כדת משה וישראל: עם הילדים מתחת לחופה

אריאל וגילה ארדיטי חיכו לרגע הזה זמן רב: שנים של ציפייה לקבלת האישור המיוחד שהשלימו את הגיור, והם יכולים להינשא כדת משה וישראל; כמה שנים של מאבק בהכרה ישראלית בהם כמבקשי גיור, בעוד ילדיהם כבר חיים כאן כיהודים - ועוד עשרות שנים של חיים כפולים: נוצרים קולומביאנים שיודעים כי שורשיהם יהודיים, ומשמרים מנהגים משונים במועדים שונים בלוח השנה.

<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו  >>

• ט"ו באב החרדי: עשו עסקים, לא אהבה/ אליעזר היון
  

בני הזוג ארדיטי ידעו שהם צאצאי האנוסים מספרד, שנאלצו להמיר את דתם במאות ה-14-15 על ידי האינקוויזיציה. אבות אבותיהם המשיכו לקיים מצוות בסתר, על אף הרדיפות והעינויים. כבר בצעירותם ערכו הארדיטים טקס נישואים יהודי, בשביל ההרגשה.

"כשבתם של אריאל וגילה הגיעה אלינו, זה היה בגלל החינוך הפרו-יהודי שקיבלה בבית", מספרת רננה בירנבוים, מנהלת אולפן "בית מרדכי" של ארגון "שבי ישראל" שליווה את הזוג - ואת ילדיהם. "היא ידעה שאינה יהודייה על פי ההלכה, אך ששורשיה יהודיים. כשהוריה יצאו לפנסיה, הם הגיעו לארץ מיד - כשהיה ברור שאין להם מקום אחר לגור בו, או חיים אחרים, מלבד חיים כיהודים דתיים".

לדברי בירנבוים, הצרות החלו כשהם ביקשו לעבור גיור: "הם לא קבלו ויזה, לא אישרו להם את הבקשה לעבור גיור,

מדינת ישראל ביקשה מהם לצאת והם לא רצו - והיה המון ביש-מזל ונסיבות קשות לאורך התהליך כולו. גילה קיבלה אירוע מוחי בעקבות החוויה הזו, שהיא רצתה להגיע לארץ החלומות - ואילו כאן לא רוצים אותה".

רגעים לאחר החופה - וגילה ארדיטי דומעת מהתרגשות: "יש לי כל כך הרבה דברים שהייתי רוצה להגיד, אבל ברגע הזה השקט יותר משמעותי מהמילים", היא אומרת.

"אני חושב שיש לנו חובה מוסרית והיסטורית לחבק אותם, לקבלם ולקרבם לעמנו", מוסיף מיכאל פרוינד, יו"ר ארגון "שבי ישראל". "הרי אבותיהם נלקחו מאתנו. נחטפו בניגוד לרצונם, ובכל זאת, למרות כל הרדיפות - הם המשיכו לשמור על הגחלת ולהעבירה מדור לדור. עכשיו, כשהם מתעוררים אחרי 500 שנה ודופקים על הדלת הלאומית שלנו, איך נוכל לטרוק אותה בפניהם?"