הורים, אולי תצאו לו כבר מהצלחת?

להיות הורה הפך למשימה מאתגרת, המלווה לעתים בתחושות בלבול, פחד ורגשות אשם. על אחת כמה וכמה בכל הנוגע לאיך הוא אוכל, למה וכמה. השאלות אינן נוגעות רק לזמינות ואיכות המזון, אלא גם ליחסים באמצעות אוכל ואכילה - מערכת יחסים בסיסית ורווית משמעות בין ההורה והילד, שראשיתה מרגע הולדת הילד וגם לאחר התבגרותו - כחלק ממערכת היחסים בתא המשפחתי.

עוד על השמנת ילדים בערוץ הורים :

השמנת ילדים: לעבור את החופש הגדול - בלי ק"ג נוספים

דו"ח חמור: 30% מתלמידי ישראל - במשקל עודף

איך למנוע השמנת ילדים? שישנו יותר בסופ"ש

בחברה רודפת רזון השיח סביב האוכל והאכילה הופך לרווי משמעות והמילים לבעלות כוח. זהו שיח המשפיע מאוד על תהליך הגדילה וההתפתחות של הילד, על דימוי הגוף וההערכה העצמית שלו.

במחקר שהתפרסם במגזין היוקרתי לרפואת ילדים JAMA pediatric נמצא, באופן מאוד מפתיע, שככל שהורים מדברים יותר על דיאטה עם ילדיהם - כך יסבלו הילדים יותר מעודף משקל. תוצאה הפוכה מהמצופה!

תופעה זו מחזקת עמדת מומחים רבים, הרואים חשיבות רבה בצורך להמיר את "שפת הדיאטה"

ב"שפת אכילה", המקנה כלים לאכילה אינטואיטיבית וקשובה לצרכיו הטבעיים של הילד לרעב ושובע. ההבנה היא שילד שנולד עם מבנה גוף רזה אינו בר השוואה למי שמבנהו הטבעי מלא או מאסיבי יותר.

נקודה נוספת, המוסיפה למורכבות יחסי הורה-ילד בתחום האכילה, הינה העובדה שמראהו החיצוני של הילד מהווה היום לכאורה מדד חברתי לגבי איכות ההורות עצמה. הורים לילדים המוגדרים כבעלי עודף משקל תופסים את עצמם, שלא בצדק, כהורים מזניחים ופעמים רבות הם חשופים לביקורת חברתית. תפיסת "האידאל" החברתי והתפיסה השגויה שמשקל הגוף הוא בעיקרו תולדה של כוח רצון ומאמץ, גורמים להפעלת לחץ על ההורה, שמתוך החרדה וחוסר האונים שלו מעודד את הכנסת "שפת הדיאטה" לדיאלוג בינו לבין הילד שלו.

זהו דיאלוג המלווה בפחד, אשם, חרדה, בלבול, חוסר אונים וחוסר ידע אצל ההורה, ובסופו של דבר גם אצל הילד שלו. דיאלוג כזה כרוך בסיכונים רבים, ביניהם מסרים סותרים וחוסר עקביות או פיקוח תזונתי על מה וכמה הילד אוכל, המלווים בהתניות, פרסים, איומים והפחדות - ובעיקר פלישה אינסופית לאוטוריטה הפרטית של הילד.

זוהי פלישה היכולה לבוא לידי ביטוי בהערות מעליבות, מבטים מוכיחים או לחילופין העתרת אוכל כשנדמה שאכלו מעט מדי. ישנה גם התניית הקינוח בסיום כל האוכל מהצלחת או בקשת רשות לקבלת מנה נוספת, שימוש באוכל כאמצעי חינוכי או רגשי (פרס או פינוק), הקצאת ממתק אחד ליום, הפיכת התפריט לדל קלוריות בכדי שניתן יהיה לצרוך ממנו כמות גדולה יותר ועוד ועוד...

תהליכים אלה מלווים רבות בביקורת ומילות גנאי לגבי המראה החיצוני, סנקציות ואפליה על רקע משקל בין הילדים שברובה אפילו אינה מודעת. כל אלו עלולים להוביל ליצירת בעיות בדימוי העצמי, חוסר ביטחון, הפרעות אכילה ודיכאון, התקפי זלילה והשמנה.

זה לא טיפול בהשמנה וגם לא דרך להקניית ערכים לאכילה בריאה ומענגת. הטיפול בהשמנת ילדים מתוך הצורך לשלוט בדפוסי האכילה שלהם פוגע בבקרה העצמית שלהם, בביטחון שלהם בעצמם ובגופם - ועלול לגרום רק לעלייה במשקל.

כתוצאה מכך עולות השאלות: איך נבנה דיאלוג אכילה בריא בחברה רודפת רזון? מה התפקיד שלנו כהורים? ועד כמה משקלו של הילד מאיים על הדימוי שלנו כהורים - בעיקר כאשר הילד שלנו בעל משקל "עודף"? איך נגדל אותו מבלי לפגוע בו? מהם גבולות האכילה, ביחס למשקל הילד? האם להתערב ואיך?

האם צריך התערבות מקצועית?

להלן שאלות הבאות להנחות את ההורה, האם בכלל קיים צורך בהתייחסות מקצועית למשקל הילד:

האם הילד נהנה לבחור בגדים וחש בהם נוח?

האם הילד פעיל חברתית ומשתתף בפעילויות ספורט?

האם הילד סובל מהטרדות עקב משקל?

האם הילד מסתגר?

האם הילד אוכל בהיחבא?

האם הילד נוטה לאכול בהגזמה כאשר יש מגוון מאכלים בסביבתו?

האם הילד מונה את מגרעותיו הגופניות כאשר הוא מתאר עצמו?

האם משקל הילד מאפשר לו לעסוק בכל פעילות שיחפוץ?

האם יחס הגובה-משקל של הילד עקבי לאורך כל השנים?

האם הילד עבר עליה או ירידה משמעותית במשקלו לאחרונה?

ההורה כמודל חיקוי עבור ילדו

על ההורה להבין כי הוא מהווה מודל לחיקוי עבור ילדו ולכן עליו להקפיד על תזונה בריאה, מגוונת ומשוחררת מאיסורים והפחדות. חשוב שהוא ימנע מדיאטות על כל "תחפושותיהן". להימנע מהערות הקשורות למשקל וצורת הגוף שלו ושל ילדיו. לנסות להתמיד בפעילות גופנית מהנה בתא המשפחתי - לא מתוך רצון לרדת במשקל, אלא כחלק מחיים בריאים והווי משפחתי משותף.

יצירת סביבה שתקל על הבחירות הבריאות של ילדינו

חשוב ליצור זמינות של מגוון מזונות טעימים ובריאים בבית, ייצור נורמת אכילה משפחתית משותפת ומהנה וכיבוד ההחלטה הפרטית של הילד (או, בקיצור, צאו לו מהצלחת).

להתמקד באיכות החיים של הילד ולא במשקל גופו

חשוב להימנע משקילת הילד או שילובו בקבוצות הרזיה למיניהן. חזקו את הילד ועיזרו לו לזהות בעצמו את הקודים הטבעיים שלו לרעב ושובע, לבטוח בהם ולהיענות להם. סייעו לילד לפתח זהות עצמית שאינה נשענת על מראהו ופתחו בבית לגיטימציה מלאה לילד באשר הוא.

בנוסף, הקפידו לצאת נגד מדיניות הרזון החברתית, להציגה במערומיה ובנכשלותה ונסו באמת שלא להיות חלק מהמרדף אחר הפנטזיה אותו היא מעודדת.

יצרו סביבה תומכת רגשית ומעודדת שיח

נסו להיות לאוזן קשבת ולא ביקורתית/שיפוטית כאשר הילד משתף בחוויות שלו בכלל

ובנושא המשקל בפרט. נסו לנסות לדלות מתוך השיח עם הילד מה מעסיק אותו באמת בכל הנוגע למשקלו. והכי חשוב, העניקו אהבה ללא תנאי - כזו שתאפשר לילד להרגיש הכי אמיתי במלא מובן המילה.

ותפסיקו עם הדיאטה

הכותבת היא דיאטנית קלינית בעלת תואר בביוכימיה ותזונה, בוגרת בית הספר לעבודה סוציאלית ומומחית לטיפול בהשמנה והתנהגויות אכילה. לאתר של איילת