האנטומיה של סוריה: אם ובניה מנהלים חדר מיון
בבית החולים "אל-קחטאן" שבמזרח סוריה אין רופאים וצוות מקצועי מוסמך משום שכולם ברחו בגלל פגזי הצבא שנופלים עליו מאז 2011. במקום גם אין חדר טיפול נמרץ ומספיק תרופות, אבל הוא עדיין מצליח לשרוד נגד כל הסיכויים. איך זה קורה?
"עבד אל-קאדר בן ה-9 לא ציפה שהזריקות המדומות שנהג לתת לפני שנתיים במשחק המועדף עליו 'רופא וחולה' יהפכו למציאות". במשפט זה אפשר לסכם את סיפורו של בית חולים אחד במזרח סוריה.
עוד חדשות בעולם :
קהיר: הרוגים בעימותים בין תומכי מורסי למשטרה
טילים בארגזי סוכר: ספינה מקובה נעצרה בפנמה
טרגדיה בגן עדן: כריש חתך נערה לחצי בראוניון
תם המצוד: נלכד מנהיג קרטל הסמים ה"סדיסטי"
מאז תחילת ההתקוממות העממית נגד משטרו של בשאר אסד במרס 2011 הפך בית החולים "אל-קחטאן" בעיר דיר א-זור ליעד להפצצות בלתי פוסקות מצד צבא המשטר. אולם, בית החולים ממשיך לתפקד למרות הכול בניצוחה של אישה אחת שמנהלת את המקום, האחות כואכיב. השלט שתלוי מחוץ למבנה מצביע כי מדובר בבית חולים, אך בפועל קשה לקרוא לו כך משום שהצוות הרפואי עזב את המקום והחדר לטיפול נמרץ נהרס ולא נבנה אחר במקומו.
כל זה לא מפריע כאמור לבית החולים לתפקד בזכות צוות מאולתר שהמלחמה העקובה מם ליכדה אותו למען מטרה קדושה - הצלת חיים. על הצוות נמנים האחות כואכיב, מיילדת בשם סחר, אם ושני בניה הקטנים ונהג שמעביר את הפצועים הקשים שמגיעים למקום לעיר אל-מיאדין שנמצאת בשליטת המורדים.
הילדים פוחדים מקולות המסוקים
משפחת עבד אל-קאדר נעקרה מביתה כתוצאה מההפצצות ומצאה מחסה בבית החולים, שם פגשה את האחות כואכיב שעבדה לבדה במקום. האחות לימדה את אם המשפחה ואת שני בניה כיצד להעניק עזרה ראשונה לפצועים וחילקה להם תפקידים שונים. האם הייתה אמונה על העניינים הלוגיסטיים ובניה, עלי ועבד אל-קאדר, כבר למדו להחדיר עירוי דם ואפילו לתת זריקות.
תפקידם של שני הילדים לא מסתיים בזה. הם אחראים גם להביא תרופות שונות מבתי מרקחת שעדיין פועלים באזורים שנמצאים בידי המורדים. אמם של השניים סיפרה לעיתון "אל-חייאת" כי הם לא פוחדים מקולות הטילים, אך פוחדים מקולות המסוקים: "הקול של המטוס שפעם היה מקור לשמחה עבורם, הפך למקור של פחד. מיד אחרי שהם שומעים את הקולות שלו הם ממהרים לאחת מהפינות בבית החולים ואוטמים את האוזניים שלהם".
למרות המצב הקשה בסוריה, "אום עלי" מסרבת לעזוב את בית החולים משום שדבר זה נתפש על ידה כהשפלה וכניעה. "ייתכן שהמוות סובב אותנו מכל כיוון, אבל החיים שצומחים בין כותלי בית החולים הזה משאירים טעם של תקווה גדולה למחר", היא סיפרה לאל-חייאת.
התקווה שעליה מדברת "אום עלי" היא כנראה העובדה שיותר מ-30 תינוקות נולדו בבית החולים בדיר א-זור. תינוקת אחת שנולדה במקום קיבלה את השם "פרח" (בעברית: שמחה) אחרי שהצרחה הראשונה שלה עם הגחתה לאוויר העולם התערבבה בבכי של אמהּ המאושרת.
רגעי האושר הקטנים האלה הם הסיבה לכך שהאחות כואכיב ממשיכה לנהל את בית החולים וליילד תינוקות, אף שהניסיון שלה בתחום לא גדול. יותר מ-100 אלף בני אדם נהרגו בסוריה מאז פרוץ ההתקוממות נגד משטר אסד והאחות כואכיב הפכה גם היא לאחת מקורבנות המלחמה אחרי שאיבדה את שני הוריה, שתי אחיותיה ושלושה קרובי משפחה נוספים.
בכל מקרה, לאחות הסורית אין כל כוונה לנטוש את סוריה כפי שעשו מאות אלפי אזרחים אחרים שביקשו מקלט במדינות שכנות. "הצעירים האלה נלחמים בקו האש כדי למנוע מכוחות אסד לפלוש לאזורים בשליטת המורדים. מגיע להם ולמשפחות שהעדיפו להישאר למרות ההרס הרב בעיר שאנחנו נמשיך בדרך שבחרנו בה", היא אמרה ל"אל-חייאת".
לפנייה לכתב/ת 
