רגע שבו לא מוסיפים עוד עול על כתפיו. עוד מע"מ, עוד גזירות, עוד הטבות לטייקונים, עוד שקרים ומניפולציות, עוד חדרי איפור וקוניאק יוקרתי למקומבנים. להפסיק להפגין זה לשלוח לביבי, ללפיד ולשאר החליפות מסר חד משמעי: תמשיכו להשתין עלינו בכיף, אנחנו בינתיים חוסכים למטריה".
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
