"שקרים של קיץ": אשליית האהבה המאופקת

הסופר ברנהרד שלינק הוא אחד הסופרים הבולטים ביותר בדור שצמח בגרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה. ספרו "נער קריאה" (שגם הפך לסרט מצליח) עסק, כמו מרבית ספריו, בדור השני בגרמניה וביחסו המורכב עם העבר. בספר "שקרים של קיץ", ספרו השישי הרואה אור בעברית, אין עיסוק ישיר בעבר ההיסטורי של גרמניה, ולמעשה יש אפילו התעלמות מוחלטת ממנו, שקשה לומר אם היא מכוונת או לא.

כל הדמויות בקובץ הסיפורים היפה הזה עסוקים בחייהם הפרטיים ובמערכות היחסים שלהם בתוך המעגל האישי הקרוב. מחצית מהסיפורים דנים בזוגיות והמחצית השנייה עוסקת ביחסי הורים ילדים. הסיפורים מתרחשים באירופה ובאמריקה, ובחירה זו מחזקת את ההנחה ששלינק מנסה לספר סיפורים כלל אנושיים, ונטולי זיקה למורשת קולקטיבית, עם זאת הגרמניות מצויה בין השורות, מפציעה בנפש גיבוריו, בזהותם, באופיים ובקשרים האינטימיים שלהם. "שקרים של קיץ" אינו מעפיל להשגים של ספריו הקודמים של המחבר, אך הוא בהחלט קובץ ראוי לקריאה.

"שקרים של קיץ". בכל סיפור מצוי גרעין של קודמו

הספר מורכב משבעה סיפורים ארוכים הרודפים זה את זה כבמירוץ שליחים. בכל אחד מצוי גרעין שנטמן בסיפור הקודם. טכניקה הזו יוצרת תחושה שאנו קוראים סיפור אחד שגיבורו המרכזי הוא גבר גרמני מבוסס שנולד אחר המלחמה, בעל מקצוע חופשי - בשלבים שונים של חייו הבוגרים.

יוצא דופן הוא הסיפור האחרון, "המסע דרומה", שבמרכזו גרושה מזדקנת שיום אחד מגלה שהפסיקה לאהוב את ילדיה. היא נוסעת עם נכדתה לפגוש אהוב ישן, ומתעמתת עם עברה ורגשותיה המסוכסכים. זהו, לטעמי, הסיפור הטוב ביותר בקובץ. דרך שינוי נקודת המבט מגבר לאישה, מצליח שלינק להפיק אמירה מגובשת יותר על האופן שבו אנשים מבינים את חייהם. הנרטיב שאדם בוחר לעצמו מארגן ומרגיע - ולכן האחיזה בו כה חזקה ונואשת.

לוותר, לקנא, לאהוב

חייהם של רבים מהגיבורים בספר הם סט נעים של פרקטיקות שנותנות להם ביטחון. סוגיית הזוגיות, המשחקת תפקיד מרכזי מאוד בספר, נדרשת לדילמות העוסקות בגבולות הוויתור למען האהוב, קנאה בין בני זוג, חברות ופשרה. שלינק מעניק לגיבוריו אהבה בוגרת, מפוכחת, ונטולת תשוקה סוערת. "האהבה היא לא עניין של רגשות אלא של רצון", אומרת אחת הדמויות בספר. רגע לאחר חלוף הרתיעה שהמשפט הזה מעביר, קשה להימלט מגרעין האמת שכולנו מזהים בו.

הגיבור בסיפור "הקיץ האחרון", מתאר את בת זוגו כ"יפה במידה מספקת וחכמה במידה מספקת. הוא חשב שהגיע אל המנוחה והנחלה". זוגיות ונישואין מתוארים כלא יותר ממכשירים אופרטיביים ויעילים לניהול החיים ולגידול ילדים. בתוך המכלול הזה, האהבה היא רק עוד מרכיב שנועד להבטיח המשכיות וקביעות, שאליהן נושאים הגיבורים את עיניהם, כי "האושר מבקש יציבות".

חלק מהזוגות בסיפורים אוהבים זה את זו, אך סובלים מחוסר אמון בסיסי ומחרדה גדולה מתלות בולענית. הם חיים כל אחד את חייו בגבולות ברורים, ופעמים רבות עיסוקיהם הדומים מעצימים את תחושת החיים המנוהלים תוך כדי מרחק קבוע. בסיפורים "הלילה בבאדן באדן", ו-"הבית ביער", שני בני הזוג עוסקים בכתיבה. לעתים הם יושבים שולחן לצד שולחן - וכל אחד מהם שקוע בתוך כתיבתו. קנאה ועוינות מנקרות ללא הרף בתמונת הרוגע והקירבה, עד כדי כך שבאחד הסיפורים היא מובילה לפרץ של אלימות, שבסופו מבוכה ובושה.

שלינק מעוניו לבחון מה קורה כשמשהו משתבש בחיים והאיזון מופר. בין אם הגיבור בוגד בבת זוגו או חולה בסרטן, הטלטלה שנוצרת בעלילה היא עדינה מאוד - סדק צר פרימה קלה ולא זעזוע מערער. הגיבורים משלמים מחיר רגשי כבד על היותם לכודים בתוך רשת ההרגלים המנחמת. הם מנסים לאסוף את כל הרכיבים הנחוצים לאושר, אך הרכיבים אינם מתלכדים לשלמות של ממש: "הוא היה מאושר אבל האושר לא הואיל להישאר", כותב הסופר.

רובם חיים באשליה של שליטה באהבה, ביחסים עם הילדים ובקריירה, ולמרות שהם מכירים בעובדה שזוהי אשליה, הם אינם מסוגלים להשתחרר מהניסיונות הנואשים לאלף את התשוקה, הסיפוק והשמחה. אבדן השליטה לטובת אהובה או לטובת ילד, אינם אפשרות סבירה מבחינתם.

הגיבורים היותר מבוגרים בסיפורים, עורכים חשבון נפש מריר וצורב בניסיון להתחקות אחר שורשי הטעויות שלהם - אך מגלים שההרגל הוא זה שהזין את רוב חייהם. בניסיון לפרק מושגים גדולים כמו "הקרבה" ו"אמונה", יש סכנה שתאבד האחיזה בחיים. לכן גיבוריו של שלינק אינם מגיעים למסקנות חריגות או קיצוניות, ונשארים נאמנים מאוד לבחירותיהם.

שלינק אינו שופט אותם לחומרה. הוא סלחני כלפי חולשותיהם. הוא יודע שחשיפת התרמית והשקרים שבבסיס מערכות היחסים האינטימיות ביותר, עלולה למוטט כליל גם את מעט הרגש והחמלה שיש לאדם כלפי זולתו. עמדה זו, המשלימה עם מגבלות הטבע האנושי - מעציבה ומנחמת גם יחד. שלינק מציב לפנינו מראה שקשה להתקומם מול המשתקף בה.

הכתיבה של שלינק מאופיינת בריסון ואיפוק. היא לקונית, יבשושית ובעלת קצב מתון, כשל פעימות לב שקולות ומדודות. השפעת עיסוקו כמשפטן ניכרת היטב בפרוזה שלו. שלינק בעל יכולת וירטואוזית לשלוט במילים, במשפטים ובמבנה מבלי לאבד את יכולת התיאור של ניואנסים אנושים צלולים כבדולח. הכל יצוק לתוך תבניות בהירות:

הדמויות רזות, פונקציונליות ומתוארות בפשטות מעוררת התפעלות. כל הווייתן נועדה לשרת כהלכה את ציר העלילה, והעבר שלהם דחוס בתוך קפסולת משפטים מצומצמת. אין עמימות במהלכיהם, כי הכל שקוף ואטום בו זמנית.

כמו גיבורי סיפוריו גם שלינק טועה לחשוב שאם יפרק לגורמים את המבנה הרגשי של דמויותיו, יצליח להניח את ידו על חידת החיים. הוא כופה על גיבוריו את ההתבוננות בחייהם, אך הם מעדיפים להסב את מבטם מהאמת. השקרים שומרים עבורם על מראית עין של שלווה, כשמתחת למעטה הדק אצורים דחפים סוערים ואסורים. למזלו, כישרונו מחפה על הניסיון האינטלקטואלי הכושל, כי בין השורות הנקיות שלו, בסופו של דבר, כן נלכדת אותה מהות נטולת מילים שאותה הוא חמד לנסח.

"שקרים של קיץ", מאת ברנהרד שלינק. מגרמנית: חנה לבנת. הוצאת כנרת זמורה-ביתן. 285 עמ'.