ההתנחלויות - עסקת הנדל"ן הגרועה בהיסטוריה

קרוב לחמישים שנה משקיעה ישראל בהתמדה בעסקת הנדל"ן הגרועה בהיסטוריה. מאז מלחמת ששת הימים, מלחמה מוצדקת לכל הדעות, החל לפרוח מפעל ההתנחלויות שיועד במקור להביא לסיפוח רוב השטחים שנכבשו באותה מלחמה: קונקרטית דובר על חלק ניכר מסיני, רצועת עזה, בקעת הירדן, רמת הגולן ושטחים אחרים בגדה בהתאם ל"תוכנית אלון" - או כל הגדה על פי תפישת הימין.

מהרגע הראשון נתקלו השאיפות הטריטוריאליות הללו בהתנגדות חד-משמעית של כל מדינות העולם. התנגדות זו קובעה בהחלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם מנובמבר 1967 שבמרכזה עמדה הנוסחה: "שלום תמורת שטחים". במילים אחרות, העולם אמר "לא" ברור לשאיפות ההתפשטות של ישראל ומאז לא שינה את עמדתו. המציאות הזו לא הפריעה לנו. שבועתו של סאדאת שלא יוותר על אינץ' משטח סיני לא הרשימה את גולדה וחבריה, עד שהגיעה מלחמת יום הכיפורים. אחר כך היה המהפך ומנחם בגין הבטיח כי לאחר פרישתו לגמלאות יצטרף למושב נאות סיני בפתחת רפיח. כל סיני, עד גרגיר החול האחרון, חזר למצרים ובגין בילה את שארית חייו ברחוב צמח בירושלים.

עוד בערוץ הדעות  

אל תכשילו את שילוב החרדים באקדמיה / מלכה רפפורט-חובב

פוליטיקה בפיתה / אריאנה מלמד

בגין האמין שהוויתור על סיני יחליש את הלחץ לוויתורים נוספים והחל במפעל ליצירת "הרבה אלוני מורה". קבלן הביצועים שלו בגדה ובעזה היה אריאל שרון, ואכן היישובים שם גדלו ופרחו. המפעל ברצועת עזה הספיק להיסגר מאז. שרון, מצביא עתיר ניסיון, הבין כראש ממשלה שלא ניתן לנצח בקרב בין 8,000 מתנחלים לבין קרוב למיליון וחצי תושבים מקומיים והעדיף להיכנע למציאות הדמוגרפית. הישגו הגדול ביותר היה שימור אפשרי של גושי ההתנחלויות בגדה המערבית. מכתב הנשיא בוש מאפריל 2004, שכלל התייחסות לכך שההסדר העתידי יצטרך לשקף את השינוי הדמוגרפי בשטח, היה כל שניתן להשיג. גם שרון ידע שמדובר באחוזים בודדים משטח הגדה.

רק פוטנציאל לעוד אלימות. ארכיון (צילום: רויטרס)

אולמרט, יורשו של שרון, חתר וכמעט הצליח להגיע להסכם שיותיר בידי ישראל עד חמישה אחוזים מהשטח, בתמורה להעברת שטחים בגודל זהה למדינה הפלסטינית. זו גם נקודת המוצא של המו"מ העתיד להיפתח עתה. אמנם נתניהו ושריו ינסו להסביר לנו שהם יותר נוקשים, נחרצים, טהורי אמונה ואנשי עקרונות ארץ ישראל מבגין או שרון, אבל מותר לפקפק בכך. ומכיוון שחמישה ראשי ממשלה (רבין, פרס, נתניהו, ברק ואולמרט) כבר הביעו נכונות לוותר גם על כל רמת הגולן בתמורה לשלום, יוצא שהנכס הטריטוריאלי האחרון שנותר מחזון "ארץ ישראל השלמה" שנולד ב-1967 הוא אותם חמשת האחוזים של "גושי ההתנחלויות".

מחיר דמים והשחתה מוסרית

במספרים מדובר על לא יותר מ-300 קילומטרים רבועים משטח הגדה. לא רק שאין להם כל ערך ביטחוני, אלא שהם גם מאריכים ומסבכים את הגבול עם המדינה הפלסטינית שתקום ועלולים ליצור מקור להתחככויות אלימות איתה. אין להם גם שום ערך היסטורי או דתי חשוב. את ענתות, קבר יוסף, סבסטיה ושאר האתרים המקודשים ניאלץ לעזוב בכל מקרה.

עכשיו עשו חשבון כמה שילמנו וכמה עוד נשלם עבור אותם 300 קמ"ר שבתמורה להם נמסור שטח בגודל זהה לפלסטינים. העלות הכספית של מפעל ההתנחלויות נאמדה בשנת 2007 בכ-200 מיליארד שקל. מאז עברו עוד כמה שנים וזרמו עוד עשרות מיליארדים. באופן גס ניתן להעריך שעלות כל קילומטר מרובע שיישאר בסופו של דבר בידי ישראל תגיע לכמיליארד שקל או מיליון שקל לדונם. זה מחיר עתק עבור שטח טרשי חסר כל ערך ביטחוני, דתי או היסטורי. את המחיר הזה ישלם כל אזרח מכיסו, מס על עוורון המנהיגות למגבלות יכולתה של אומה, אפילו נחרצת, נחושה ומוכשרת כמו ישראל, לשנות את פני המציאות הגלובלית.

לא ניכנס כאן למחיר בדם ששולם במלחמת יום הכיפורים, בשתי אינתיפאדות, ובמאות פיגועים ביניהן, כי אותו אי אפשר כלל לכמת. ולא ניכנס גם לתהליכי ההשחתה של החברה הישראלית בשל הכיבוש שכבר מזמן אינו נאור, או הכרסום הנמשך במעמדנו הבינלאומי. גם לאלה יש מחיר. אין צורך בכך, כי גם אם ניקח בחשבון רק את העלות הכספית המשוערת של הניסיון הכושל לספח את השטחים ברור דבר אחד: זו עסקת הנדל"ן הגרועה בהיסטוריה.

פרופ' אורי בר-יוסף, המחלקה ליחסים בינלאומיים, אוניברסיטת חיפה

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il