מפגשים מרגשים באמצע החיים: חוויות ממסע אחר

לפני מספר ימים חזרתי ממאגמה צ'אלנג'. מדובר במסע נשי בן 10 ימים המשלב נסיעת שטח, פעילויות אתגריות וכמו תמיד במאגמה: פעילות התנדבותית למען הקהילה. לאחר נסיעת שטח של 3 ימים ולינה באוהלים בשמורת טבע, הגענו, בשעת בין ערביים לאחת משכונות העוני בפרברי ליסבון. שם, מסתבר, קיים מרכז לילדים ובני נוער שהוקם ומופעל, על ידי אישה יוצאת דופן, קלרה שמה.

• רוצה לצאת לחוויה של פעם בחיים? הירשמי למאגמה צ'אלנג'
  

לגלות חוויות חדשות(צילום: גליה ברקאי)

קלרה מפעילה מזה כ-4 שנים את המקום בכוחות עצמה. בשנתיים הראשונות קיבלה תמיכה כספית מעיריית ליסבון ואילו בשנתיים האחרונות היא מחזיקה את המקום בכספה הפרטי ובעזרת מספר מתנדבים. היא אישה מיוחדת במינה המשקיעה את מיטב מרצה וכספה לטובת עניי עירה, אבל לא היא הגיבורה של הסיפור שלי.

לתוך המתחם מתנקזים ילדים ובני נוער מגיל 4-5 שנים ועד גיל 18 - שם הם מקבלים הזדמנות לשחק יחד, לשמוע סיפור, לעסוק ביצירה ואף לקבל דבר מה לאכול. תוך כדי כך, היא מנסה להחדיר להם את משמעות החיים בחברה מתוקנת תוך הקפדה על כללי משחק וחוקים, משימה לא פשוטה לאור העובדה שמרבית הילדים מגיעים ממשפחות קשות יום ונחשפים לעוני ולרעב, לסמים ולעתים גם להורים שמרצים עונשי מאסר.

התכנית הייתה להפעיל את הילדים בקבוצות. תכננו ללמד את הבנות ריקודי עם, לשחק עם הנוער כדורגל, לפתוח פינת איפור ופעילות יצירה.

(צילום: סמדר יגר)

למען האמת, הגעתי מעט מהוססת. לא היה ברור איך נתקבל שם - חבורת נשים מעולם אחר, שמבליחות למעט זמן. מה כבר אפשר לעשות בפרק זמן כה קצר? חשבתי לעצמי, בסקפטיות אופיינית. כבר בדקות הראשונות הבנתי שטעיתי. לפעמים גם מפגש קצר, יכול להותיר חותם.

הצטרפתי ל"רקדניות", אלו שלימדו את הנערות שבחבורה לרקוד ריקודים שהכרנו, והנערות שהצטרפו בהתלהבות למעגל, למדו מייד את הצעדים והפליאו בריקוד. בו בזמן, התפתח במקום אחר משחק מחניים מותח.

להתחבר דרך הריקודים(צילום: אריק אמיתי)

כשסיימנו לרקוד, הסתובבתי בין הילדים המבצעים פעילות של יצירה ופתאום, לכדה את תשומת ליבי ילדה אחת קטנה,

בת 5 לערך, שישבה בפינת השולחן ועבדה בשקידה על חוברת צביעה. אני לא יכולה להסביר מה משך אותי אליה, אבל התיישבתי לצידה והתחלתי לעזור לה לבחור צבעים, ואחר כך מדבקות. כעבור מספר דקות תקשרנו בחופשיות על ידי סימנים, מבלי להבין זו את שפתה של השנייה - נוצר קשר מיוחד.

מאותו רגע, בילינו את שארית הזמן ביחד: היא באה איתי יד ביד לפינת האוכל, אחר כך שיחקנו יחד משחקי קלאס. לקראת סיום, התכנסנו, כל הנשים לשיחת סיכום ולהסבר מפיה של קלרה. לפתע רצה הילדה לתוך המעגל וקפצה לתוך ידיי וכך, עד סוף הביקור, לא נפרדה ממני, ובכל פעם שהתיישבה בחיקי מייד מצצה אצבע ונרגעה.

אחרי שעה קלה נפרדנו מהילדים ועזבנו. אני אמנם הרגשתי צביטה קטנה בלב, אולם היא נתנה לי חיבוק ונשיקה ומייד חזרה לענייניה בשמחה. אין לי ספק שתוך יום-יומיים היא תשכח את המפגש הקצר הזה עם אישה זרה מארץ רחוקה. אני, לעומת זאת, זוכרת היטב את חיוכה ואמשיך לחשוב עליה ולתהות מה עלה בגורלה, הרבה אחרי שאשכח את נופיה היפים של פורטוגל.

חיבור בלי מילים(צילום: רונית ספורטה)

• רוצה לצאת לחוויה של פעם בחיים? הירשמי למאגמה צ'אלנג'