הוא חזר: שיחקנו בלארי המחודש
לפני 25 שנה הוא היה הדבר הגס ביותר שאפשר לראות על מסך המחשב. עכשיו הוא כמעט מנומס. איך זה לשחק בו?
הפעם הראשונה שלי הייתה בגיל 12. הייתי יחד עם בני דודים שלי. היא הייתה כזו שמשלמים לה. זה היה תורי והייתי הראשון להבין מה צריך לעשות בדיוק: כלומר, איך לכתוב לדמות המפוקסלת להוריד את הבגדים ולפקוד עליה לעשות את זה. מיד אחר כך הפכתי גבר, סוג של, יחד עם תנועת הריבוע ההולכת והופכת מהירה עם המילה "צנזורה" עליו. כמה דקות אחר כך מתתי עקב מחלת מין.
כך זה היה באייטיז. הגברים היו גברים, הנשים היו נשים, מחלות מין הרגו אותך ופיסי היה עוד משהו שלא מדברים עליו. כלומר שעל הכל כן. אבל לא מראים. אותו סקס ממוחשב, אולי הראשון אי פעם במשחק מחשב, היה במשחק לארי, או באנגלית, Leisure suit larry, והוא הציג לוזר מכוער, בתול בן 40 ואיש דפוק באופן כללי.
הז'אנר שאליו משתייך המשחק הוא קווסט מהזן הבירוקרטי - תביא, תוציא עשה, אבל לפי הסדר. המשימה של לארי הייתה באופן כללי להשיג בחורות. לצידו של לארי שעסק בסקס והחיים המודרניים נערמו בשנים אלו על המדף קינג קווסט בעולם אגדות, פוליס קווסט על שוטרים, ספייס קווסט המדב"י ועוד. הם כולם התחילו בהרפתקאה טקסטואלית ועברו ל"הקלק הצבע" עם כניסת העכבר לחיינו.
יציאתו הראשונה של לארי לאוויר העולם הייתה ב-1987 (גרסת VGA יצאה ב-1991), אחריו באו שלל המשכים במסגרת הסדרה המקורית עד 1996. מאז נעשו כמה משחקים במותג, לא של צוות היוצרים המקורי ומשחקים הימורים וקלפים לסלולרי שמבוססים על דמותו של לארי.
ואז ב-2012, פרויקט קיקסטארטר הציע להחזיר אותו לתקופה שבה הגברים כבר מבינים שאישה היא בן אדם ולא חפץ, שמותר להראות וזה לא באמת נורא. וסקס על המחשב? נו באמת לא כזה מלהיב. אה, וגם היום ילדים בני 12 לא אמורים לשחק במשחקים כאלה. טוב, זה גם אז היה ככה בעצם, פשוט לא היה סביר שמישהו יידע גם לצקצק וגם להפעיל מחשב.
הפרויקט מומן בהצלחה ב-660 אלף דולר ומסוף יוני - הידד! 20 דולר וקיבלתם את העבר לווינדוס, אפל, אייפד או אנדרואיד. אנחנו עשינו את זה.
להורדה בתשלום של המשחק Leisure Suit Larry: Reloaded
נראה טוב, לארי
כבר מהדקות הראשונות במשחק אפשר להכריז שבנוגע למעטפת, אמנם לא בטוח שנעשתה עבודה של מיליון דולר, אבל לגמרי 660 אלף. ציורים יפים חמודים ומשעשעים של לארי ושאר האנשים. ככל שנוגע לסאונד, גם פה אין תלונות. במקום הכיתובים במשחק המקורי קריין יקריא לנו את המידע.
המשחק עצמו נשאר זהה לחלוטין ברובו. אמנם חלפו 25 שנה אז לך תזכור - אבל לרוב זכרתי בדיוק מה צריך לעשות. נניח, להכנס לבר, להגיד לסרסור את הססמה, להכנס לחדר שלו, להדליק את הטלוויזיה של הסרסור, לצאת מהחדר, לחזור לחדר - עכשיו אפשר לעלות לחדר.
כמו בעבר גם הפעם יש דברים מעט נודניקיים - צריך לקשור נכון את החבלים לדוגמה כדי לא למות בקפיצה מהחלון. מה זה נכון? שני הקטנים ולא הגדול ובסדר הנכון. אפרופו מוות: גם אם מתים חוזרים בדיוק לנקודה בה נהרגנו. במשחק גם אין "דרך ללא מוצא". כלומר שצריך לשמור רק כשמסיימים לשחק ולא אחרי כל מהלך כמו במשחק המקורי.
שווה?
אורך חיי המשחק הוא בין כמה שעות לכמה שעות עד כמה ימים - תלוי כמה זוכרים ומרמים (כלומר מחפשים את הפתרונות ברשת). בסיכום של החוויה ניתן להצביע על בעיה מרכזית. אם אנחנו מקבלים את ההנחה שהמשחק לא מספיק שונה במשחקיות או הסיפור עצמו כי זו הייתה הכוונה, אז צריכה להיות תוספת אחרת מעבר לסאונד והגרפיקה: במקרה שלנו, הערך המוסף צריך להיות בדיחות מספיק מצחיקות. אם תשאלו אותי, אפשר לחגוג הרבה יותר על המתח הזה בין שנות האלפיים לשמונים מהדבר הבא.
בנוסף אפשר היה להוסיף בדיחות מודעות לעצמן כמו בחידוש של סרט הוליוודי, ובכלל, כמשחק שמוגדר הומוריסטי, נראה שההומור שלו נשאר בעבר. ללא הערך המוסף הזה אז נשארנו רק עם הנוסטלגיה וזה אומר שהמשחק שווה רק למי ששיחק בו בעבר.
אבל אולי על הרקע הזה דווקא לארי שווה לכם 20 דולר. כי נראה שלמרות שלא כל כך נהניתי לשחק, כן קצת התגעגעתי אליו. טוב, וגם אפשר לומר שזה בעצם געגוע למישהו אחר בהקשר הזה, אחד שהתלהב מאנימציה של 16 צבעים, וגסויות שאסור לדבר עליהן, בימים שהיה בערך משחק אחד שכולם שיחקו והעבירו מאחד לשני בהיחבא.
הוא גם ישב עם עוד 4 אנשים על משחק במקום לפנות לאינטרנט - מה זה בכלל, פריצת דרך הייתה ברמת השכונה ושלקח חודש כדי להכניס זונה מפוקסלת למיטה, ולאחר העבודה הקשה התקבל בסך הכל ריבוע שחור על המסך נע במהירות הולכת וגוברת. אפילו לא מתקרב לדבר האמיתי. או לסקס בפאר קריי.
