המוסר הכפול של אירופה

מסביב לגלובוס יהום הסער עם רמיסת זכויות אדם גורפת, דיכוי נשים נרחב, רדיפת מיעוטים, דיכוי חופש הדיבור, כיבושים - כולל של העולם המערבי, מלחמות אזרחים, הוצאות להורג סיטונאיות, חיסולי יריבים פוליטיים ועם פחות מ-50% של משטרים דמוקרטיים חופשיים, אך ראשם של קברניטי האיחוד האירופי טרוד רק בפורענות הגדולה מכל - "ההתנחלויות הישראליות".

ברוסיה מוצאים עצמם יריבי פוטין בכלא, בגלות או בקבר, כשבמקביל ממשיכה מדינתו לכבוש את דרום אוסטיה, אבחזיה, מחוז קלינינגרד, חלק מקרליה והאיים הקיריליים. במקביל מחמשת רוסיה את רב הטבחים אסד וממשיכה לבצע השמדה, אונס וחורבן של כפרים שלמים בצ'צ'ניה (עד היום טבחה רוסיה כ-150 אלף צ'צ'ניים) - אך ביבשת "המוסרית" איש לא מעלה על דל מחשבתו חרם כלשהו.

עוד בערוץ הדעות

לנשל בדואי ולנוח / ניב גורדון וניקולא פרוג'יני

בסין רומסים זכויות אדם כבשגרה, הורגים מפגינים (כ-2,600 בכיכר טיין-אן-מן ב-89'), מדכאים את חופש הביטוי ולא רק באמצעות משטרת האינטרנט, מגבילים את תנועת האזרחים, מתעללים בזרמים דתיים שונים, ובמקביל ממשיכים לכבוש את טיבט. ובאירופה "רודפת הצדק" איש, כמובן, אינו חולם להחרים את הסינים.

והרשימה עוד ארוכה ארוכה, כמעט כאורך המוסר הכפול האירופי. כך, למשל, יכולים מיטב הכוחות המוסריים של אירופה לעבור לסדר היום על כיבוש איי פוקלנד והחזקת גיברלטר בידי בריטניה, על שליטת ספרד בערים המרוקאיות מלייה וסאוטה, על שליטת דנמרק בגרינלנד, או על אחזקת קלדוניה החדשה, הממוקמת הרחק באוקיינוס השקט, בידי צרפת, למרות הדרישות המקומיות לעצמאות. על כל אלה מגיב האיחוד האירופי בשתיקה, בדיוק כפי שנהג במיטב הדיקטטורים של העולם הערבי, כמו סדאם חוסיין (עד לפלישה לכוויית), קדאפי, אסד (האב והבן), מובארק וחומייני.

למעשה, אין בעמדה האירופית הרבה חדש, למעט הרחבה של החלטת שרי החוץ של אירופה מדצמבר 2012 ופריטתה לפסים מעשיים, כפי שאין חדש במוסר הכפול המשמש כעמוד האש של היבשת עשרות שנים. בדיונים שהתקיימו בבריסל על תחולת החרם ואופיו, בלטה העמדה של בריטניה, שדרשה להשיט חרם נרחב יותר.

זו אותה בריטניה, שהיטיבה לחבק ולהלל את אותם רודנים ערבים, ובכללם את פאהד ועבדאללה, המלכים האחרונים סעודיה שבה קוטעים איברים, עורפים ראשים בפומבי, מדכאים נשים, מארחים, מממנים ומפיצים טרוריסטים. כך, למשל, 15 מבין 19 מפגעי 11 בספטמבר גדלו והתחנכו בסעודיה, ולפי סקר של "ניוזוויק" מ-2002 בקרב הגברים הממלכה בגילאים של 25-41, לא פחות מ-95% מהם תמכו במטרות המוצהרות של בן לאדן.

וזאת אותה בריטניה שיום לאחר חשיפת מסמכי וויקיליקס לפני שלוש שנים שמהם התברר כי כוחות הקואליציה באפגניסטן, ובכללם הבריטיים, הרגו מאות אזרחים מקומיים (חלקם בהוצאות להורג ללא משפט). כל מה שמצא ראש ממשלתה, קמרון, הוא להלין בפגישתו עם ארדואן על מעשיה הנלוזים של ישראל בעצירת המשט לעזה ולקבוע כי "הרצועה היא בית כלא אחד גדול".

ובאותה החלטה של האיחוד האירופי, הקפיד היטב הדמות החיה מאחורי הדו"ח, כריסטיאן ברגר האוסטרי, להחריג את ארגוני השמאל וזכויות האדם (זכויות של הפלסטינים, כמובן), כדי שאירופה תוכל להמשיך לתחוב את אפה לעניינים לא לה באזורנו, בין השאר באמצעות מימונם של אותם ארגונים, שלפחות חלקם עוסקים השכם והערב בהלשנה שיטתית ובהוצאות דיבת הארץ רעה בניכר.

כך מתקיימת לה ברית מופלאה בין האירופים לפלסטינים, שכמעט כל הנהגתם הביעה בחדרי חדרים את מחויבותה הנחרצת לחזון של פלסטין מהירדן ועד לים בעתיד, לבין השמאל הישראלי, בעיקר מהאגף המטורלל. אירופה מעתירה צביעות מלוא החופן ומשטמה למדינת היהודים הנוראה ובמקביל מפגינה אהדה ניכרת לפלסטינים ול"שוחרי זכויות האדם, הדמוקרטיה והשלום".  

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il