"רד 2": זה לא התרגיל, זה הגיל
האקשן ב"רד 2" מהוקצע, אבל העלילה מאחוריו נטולת כל הגיון. לא נורא - העיקר שברוס וויליס, הלן מירן, ג'ון מלקוביץ', אנתוני הופקינס וחבריהם ממשיכים לגלגל את הבדיחה רוויית ההומור העצמי על מחסלים מזדקנים וערמות של גופות סביבם
הצלחתו של "רד" (2010) לא היתה צפויה. כעיבוד חופשי לסדרת קומיקס לא-מאוד-ידועה של וורן אליס וקולי האמנר, היה זה סרט שהופק בתקציב בינוני ובכיכובם של שחקנים מזדקנים ואיכותיים. למעט ברוס וויליס המזוהה כשחקן אקשן, שאר השחקנים - ג'ון מלקוביץ', הלן מירן ומורגן פרימן לא זוהו עם הז'אנר. ההצלחה של "רד" הגיעה דווקא ממקום לא צפוי זה: מהטוויסט המוצלח של המחסלים המבוגרים, והאופן בו הגיל (ואיכות השחקנים) תפקדו באופן אירוני בקומדיית אקשן.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
בהתאם למודל העסקי ההוליוודי, התחייב סרט המשך. הבימאי רוברט שוונטקה הוחלף בדין פאריסוט (במאי טלוויזיה שהישגו העיקרי הקודם היה קומדיית המד"ב המוצלחת "כיבוש הגלקסיה"). התקציב גדל, העלילה נפרשת על שלל ערי בירה ברחבי הגלובוס, האקשן הפך ליותר ספקטקולרי. בקיצור "שידרוג".
Red is not dead, baby
הבעיה העיקרית שאיתה מתמודד "רד 2" ("Red 2") היא הבדיחה. כלומר, יש בסרט הרבה בדיחות, אבל ביסודו של דבר זוהי בדיחה אחת. בדיחת המחסלים המזדקנים המתייחסים באופן נונשלנטי לערמת הגופות מסביבן. האופי הגרנדיוזי של סרט ההמשך מצליח להסוות, גם אם רק באופן חלקי, את התקרבות הבדיחה לנקודת המיצוי שלה.
סוכן ה-CIA בגמלאות פרנק מוזס (וויליס) נמצא במערכת יחסים השוקעת לעבר השעמום עם שרה (מרי-לואיז פרקר). בסרט הקודם היא היתה נציגת שירות לקוחות בחברת ביטוח שנשאבה לעולמו האלים, כשנאלץ לשוב ולהגן על חייו. כעת הסערה חסרה לה. אם זה קונפליקט היסוד בעלילת הסרט, הרי שכל מה שמתרחש לאחר מכן אמור להיות ניעור הולם לקורי העכביש שהצטברו.
במהלך קניות למכשיר ברביקיו בחנות מרכול מגיח מרטין בוגס (מלקוביץ'), חברו הפרנואיד והמטורלל של מוזס, כדי להזהיר אותם שפרשה מהעבר עומדת לסכן את חייהם. כמו בסרט הראשון, ניסיון החיסול של הפנסיונרים מניע מהלך נגדי של קטל המוני.
הפרשה המודלפת לרשת בסגנון מסמכי ויקיליקס, קושרת את מוזס לימי המלחמה הקרה ולמזימת הטמנה של פצצה גרעינית מתחת למוסקבה.
המדען הגאון אדוארד ביילי (אנתוני הופקינס), ממציא כלי ההשמדה המסוכנים ביותר, מת במהלך המבצע, אך הפצצה עדיין שם. הממונה על הניסיון להשתיק את הפרשה, סוכן הפנטגון ג'ק הורטון (ניל מקדונה), אינו בוחל באף אמצעי. מוזס ומכריו הם עבורו יעד מרכזי.
העלילה מזמנת את הדמות הרביעית שנותרה מהסרט הקודם - הסוכנת הבריטית ויקטוריה (הלן מירן). מירן, בעלת הכריזמה המלכותית והסקסית, היא הבדיחה שבוודאי לא הזדקנה. הדרך האלגנטית שבה היא ממיסה בחומצה גופה השוכבת באמבטיה ובמקביל משוחחת בטלפון מהווה מיצוי של סוג ההומור אליו חותר הסרט.
הדמויות שנוספות לקרקס הקטל הנודד של מוזס ושות' הן של סוכנת רוסיה בשם קטיה (קתרין זיטה ג'ונס) המוגדרת כ"קריפטונייט של פרנק מוזס" - למרבה קנאתה של שרה.
ויש גם מחסל-על דרום קוריאני בשם האן (ביונג הון לי), שקיבל חוזה על מוזס, ובאותה הזדמנות מנסה לסגור איתו חשבון אישי. דמויות אלו ייטלו חלק לא רק באורגיית הקטל של הסרט, אלא גם בסדרת מהלכים שבהם יתחלפו שיתופי הפעולה בבגידות וחוזר חלילה.
הסרט חביב, אך לא קצר (כמעט שעתיים). ככל שהוא נמשך כך מתחזקת התחושה שבמקום עלילה יש אוסף של סצנות שבהן הגיבורים נמצאים שוב ושוב בסכנת מוות עד ההיחלצות הצפויה. כפי שבסדרת הטלוויזיה "צוות לעניין" תתי המקלע ריססו חופשי מבלי שאף אחד נפגע, כאן אנשים אומנם נטבחים על ימין ושמאל, אבל לגיבורים יש תעודת פטור מאלוהים.
האקשן מבוים באופן מקצועי אך גם מאוד מודע לעצמו. אין בו מתח או זעזוע אלא (במקרה הטוב) הומור שנובע מצורת הקטל של דמויות חסרות חשיבות או מדרך החילוץ הצפוי מהמלכודת בה נתונות הדמויות.
העלילה בנויה כרצף מרושל של התרחשויות, כמו סדרה של אפיזודות שאין ניסיון רציני להבהיר את הקשר ביניהן. דמויות שנמצאות בצד אחד של העולם צצות בצידו השני - תמיד ברגע הנכון כדי להציל או להשיג דבר מה, ואז חוזרות ונעלמות. גם אם היו לדמויות מכונות טלפורטציה, צירופי המקרים הללו היו נדמים כלא סבירים. ההומור ברוח טובה, בעיקר למי שלא מוטרד מערמות של גופות, נותר מעלתו העיקרית של "רד 2".
