סלולרי בנהיגה? השוטר חייב לתעד את המכשיר
שוטר שעצר נהג בחשד שהשתמש בסלולרי בזמן נהיגה, יהיה חייב לציין הן את מספר המכשיר ואת את סוגו. המדינה כבר הודיעה כי תוציא הנחיות בנושא
שוטר עצר אתכם בגין חשד לדיבור בטלפון נייד? הוא מחוייב לרשום את מספר הטלפון ולתאר בכתב את המכשיר. כך קבע בית המשפט העליון, בהחלטה שבה דחה בקשת רשות ערעור שהגיש נהג, שהורשע בעבירת שימוש בטלפון נייד בזמן הנהיגה. למרות שדחה את הבקשה, מבהיר השופט אורי שהם כי היה פגם בהתנהלות השוטר שעצר את הנהג, אך סירב לרשום את פרטי הטלפון.
"דעתנו אינה נוחה מסירובו של השוטר לרשום את מספר הטלפון הנייד שבאמצעותו בוצעה, לכאורה, העבירה", מבהיר השופט שהם. "יש להנחות את כלל העוסקים במלאכת האכיפה בתחום זה, לציין במפורש את מספרו של הטלפון הנייד ואת תיאורו של המכשיר, בדו"ח שנרשם על-ידם, ובוודאי שיש לעשות כן משהתבקשו לכך על-ידי הנהג". לדברי השופט, במסגרת הדיון בבית המשפט העליון הודיעה המדינה כי "תפעל להוצאת הנחיות בנושא".
צבי דביר, הנהג שהורשע ובקשתו לערער נדחתה, הציג בבית משפט לתעבורה הקלטה של שיחה שנערכה בינו והשוטר שעצר אותו, וממנה עולה כי הוא ביקש לרשום בדו"ח העבירה את מספר הטלפון הנייד - אך השוטר סירב לכך. אי רישום מספר טלפון עלול להקשות על נהגים להוכיח את חפותם בבית משפט באמצעות רישומי שיחות, שכן התביעה נוהגת לטעון כי הרישומים הופקו לגבי מכשירים שאינם רלוונטיים לכתב האישום.
"נחוש לרצות את תקופת המאסר"
במהלך משפטו בבית המשפט לתעבורה, גם הציג דביר דו"ח איכון של חברת תקשורת סלולרית, ובה מוצגים זמני שיחות שביצע. דו"ח האיכון, כך טען דביר, העיד כי השיחה בוצעה בזמן שהיה בבית הוריו, ולא כאשר נהג במכונית. למרות זאת, הרשיע בית המשפט את דביר, תוך שהוא מבהיר כי דו"ח האיכון אינו סותר את עדות השוטרים.
"אין מחלוקת כי הגיעה שיחה נכנסת למכשיר הנייד בשעה 15:54, בעוד שהשוטרים ציינו כי העבירה בוצעה בשעה 15:52", נקבע בבית המשפט לתעבורה בחיפה. ומאחר שהתגלה פער של שתי דקות בלבד בין השעה המצויינת בדו"ח התנועה והשעה שבה נקלטה השיחה על-פי דו"ח האיכון, קבע בית המשפט כי "בהחלט מתיישבים הדברים עם המסקנה (שהנהג) החזיק בטלפון הנייד צמוד לאוזנו, וקיבל שיחה מאחיו במהלך הנהיגה".
על ההרשעה, וכן נגד גזר דין שכלל קנס בסך 2,000 שקלים, ערער דביר לבית המשפט המחוזי בחיפה. אלא שגם שם לא הצליח לשכנע את השופט בחפותו. על החלטה זו הגיש את בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון. על-פי השופט שהם, דביר טען כי "(היו) מחדלי חקירה בשל אי רישום מספר הטלפון הנייד שלו על-ידי השוטר, והוסיף כי דו"ח האיכון מלמד על-כי השיחה הנכנסת בוצעה בבית הוריו, טרם שהתבקש לעצור את רכבו על-ידי השוטרים".
עורך דינו של דביר גם טען כי נגרם לו "עיוות דין, שכן בית המשפט לתעבורה, כמו גם בית המשפט המחוזי, התעלמו מדו"ח האיכון, המוכיח את חפותו של המבקש". עורך הדין אף הבהיר במהלך הדיון בבית המשפט העליון כי "אם תדחה בקשתו של (דביר) לרשות ערעור, הוא נחוש בדעתו שלא לשלם את הקנס, והוא מתכוון לרצות את תקופת המאסר שנקבעה".
לפנייה לכתב/ת 
