הלמ"ס: עלייה נוספת בהוצאה הפרטית על בריאות

אחוז ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל נמוך יותר מאשר במדינות רבות ב-OECD, כשבראש נמצאת ארצות הברית עם 17.7%. החציון ב-OECD עומד על 9.3%, והוא עלה בהדרגה מאז 1995, אז עמד על 7.5%. בישראל, לעומת זאת, כמעט ולא חל שינוי באותן שנים. רק בצ'ילה, צ'כיה, דרום קוריאה, פולין, מקסיקו, טורקיה ואסטוניה מהווה ההוצאה הלאומית לבריאות אחוז קטן יותר מישראל.

"נתונים  אלו מוכיחים לנו מהו סדר העדיפויות הלאומי ואנו עדים לכך שמדינת ישראל שמה בעדיפות נמוכה יותר את הבריאות, לעומת מדינות אחרות", אומר ד"ר יצחק ברלוביץ', מנהל בית החולים וולפסון ולשעבר משנה למנכ"ל משרד הבריאות.

ההוצאה הלאומית לבריאות כוללת את ההוצאות על שירותי הבריאות הניתנים בבתי חולים, מרפאות, רופאים פרטיים, רופאי שיניים, תרופות, מכשירים רפואיים, מחקר ומנהל ממשלתי בתחום הבריאות והשקעה במבנים ובציוד. כ-24% מגיעים ממס הבריאות שהעובדים מפרישים בכל חודש, 35% אחוז הגיעו מתקציב המדינה, 39% הגיעו ממימון פרטי ו-2% נוספים מתרומות.

ההוצאה הפרטית כוללת את ההשתתפות העצמית של האזרחים בקניית תרופות ושירותים רפואיים, ביטוחים פרטיים, תרומות פרטיות למערכת הבריאות, מלכ"רים פרטיים ובתי חולים כלליים השייכים להם. כאמור, בתוספת התרומות היא עומדת על 41%, עלייה של 1% לעומת שנת 2011. 55.7% מהתשלומים על תרופות ומכשירים רפואיים הגיעו ישירות מהכיס של החולים, בעוד ש-39.6% בלבד מומן על ידי קופות החולים, המבטחות את האזרחים.

"ההוצאות הפרטיות הגדולות ביותר הן על רפואת שיניים ועל הביטוחים המשלימים בקופות חולים, ש-80% מהציבור מחזיק בהם, והעלייה בהוצאה הפרטית היא למעשה ביטוי לכך שהמערכת הציבורית נותנת פחות ופחות ואנשים נאלצים בלית ברירה לחפש פתרונות במערכת הפרטית", מוסיף  ד"ר ברלוביץ'. "לו המערכת הציבורית הייתה עונה על ציפיות האזרחים מבחינת התשתיות, התורים וכדומה - אז הם לא היו נאלצים לשלם מכיסם. זה לא מקרי שאין אף ארגון רפואי ציבורי שלא נמצא במצב כלכלי קשה וצריך להיעזר בתרומות. ה'שמיכה' במערכת הציבורית היא קצרה וכל אחד מושך אותה לכיוון שלו - ובסופו של דבר אף אחד מאיתנו לא מכוסה".