מערבון סושי: הגרסה היפנית של "בלתי נסלח"

סמוראים וקאובויים - יש להם הרבה מן המשותף. אלו אמנם פועלים במזרח אסיה, ואלו במערב ארצות הברית; אלו שולפים חרבות מעוגלות, ואלו אקדחים; אלו הולכים עם קוקו בשיער, ואלו עם כובע בוקרים; אבל לפחות כשמדובר בנוכחות הקולנועית שלהם - במאי המערבונים האמריקנים הקלאסיים נטלו לא מעט מיוצרי הסרטים היפנים, שהיו שם קודם. עכשיו מגיעה פעולת התגמול, עם הפקת הרימייק היפני למערבון זוכה האוסקר מ-1992, "בלתי נסלח".

הטריילר החדש ל"יורוסארזארו מונו" - הגרסה היפנית ל"בלתי נסלח"

מערכת היחסים המפתיעה בין סרטי הסמוראים מיפן לבין המערבונים שהיו לז'אנר האמריקני הפטריוטי ביותר (והעלו לגדולה אושיות הוליוודיות בולטות ומזוהות פוליטית כמו ג'ון וויין, קלינט איסטווד ורונלד רייגן) ארוכת שנים. תחילתה ביצירתו של הגאון היפני אקירה קורוסאווה בשנות ה-50. "שבעת הסמוראים" שלו מ-1954 שוחזר באנגלית על ידי הבמאי ג'ון סטרג'ס בצד השני של האוקיינוס השקט, עם "שבעת המופלאים" ב-1960. 

הטריילר של "שבעת הסמוראים"

בסרטו הקלאסי של קורוסאווה היו אלו שבעה סמוראים אשר נלחצו לעזרת כפר איכרים אשר נמצאים תחת איום של שודדים אכזריים, בעוד שבזה של סטרג'ס אלו הם האקדוחנים יול ברינר, צ'ארלס ברונסון, ג'יימס קובורן, רוברט ווהן, סטיב מקווין, הורסט בוכהולץ ובראד דקסטר, שמתאגדים לצורך הגנה על כפר מכסיקני נגד כנופיית הבנדיטים בראשותו של אלי וואלאך. המוטיבים של עיירה קטנה, תושבים תמימים במצוקה, נבלים אכזריים מחד ואבירים אצילי נפש שמתמחים בהרג בלית ברירה, ונחלצים לטובת החברה, משותפים לשני הז'אנרים - סרטי הסמוראים והמערבונים.

"שבעת המופלאים" של ג'ון סטרג'ס - מצאו את ההבדלים

מוטיבים אלו באו לידי ביטוי גם ב"בעבור חופן דולרים" - מערבון הספגטי של סרג'יו ליאונה בכיכוכו של איסטווד מ-1964, שהיה מבוסס מהתחלה ועד הסוף של "יוג'ימבו" של קורסאווה מ-1961. למעשה, הגאון היפני פנה לליאונה ודרש ממנו כספים על העתקת העלילה - טענה שעמדה בבסיסו של מאבק משפטי בו ניצחו היפנים. וולטר היל עשה שימוש יותר זהיר בעלילה במערבון המודרני שלו "Last Man Standing" מ-1996 בכיכובו של ברוס וויליס, אולם הדמיון ברור. 

ב-1964 יצא גם "השערוריה" של מרטין ריט בכיכובו של פול ניומן שהיה גם הוא - כמה מפתיע - עיבוד באנגלית של יצירת המופת של קורוסאווה "ראשומון" מ-1950. העלילה המורכבת שהגה הבמאי היפני בסרטו הועברה לעיירה אמריקנית בה מתקבצים רמאי, יזם ומטיף (בגילומו של וויליאם שאטנר, הלא הוא קפטן קירק) כדי לדון בפרשת רציחתו של ג'נטלמן מקומי ומעורבותו של החשוד בפשע, חואן קראסקו המכסיקני (בגילומו של ניומן). 

הטריילר של "השערוריה" מ-1964. "ראשומון" בגרסת המערב הפרוע

השפעתו של קורוסאווה על ז'אנר המערבונים בארצות הברית היתה ברורה וחד משמעית, אולם הוא עצמו הצהיר לא פעם כי השראה משמעותית לעבודתו קיבל מסרטי האמריקני ג'ון פורד - הבמאי עטור השבחים והאוסקרים שחתום על המערבונים "מרכבת הדואר" (1939), "ריו גרנדה" (1950), "המחפשים" (1956) ועוד יצירות מופת, רבות מהן בהשתתפות ג'ון וויין. צחוק הגורל: בסרטו "האיש שירה בליברטי ואלאנס" מ-1962 בכיכובם של וויין וג'יימס סטיוארט, עבר פורד שינוי שהונע, לטענת מספר חוקרים, מדרמת הסמוראים העגמומית "אוגטסו" של קנג'י מיזוגוצ'י, אשר צולמה כתשע שנים לפני כן.

הקווים המקבילים בין ז'אנר המערבונים לזה של סרטי הסמוראים נפגשו ממש ב-1971 בסרטו של טרנס יאנג "שמש אדומה". העלילה מפגישה בין קאובוי לא סימפטי בשם לינק (ברונסון) לבין הסמוראי קורודה (טושירו מיפונה, בן טיפוחיו של קורוסאווה וכוכב "ראשומון", "שבעת הסמוראים" ועוד) בנסיבות לא צפויות באריזונה. שוד רכבת בו השתתף לינק הסתיים בכך ששותפו גוטץ' (אלן דילון) נמלט עם מזומנים רבים וגם חרב סמוראי יקרה אותה היה אמור שגריר יפן להעניק כמתנה לנשיא האמריקני. בלית ברירה לינק וקורודה משתפים פעולה: האמריקני רוצה את הכסף, היפני את הכבוד האבוד.

הקאובוי צ'ארלס ברונסון נגד הסמוראי טושירו מיפונה ב"שמש אדומה"

אפשר לראות ב"שמש אדומה" מעין משל למערכת היחסים בין הקולנוע ההוליוודי לזה היפני, ממנו הושפעו כל כך הבמאים האמריקנים - יוצרי המערבונים ובכלל - מאז מחצית המאה ה-20. בעוד שקורוסאווה וחבריו עיצבו יצירות מופת וסיפורים מיתיים על טוב ורע, החקיינים מארצות הברית רואים בעיקר את הפוטנציאל הכלכלי. אבל הנה, הגלגל התהפך כאמור לאחרונה עם ההפקה היפנית היוקרתית שהיא באופן מוצהר רימייק ל"בלתי נסלח" שביים והפיק איסטווד. 

הטריילר של "בלתי נסלח" זוכה האוסקר מ-1992

בגרסה המקורית מ-1992, איסטווד שגם כיכב בתפקיד הראשי גילם אקדוחן מזדקן שהתאלמן ופרש לטובת גידול ילדיו. משימת חיסול שמוצעת לו בתמורה לשכר נאה מחזירה אותו לפעילות ביחד עם חברו הוותיק (מורגן פרימן) וצייד ראשים מתחיל (ג'יימז וולבט). המטרה נראית בהישג יד, אלא שמולו עומדים לא רק חברי הכנופיה שמועמדים לחיסול (בגין התעללות בזונה), אלא גם השריף המקומי והקשוח (ג'ין הקמן), שמחוייב לשמור על הסדר בעיירה שבוואיומינג בכל מחיר.

"בלתי נסלח" בגרסה היפנית מופק על ידי הסניף המקומי של אולפני האחים וורנר, והוא הופקד בידיו של הבמאי המקומי סאנג-איל לי. הוא עיבד את התסריט של דיוויד ווב פיפלס לשפתו, והעביר את העלילה ל-1880 בהוקאידו שביפן (אותה שנה בה מתרחשת עלילת הסרט של איסטווד בוואיומינג). לתפקיד הראשי לוהק קן וואטנאבה ("התחלה", "הסמוראי האחרון") שמצלם בימים אלה את "גודזילה" של גארת' אדוארדס (עוד רימייק לסרט היפני של אישירו הונדה מ-1954 - הפעם בז'אנר המדע בדיוני), והוא מגלם סמוראי מזדקן, שגם הוא מתגייס למשימת חיסול אחרונה - בלית ברירה.

קלינט איסטווד וקן וואטנאבה - אותה דמות, שפה שונה

לתפקיד שותפו הוותיק של הגיבור (אשר גולם ב"בלתי נסלח" על ידי פרימן) לוהק אקירה אמוטו ("זטואיצ'י") ולצדו מככבים יון קונימורה, יויה יאגירה ושיורי קוטסונה. בסרט שייצא ב-13 בספטמבר ביפן מגלם קויצ'י סאטו את איש החוק בעיירה, אותו גילם הקמן עבור איסטווד. סאטו זה מוכר גם כנבל הראשי בסרטו של טקאשי מיאקה "מערבון סוקיאקי" מ-2007, אשר גם הוא - כמו "בלתי נסלח" של סאנג-איל לי - מבוסס על מערבון קדום, "ג'אנגו" של סרג'יו קורבוצ'י מ-1966.

הטריילר של "מערבון סוקיאקי"

כמו שמעיד שמו המלא באנגלית, "Sukiyaki Western Django", הסרט מאמץ חלקים מעלילת מערבון הספגטי הקלאסי ובמרכזה הגיבור ג'אנגו (פרנקו נרו) שנקלע למאבק פוליטי-אתני בין הקלו קלקס קלאן לכנופיית בנדיטים מכסיקנים. בגרסה היפנית, שכמו "שמש אדומה" משלבת בין מוטיבים של מערבונים וסרטי סמוראים, גיבורנו נטול השם (הידאקי אוטו) פועל על הקו הדק שמפריד בין שתי הכנופיות הרצחנות "האדומים" (אותה מנהיג סאטו) ו"הלבנים".

ב"מערבון סוקיאקי" יש אף נוכחות אמריקנית מפתיעה, עם הופעתו של הבמאי קוונטין טרנטינו, מעריץ גדול של מיאקה ("אחד הבמאים הגדולים שחיים כיום",

לדבריו) שאף מציג את הטריילר. חמש שנים לאחר מכן הציג טרנטינו את סרטו "ג'אנגו ללא מעצורים" בכיכובם של ג'יימי פוקס, ליאונרדו דיקפריו וכריסטוף וולץ המתרחש בדרום מזרח ארצות הברית.

המערבון הפוסט-מודרני המצליח, שהיה מועמד לאוסקר, הוא עוד ענף באילן היוחסין המסתעף של המערבון המקורי מ-1966. ספגטי משנות ה-60 שטוגן בנוסח אסיאתי-יפני על ידי מיאקה, ואז הוחזר לארצות הברית למטבח הפיוז'ן המדמם של טרנטינו. אנחנו ממש אבודים בטוקיו.