נעקרנו, אבל רוח גוש קטיף עדיין איתנו
שמונה שנים אחרי זכיתי להקים משפחה חדשה. שמונה שנים אחרי עדיין לא ראינו "פתרון לכל מתיישב". גורשנו מבתינו, אבל את הרוח אי אפשר לגרש מאיתנו
ט"ז באב תשס"ה, יום א' בשבוע, ביום הולדתי ה-36 גורשתי מביתי עם אחיי תושבי קטיף. זה היה סופן של 35 שנות התיישבות פורחת. שמונה שנים עברו מאז הגירוש והתחושה היא שתפקידנו לא תם. אנחנו, שבחרנו להקים חבל ארץ זה ולחיות בו, שזכינו לקדש שם שמיים במהלך חיינו שם ולהגן על עם ישראל כולו, חייבים להיות שופר לכל הטוב והנפלא שהשגנו, להזכיר את עוצמת הביחד ויחד עם זאת את העובדה הכואבת שנשארה כפצע פתוח בהיסטוריה של עמנו - שיהודי מגרש יהודי.
בשנת 1987 הגעתי לישיבת ההסדר "ימית" בנווה דקלים שבה למדתי ושירתתי כלוחם בצנחנים. חמש שנים אחרי, בשנת 1992, נישאתי לטלי הי"ד. היה זה אך טבעי עבורנו להמשיך ולהקים את ביתנו הצעיר והחדש בחולות הגוש. הצטרפנו למושב קטיף. מושב שיתופי דתי, צעיר ותוסס שבו מצאנו חברים וחברות, זוגות צעירים, חקלאים ובעלי מקצועות חופשיים, תרבות קהילתית מפותחת ואחוות רעים אמיצה ואיתנה. חשנו כממשיכי ההתיישבות ההיסטורית היהודית בעזה מימי אברהם. מצאנו בחבל ארץ זה חיבור בין תורה לעבודה, תורה לחיים.
עוד בערוץ הדעות
בדרך לדרום אפריקה עוצרים באירופה / יריב אופנהיימר
איפה הילד / אילן טבק אבירם
גוש קטיף נפרס לעינינו כחבל ארץ מקסים, שוכן לחוף ים כחול, עטוף דיונות זהובות, מוכתמות בירוק עז של דקלים, שיטות מכחילות ונוף אנושי יחיד במינו. פסיפס של אנשים, נשים וטף, צעירים ומבוגרים, חילונים ודתיים. כולם חדורי רוח של ישראל הישנה והאהובה, מרקם חי ונושם של אנשי התיישבות ורוח חלוצית שלא נס ליחה. בגוש קטיף הייתה חקלאות מפותחת של בתי גידול לייצוא, מרבדי פרחים וירקות איכותיים שהשתרעו לאורכם של 21 יישובים בעלי אופי שונה, אך כולם שותפים לדרך וערבים זה לזה.
שם, בין החולות, נולדו ארבע בנותינו הילה, הדר, רוני ומירב הי"ד, בין גלי הים צמחו לאורן של קרני שמש עליזות, פוסעות את חייהן באווירה מלאת שלווה. היו שם חן ואושר שגם שנים ממושכות של אינתיפאדות, פצמ"רים וקסאמים לא יכלו להם. שם, למרות האיומים והקשיים, בנינו את ביתנו, בית אמונה שאדניו אהבה: אהבת האדם, אהבת התורה ואהבת הארץ. בית שבו פרחנו, שגשגנו עם היישוב היפה ועם קהילת גוש קטיף כולה.
למרות הקשיים, העתיד נראה ורוד ויפה. עד שבשנת 2003 החליטה ממשלת ישראל, מסיבות שאינן ברורות עד היום, להפנות עורף למהלך ההתיישבות היהודית. הממשלה יזמה באופן חד-צדדי ותמוה, נגד דעת הרוב בארץ ישראל, את הסכם הנסיגה והניפה את חרב הגירוש על יושבי גוש קטיף וצפון השומרון. למרות התמיכה הרחבה בארץ בגוש קטיף, המשיך ראש הממשלה ביישום התוכנית, ובחודש אב שנה אחר כך נכרתו יישובי גוש קטיף. תחת ההבטחה של "פתרון לכל מתיישב" גורשנו, כל תושבי הגוש, מבתינו והפכנו פליטים, גולים חסרי בית ופרנסה, מפוזרים בכל רחבי המדינה, בתינו נהרסו והפכו לעיי חרבות.
האמונה לא נעקרה
כגולים היינו בארצנו. עדיין חרוטה בלבי התחושה הקשה, תפילה אחרונה בבית הכנסת בקטיף, בכי, סליחות ותחנונים, תקיעות שופר בלב נשבר כאשר הוציאו את ספרי התורה. אנשים עולים בוכים לאוטובוסים מלווים את ספרי התורה, מלווים את עצמם החוצה מהמקום שכה אהבו ושהיה כל חייהם. מכאן לאן? מה יהיה מחר? תחושות חוסר האונים וחוסר הוודאות היו גדולות וכואבות ואיתן המחשבה שלעולם לא נראה שוב את פרי עמלנו, את ביתנו, את גוש קטיף שהיה כל כך שלנו.
גלגולים רבים עברה קהילתנו וכמוה כל קהילות גוש קטיף. חודשים של מגורים בבתי מלון - היעדר פרטיות והיעדר יציבות. מאולפנה לבית מלון ומשם לכפר נופש. נשמע נחמד? ממש לא כשזה הבית שלך ואין לך לאן לחזור.
עוצמות האמונה שהתגלו ערב הגירוש לא היו לשווא. עם ישראל הוכיח שגם אם ניעקר שוב ושוב, לא תיפסק אמונתו. כוחות אלו ליוו אותי בדרכי הפרטית שעה שבחרתי בדרך אמונה בהתמודדות עם האובדן הקשה מנשוא של היקר מכול - אשתי טלי הי"ד וארבע בנותינו שנפלו בפיגוע רצחני בציר כיסופים בי"א באייר תשס"ד. כוחות אלו ליוו אותנו גם בדרכנו כקהילה. תוך התמודדות יומיומית עם הזיכרון, הכאב הקשה והגעגוע - החלטנו לקום ולא ליפול לייאוש.
שמונה שנים אחרי זכיתי להקים משפחה חדשה. שמונה שנים אחרי עדיין לא ראינו "פתרון לכל מתיישב". אנחנו עדיין גרים במתחם זמני בקראווילות ביישוב אמציה שבחבל לכיש, מתחילים לחשוב על בניית יישוב הקבע כרמי קטיף.
גורשנו מבתינו, אך הרוח נשארה איתנה. "רוח הגוש" מופיעה עתה ביישובים רבים. בצפון במרכז ובדרום מוקמים יישובים עם קהילות חזקות, קהילות המוכיחות שאת הרוח שנבנתה והתגלתה בגוש קטיף אי אפשר לגרש מאיתנו. בעזרת אותה הרוח נעמיק את אחיזתנו בארץ ישראל ובעזרת השם עוד נשוב לגוש קטיף.
בימים אלו מציינים מתיישבי גוש קטיף וצפון השומרון שמונה שנים להתנתקות
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
