אהרון ניצח הסרטן - ועיצב בגדים בהשראת המאבק

אני רוצה להתחיל דווקא מהסוף. דווקא מהעיסוק הנרחב שלי במחלה ובסיפור האישי שלי במהלך לימודי העיצוב. מעולם לא ראיתי בכך חולשה, אלא רק חוזק.

אני מאמין שההתמודדות שלי עם מחלת הסרטן חיזקה ועיצבה אותי, למדתי לחיות עם הקשיים ולהציב לנגד עיניי מטרות שעבורן שווה להילחם בכל הכוח.

רציתי לחזור להיות ילד רגיל, ילד בריא. יצאתי מהתהליך עם כוחות עצומים כמו גיבור, אבל גיליתי שאני מתחיל מאבק נוסף כדי להתגבר על הגבורה עצמה ולחזור לחיים הרגילים.

• את אפליקציית הבריאות לסמארטפון כבר הורדת? הורידו לאייפון או לאנדרואיד
  

רואים את הסרטן אחרת:

• "סרטן - הזדמנות לשינוי"; גיא בן 27 חלה 3 פעמים
• 3 שניצחו את הסרטן הסופני: איך הם עשו את זה?
• התמודדות לדוגמה: משפחה אחת, 3 חולות בסרטן
  

"ינשור לי השיער?"

הכל התחיל בסוף כיתה ט', כשהייתי בן 15, וחגגתי את סיום הלימודים עם החברים במסיבה. לא ידעתי שאתעורר לאחר המסיבה למציאות חדשה לגמרי. אמי ביקשה שאגש למרפאה לבדוק את הנפיחות שצמחה לי באזור הצוואר, ואני לא ייחסתי לכך חשיבות שכן הרופא אמר שבוע קודם לכן שמדובר במשהו ויראלי שצפוי לעבור בקרוב. הפעם נשלחתי מיד לבית חולים לסדרת בדיקות, בליווי אמא ושאר המשפחה שהצטרפה.

באותו יום חבשתי כובע, ואחת האחיות החמיאה ואמרה שהכובע מתאים ויפה לי מאוד. לא תיארתי לעצמי שהוא יהפוך בקרוב להיות חלק בלתי נפרד מההופעה החיצונית שלי. כשנכנסתי עם אמא לחדר הרופא לשמוע את התוצאות, הוא הרבה מאוד מילים, בהן "לוקמיה". אמא שלי פרצה בבכי והתעלפה, ואני - שלא הבנתי בכלל על מה מדובר - רק דאגתי לאמא שלי, שתתעורר ותרגיש טוב.

התחנה הבאה הייתה המחלקה האונקולוגית בבית החולים, שם כבר חיכו בני משפחה נוספים שניסו להרגיע אותי, ובעיקר את הוריי הדומעים. נכנסנו לחדר שעל קירותיו תלויות תמונות של ילדים קירחים. עדיין לא עשיתי את ההקשר המתבקש, אבל התחלתי להבין שלא מדובר באשפוז רגיל.

הרופאה שנכנסה לחדר ענתה על כל השאלות שלי, הסבירה מה היא לוקמיה ומה התהליך הממושך שעליי לעבור בתקופה הקרובה. לאורך כל הזמן שהיא דיברה והסבירה, הרגשתי את כדור הצמר הגדול נתקע לי בגרון עד ששאלתי: "ינשור לי השיער?".

כשנאמר לי שהטיפולים הכימותרפיים והתרופות עלולים להוביל לנשירת שיער, הבנתי שאני חולה בסרטן. הבנתי שמבית החולים לא אצא מהר כמו שחשבתי, וקלטתי את כובד המצב.

הרופא אמר שזה ויראלי. פרויקט הגמר של אהרון טטרו(צילום: גלעד בר שלו)

פחד שישכחו אותו

גלים של אנשים הגיעו לבקר אותי בבית החולים: משפחה רחוקה, חברים, מכרים. כולם דואגים ושואלים לשלומי. הוריי ומשפחתי לא זזו ממני לאורך כל הימים הללו, והתפללו בכל פעם לשמוע כי אולי תיתכן עלייה בסיכוי שלי להחלים. הרגשתי כמו דוד שניצב אל מול גוליית הענק, חסר סיכויים לנצח. כך אני ניצבתי מול מחלת הסרטן המאיימת.

לילה אחד התקשיתי להירדם כי שמעתי ילדה מהחדר הסמוך משתעלת בלי הפסקה. כעבור מספר לילות היה שקט, וכשתהיתי היכן אותה ילדה, האחיות לא היו מסוגלות להסתכל לי בעיניים. הבנתי את התשובה לבד. לא יכולתי להימנע מהמחשבה: האם גם אני עומד למות? האם אני באמת חזק כמו שאני רוצה להאמין?

מצבי הידרדר. חשבו לבצע השתלת מח עצם כדי להגדיל את הסיכוי להתגבר על הסרטן, והוריי החליטו להעביר אותי לבית חולים אחר במרכז הארץ כדי לבחון את אפשרויות הטיפול. דאגתי. לא רק שהסרטן השבית אותי, כעת הוא ישבית גם את חיי החברה שלי? בתור נער בגיל ההתבגרות, לעבור לבית חולים מרוחק עורר בי דאגה שמא לא יבואו לבקר אותי, ישכחו ממני ואשאר לבד. אבל הבנתי שהמעבר הכרחי, שהבריאות שלי מעל הכל ושהוריי תמיד יישארו לצדי.

מצבי המשיך להידרדר. לא הגבתי טוב לטיפולים ונאלצתי לעבור את השתלת מח העצם, מה שנראה כמאבק בפני עצמו. בני משפחתי נבדקו ורק אחותי נמצאה מתאימה כמעט לחלוטין.

לפני ההשתלה נכנסתי לחדר מבודד כדי לחזק את המערכת החיסונית שלי, אסור היה להיכנס אליו, וגם הוריי ישבו מעבר לזכוכית. השתדלתי לא לוותר לעצמי, לא להרים ידיים ולהישאר חזק בשביל המשפחה ובשביל עצמי. ההשתלה עברה בהצלחה. בתהליך לא פשוט, שגרם לי לתחושות ומחשבות מוזרות, הרגשתי כי נולדתי מחדש.

"האם גם אני עומד למות?" פרויקט הגמר של אהרון טטרו(צילום: גלעד בר שלו)

הסרטן חלק מהזהות

היום, 13 שנים אחרי, אני מנסה לפעמים לשכוח את הסרטן או להתעלם ממנו, כי אני כבר לא חולה. בעצם ניצחתי, אבל אי אפשר לשכוח חלק מהותי כל כך מהזהות שלי, ממי שאני.

הלימודים שלי אפשרו לתת ביטוי קצת אחר למחלה שתקפה אותי, לתחושות ולמחשבות שלי, להתמודדות עם המצב ולדרך החדשה שאליה יצאתי לאחר מכן.

בחרתי לעצב מערכות לבוש הנקראות "גיבור", המביאות לידי ביטוי את הצלקת שממשיכה בכל יום לחזק אותי.

גיבור מקבל את התואר שלו בעצם המאבק, הקושי והניצחון, אבל מאבקו האמיתי הוא לחזור להיות רגיל וללמוד לחיות עם הצלקת שהיא סימן למאבקו ולמקור כוחו גם יחד. דרך מערכות הלבוש שעיצבתי אני מנסה להעביר מסר האומר שניתן לחיות גם לאחר התמודדות עם מחלה כה קשה, ועלינו לנסות ולראות בכך מקור כוח אדיר!

הפרויקט שלי מציג חמש מערכות לבוש גבריות קלאסיות. ביצעתי חיתוך וקיפול חלקים בבגד, כך שהחלק שנחתך עובר למקום חדש. צורת החלק שנחתך לקוחה מהאנטומיה של גוף גברי, שרירי ובריא. הצגת גוף כזה הוא אלמנט מובהק אצל גיבורי-על, ששימשו לי כהשראה בעת עיצוב.

החלק המקפל מעובד ונוצר מחדש בצורה נקייה, בעוד שהחתך עצמו נותר חי ופרום. החלק שיוצא מהחתך לא מתנתק ממנו אלא נשאר מחובר למקום שממנו יצא, ובכך מותיר עדות לצלקת, אותה צלקת שהוציאה מתוכה חלק חדש שמגן, שומר ומחזק.

מרבית החיתוכים נעשו בפלג הגוף העליון, האזור שכאב לי במיוחד בתקופת המחלה. לדוגמה, באחד הדגמים יוצר החיתוך קפוצ'ון שמהווה הגנה לראש, ואזכור לכיסוי ראשו הקירח של חולה הסרטן.

בעיניי, עלינו למצוא את הכוח דווקא במקום שהכי כואב. אחרי שניצחתי בקרב על החיים שלי, אני מבין כי אוכל לנצח כל דבר וכמה הכלים העומדים לרשותי חשובים ומסייעים לניצחון.

פרויקט הגמר של אהרון טטרו, "גיבור", מוצג בתערוכת הבוגרים 2013 של ביה"ס לעיצוב ואמנות במכללת סמינר קיבוצים, שמתקיימת בנמל יפו עד 27 ביולי. הכניסה חופשית.