"בעברית אני לא צריך הגהה". מצרי בשפת הקודש
ימי ההפיכה בקהיר חשפו בפני הישראלים המופתעים שורת פרשנים מצרים דוברי עברית רהוטה. אחד מהם הוא עמר זכריא, חוקר ישראל ומתרגם, שכמעט קרס תחת מבול השיחות מהארץ: "פשוט כיביתי את הטלפון". מה הוא חושב על ישראל? ראיון
הסיבה שרבים מצרכני התקשורת בישראל מכירים את עמר זכריא היא למעשה מציוניו הבינוניים בתיכון. מי שרצה להירשם לפקולטות המבוקשות באוניברסיטאות במצרים בסוף שנות ה-80 נדרש להציג הישגים במקצועות כערבית, צרפתית ואנגלית, ומי שהתעודה שלו הצביעה על כך שלא השקיע כל כך בתיכון, התקבל רק ללימודי... עברית. כמעט 25 שנה עברו מאז, והנוהל האקדמי הזה אחראי לכך שזכריא כיכב בשבועות האחרונים כמרואיין מבוקש למדי ורהוט להפליא לאורכה ולרוחבה של התקשורת בישראל.
רבים בארץ פערו אוזניים בתדהמה למשמע העברית המצוחצחת שיצאה מפיו והסבירה להם על ההפיכה במצרים ועל ההדחה של מוחמד מורסי. "מרוב ראיונות כבר התעייפתי", אומר זכריא בראיון (נוסף) ל-ynet ומנסה להסביר איך התמודד עם הביקוש בתקופה הזאת. "הייתי רוצה שתתקשרו בזמנים טובים יותר. באיזשהו שלב לא ישנתי יומיים בגלל הלחץ והראיונות. יום אחד פשוט החלטתי לכבות את הטלפון".
הוא בן 41, תושב מחוז גיזה, ומשמש תקופה ארוכה כחוקר אקדמי לענייני ישראל ומתרגם לעברית.
לדבריו הוא כלל לא יוצא דופן: במצרים יש 12 אוניברסיטאות וכמעט בכולן מלמדים עברית, כך שמדי שנה מסיימים את המסלול כ-1,200 סטודנטים, ולפעמים אפילו יותר.
"במצרים לומדים עברית מאז שנות ה-50", הוא מסביר. "כשאני התחלתי ללמוד באוניברסיטת קהיר, ב-1989, היו בערך 100 בוגרים במחזור. אני הייתי התלמיד המצטיין, ויחד עם עוד מישהי, שעובדת כיום בקול קהיר, אנחנו היחידים שנשארו מהמחזור שלנו בתחום של העברית".
העברית שלך ושל מצרים אחרים הפתיעה כאן הרבה אנשים בשבועות האחרונים.
"תשמע, העברית מאוד קרובה לערבית. מבנה המשפט לא קשה והבניינים לא קשים. אני אומר לך בכנות: העברית יותר קלה מהערבית. אני כבר יודע עברית יותר טוב מערבית. בערבית למשל אני עדיין צריך הגהה".
מאילו חומרים בעברית אתה ניזון?
"בעיקר מכלי התקשורת. עיתונים, טלוויזיה, אינטרנט, רדיו, ולפעמים אני גם מדבר עם חברים בסקייפ".
מה עם מוזיקה ישראלית?
"לא. מצד שני, אני גם לא מאזין למוזיקה בערבית".
תכירו: מכון "אופקים" בגיזה
זכריא אמנם שולט בשפה, אבל סטודנטים רבים מהפקולטות לעברית עדיין מתקשים. אז הוא לקח יוזמה ויחד עם כמה חברים, בהם הפרשן לענייני ישראל בערוץ "א-ניל", מוניר מחמוד, הם פתחו בית ספר פרטי לעברית. למכון קוראים "אופקים".
מה אתם מלמדים שם?
"התלמידים מקבלים גם מאמרים וגם קלטת של שיחות יומיומיות בעברית. אנחנו מלמדים גם את השפה וגם על ישראל באופן כללי. אנחנו מנסים להיות אובייקטיבים בלי לומר לסטודנטים אם לשנוא או לאהוב. כל אחד מהם יעשה מה שהוא רוצה".
מה יש לעשות עם עברית כיום במצרים?
"בעבר היו יותר אפשרויות. לפני מהפכת 25 בינואר התיירות מישראל הייתה תחום שהיית יכול ממש להתפרנס ממנו. כיום נשארו קצת עבודות בתקשורת, באקדמיה וגם קצת חברות בינלאומיות שנותנות שירותי לקוחות בעברית".
איך הדבר מתקבל במצרים?
"זה לא משהו רגיל. אתה לא יכול פתוח ספר בעברית בציבור מבלי שמישהו ישאל אותך משהו. אם מישהו מתקשר אליי מישראל אני לא יכול לענות ישר בעברית. מהר מאוד ישאלו אותי מה זאת השפה הזאת. פעם קראתי ספר בעברית במקום ציבורי ופתאום ניגש אליי בחור מעזה שהתחיל לשאול שאלות. אני מעדיף לחסוך את התקריות האלה".
אין פרנסה בעברית
זכריא הוא בשום אופן לא חובב ציון, והוא מלא ביקורת כלפי המדיניות של ישראל בשטחים, אבל במקביל הוא מנהל קבוצת פייסבוק שנקראת "מדברים שלום",
שאחת המטרות שלה היא ביסוס דיאלוג בין ערבים לישראלים.
כשאתם, דוברי העברית במצרים, משמשים כפרשנים של ישראל, אתם מציגים אותה באור חיובי?
"אני מקווה שיש לזה השפעה חיובית. הרבה פעמים אני כותב דברים על ישראל והתגובות של הקוראים שלי הן גזעניות. אבל תמיד עדיף שתהיה שפה משותפת. הרבה מצרים עדיין מתפלאים שאני מדבר עם ישראלים כי הם מחזיקים בדימוי שלפיו ישראלי הוא מפלצת".
תרגמת כבר שמונה ספרים מעברית לערבית ואפילו כתבת בעצמך. זאת פרנסה?
"לא, זאת שליחות. זה לא עסק טוב כי שיעור הקריאה במצרים הוא לא גבוה כמו בישראל. אצלנו קוראים רק באוניברסיטה. חוץ מזה אף אחד לא קורא ספר. אני לא יכול להתפרנס מהתרגום אבל אני חושב שיש צורך שמצרים ידעו מה בישראל אומרים עלינו ועל נושאים אחרים. אני רוצה שאנשים יכירו את ישראל, את החברה שלה, את היהדות ואת הפוליטיקה שלה".
לפנייה לכתב/ת 
