אריסון תקבל 120 דונם משטחי בריכות המלח

כפי שנחשף ב"כלכליסט": מועצת מקרקעי ישראל אישרה בישיבתה הערב (א') להסיר את ההגבלה מעל היקף השטחים שבהם יוכלו חברות המלח של קבוצת אריסון להחזיק כשישנו את ייעוד בריכות המלח בעתלית ובאילת מתעשייה למגורים.

אחרי שחברות המלח פעלו להגדלת השטחים שיקבלו, משום ה"פגיעה האנושה בזכויות הקניין" שלה, הוסרה התקרה, בגובה 40 דונם לכל מתחם, והערב אושרה ההחלטה, כאמור. בסך הכל, חברות המלח יוכלו לרכוש בפטור ממכרז כ-120 דונם בעתלית ובאילת, במקום 80 דונם לפי ההצעה המקורית.

מטרת ההחלטה היא לקבוע כללים לשינוי ייעוד מתעסוקה ותעשייה למגורים. וזאת, במגרשים גדולים ריקים ברובם, כגון בריכות המלח, שרק 40% או פחות משטחם הם בנויים. לפי ההחלטה, לחוכר הקרקע תינתן זכות לרכוש בפטור ממכרז ובתשלום דמי חכירה מהוונים מלאים חלקים מהשטחים, מבלי לגשת למכרז על הקרקע שאותה הוא חוכר מהמדינה לשם קיום ייעוד אחר. מתוך 50 הדונמים הראשונים יוכל היזם לרכוש 20%; מתוך 50 הדונמים הבאים - 10%; ו־5% מהשטחים שגודלם יותר מ־100 דונם. כל זאת, לפי שווי הקרקע בייעוד הקיים, כלומר לא בייעוד היקר יותר - למגורים.

הסאגה החלה ב-2003

כעת, השטח איננו מוגבל, ולפיכך תוכל לרכוש ללא מכרז קבוצת אריסון 75 דונם (כמעט פי שניים מהתקרה שהוצעה) משטח בריכות המלח בעתלית, שמשתרעות על כ־1,300 דונם. נוסף לכך, באילת, שם שטח בריכות המלח משתרע על כ־700 דונם, תוכל לרכוש הקבוצה יותר ממה שהוצע במקור - כ-45 דונם, ובסך הכל 120 דונם. החלטה זו משפיעה, כמובן, על חברות נוספות שמחזיקות בשטחים נרחבים של יותר מ־20 דונם.

הסאגה של בריכות המלח מתגלגלת כבר מאז 2003, אז היו השטחים בבעלות משפחתו של דני דנקנר. ההסכם בין דנקנר למינהל גרר עתירה לבג"ץ, שמצדו הורה לרשות מקרקעי ישראל לקבוע אמות מידה בנושא שינוי ייעוד שטחים גדולים. כעת, משנתקבלה ההחלטה במועצה, ייתכן שהעתירה שהגישו החברה להגנת הטבע וארגונים נוספים לבג"ץ תתייתר.