הטייס מחפש את חברו שנפל, אחרי 60 שנה
ג'סי בראון היה הטייס השחור הראשון של הצי. הוא נפל בהרים המושלגים של צפון קוריאה ב-1950. חברו לטייסת, תומס האדנר זכה בצל"ש על ניסיונו לחלץ אותו אז. היום, בגיל 88, הוא חוזר לקוריאה כדי להשיב את גופתו לאלמנה
שנתיים לאחר שעשה היסטוריה כטייס השחור הראשון בצי האמריקני, אנסיין ג'סי בראון שכב לכוד במטוס הקרב המופל שלו בקור המקפיא של צפון קוריאה, רגלו שבורה ומדממת. טייס מטוס שליווה אותו ביצע נחיתת אונס כדי לנסות להציל אותו, ואפילו שרף את ידיו במאמץ לכבות את הלהבות. מסוק ריחף בסמוך. סגן תומס האדנר הצליח להציל את עצמו אבל לא את חברו. השמש שקעה, אש האויב נשמעה סביב ובראון איבד את הכרתו. אז הבטיח בנו של איל ההון הלבן לבנו השחור של איכר פשוט: "אנחנו נחזור בשבילך".
יותר מ-60 שנה לאחר מכן, האדנר כבר בן 88, אבל הוא לא שכח. הוא חזר.
האדנר הוא גמלאי של הצי. בשבת הגיע לפיונגיאנג, בירת צפון קוריאה, בתקווה לבקר השבוע באזור המרוחק שנקרא מאגר צ'אנגג'ין, מלווה בחיילי צבא צפון קוריאה, כדי לאתר את המקום שבו נפל בראון בדצמבר 1950.
ג'אנגג'ין היה המקום שבו נערך אחד הקרבות הקטלניים ביותר של מלחמת קוריאה עבור הצד האמריקני. הוא נודע בשמו היפני, צ'וסין. ההרים המושלגים של האזור כונו אז "צ'וסין הקפואה" והגברים ששרדו נודעו כ-"Chosin Few" (משחק מילים על השם צ'וסין שמשמעותו "הנבחרים המעטים").
הקרב על המאגר נמשך 17 ימים קשים. כ-6,000 אמריקנים נפלו בקרב ועוד אלפים מתו מקור. בראון הוא בין יותר מ-7,910 אמריקנים שעדיין מוגדרים נעדרים בקרב. אף על פי שהלחימה הסתיימה בהסכם שביתת נשק שנחתם לפני 60 שנה, ב-27 ביולי, צפון קוריאה וארה"ב עדיין טכנית במצב מלחמה. המאמצים לאיתור הגופות לא צלחו עד כה.
האישור למשימה של האדנר, שמתכוון לאתר את מקום נפילת מטוסו של בראון ולחפור במקום, התקבל על רקע ההכנות בפיונגיאנג לחגיגות יום השנה להסכם שביתת הנשק.
טייסת אחת, עולמות שונים
יפן החזיקה בקוריאה במשך עשרות שנים, עד סוף מלחמת העולם השנייה. אז נכנסו לתמונה הסובייטים והאמריקנים, תמכו בצדדים שונים וחילקו את המדינה. מלחמת קוריאה פרצה ב-1950, כשהקומוניסטים של צפון קוריאה צעדו לסיאול. הכוחות האמריקנים פרצו צפונה וכבשו את פיונגיאנג. עד נובמבר הנחתים האמריקנים התחפרו באזור מאגר צ'וסין.
האדנר ובראון היו חברים בטייסת הקרב 32, שהוצבה בהרים המאיימים של צפון קוריאה כדי לתמוך בכוחות הרגליים הלכודים שם ולצאת למשימות הפצצה אוויריות. הטייסת הייתה מגובשת, אך שני הצעירים, אז בשנות ה-20 לחייהם, הגיעו מעולמות שונים לחלוטין.
האדנר, ממסצ'וסטס הבורגנית, זכה לחינוך בבית ספר פרטי והתקבל להרווארד. בראון, ממיסיסיפי שבעומק הדרום, שבר את מחסום הצבע של הצי ב-1948, חודשים ספורים לאחר שהנשיא טרומן הורה על ביטול ההפרדה הגזעית בצבא.
"אנשים שלא הכירו אותו עשו לו חיים קשים רק מפני שהיה שחור", נזכר האדנר. אבל מי שהכיר אותו למד להעריך את הצעיר הרציני והמתחשב שהיה מסור לטיסה וניחן בחוש הומור.
"אנשי הטייסת הגנו עליו בכל דרך שיכלו", סיפר האדנר לפני שטס לצפון קוריאה, ועיניו הכחולות נוצצות, "הוא היה חבר שכמעט כל מי שפגש בו אהב אותו. אדם מיוחד מאוד".
הבקשה האחרונה
בשעות אחר הצהריים המאוחרות של 4 בדצמבר, 1950, בראון והאדנר היו חלק ממבנה מוטס של שישה מטוסים שחגו מעל ג'אנגג'ין. עוד משימה כמו עשרות לפניה. אך הפעם פגעה אש מהקרקע במטוסו של בראון, והוא נאלץ לנחות נחיתת אונס מעבר לקווי האויב. כשהוא נופף לעזרה בין שרידי מטוסו המעשן, האדנר פעל.
"חשבתי: 'אלוהים, אני חייב לקבל החלטה'. לא יכולתי לסבול את המחשבה שאראה את המטוס שלו עולה באש". האדנר ביצע נחיתת חירום ברוח העזה ובין הסלעים המושלגים, כמאה מטרים מחברו. הוא מיהר להערים שלג על המרכב הבוער, ושרף את ידיו תוך כדי.
בראון היה עדיין לכוד בתא הטייס, רגלו שבורה. חום גופו צנח במהירות. האדנר קרא לעזרה במכשיר הקשר. מסוק חילוץ הגיע אך האדנר והטייס לא הצליחו לחלץ את בראון מהמטוס.
לפני שאיבד את הכרתו, חשב בראון על אשתו ולחש את בקשתו האחרונה להאדנר: "אם לא אשרוד, אנא אמור לדייזי שאני אוהב אותה".
האדנר נכנס בחוסר רצון למסוק החילוץ. בראון מת כנראה זמן קצר אחר כך. למחרת הטילו מטוסים אמריקניים פצצות נפלם סביב אזור ההתרסקות, כדי למנוע מהקוריאנים להגיע לגופה. האדנר קיבל את עיטור הכבוד, עיטור הגבורה הגבוה ביותר בצבא ארה"ב, על ניסיונו להציל את בראון. בראון קיבל את עיטור הלב הסגול ואת צל"ש הצלב המרחף.
"הוא היה מנהיג", העיד עליו האדנר, "הוא היה הבטחה גדולה".
מדניס רודמן לחיפושי גופה
האדנר המשיך בקריירה בצי ומאוחר יותר שימש גם כנציב מסצ'וסטס לענייני וטרנים. הוא התיישב בעיר קונקורד שבמדינה. לפני כמה שנים יצר איתו קשר הסופר אדם מאקוס שביקש לכתוב על פעולותיו ההרואיות במלחמה. לדברי האדנר, היה זה מאקוס שהציע לשוב לאתר ההתרסקות. האדנר לא האמין שהדבר אפשרי, בהתחשב ביחסים העכורים בין וושינגטון לפיונגיאנג.
הם גייסו לעזרתם את צ'איון קים, אזרחית אמריקנית ילידת דרום קוריאה. היא זו שארגנה את ביקורו של כוכב ה-NBA דניס רודמן בצפון קוריאה בשנה שעברה. היא הסכימה לקחת את האדנר, את וטרן המלחמה דיק בונלי ואת חברי קבוצתם לצפון קוריאה. לדבריה, במשך השנים היא טוותה קשרים עם צבא צפון קוריאה, וביקשה ממנו כעת לספק חיילים לסייע במשימה.
האדנר מקווה להשיב את גופתו של בראון לאשתו בת ה-86, דייזי, ולבתם, פם נייט, שהייתה פעוטה כשאביה נהרג.
"אני חושבת שזה יכול לספק תחושת סגירה ואולי קצת שלווה", אמרה בשבוע שעבר אלמנתו של בראון, "אם הם ימצאו את שרידי גופתו, ויוכלו לשכנע אותי שזה הוא, אנחנו נרצה הלוויה צבאית מלאה בבית הקברות הצבאי ארלינגטון. זה מגיע לו". מעל האח בביתה תלויה תמונה של מטוסו של בראון. "זה יעניק לו מקום למנוחה אחרונה".
האדנר יהיה בן 89 בחודש הבא ובריאותו רופפת. הוא הכין את עצמו למסע לא קל. מחוץ לפיונגיאנג יש מעט דרכים סלולות, והדרך המובילה לאזור ההררי שבו התרסק חברו מסוכנת גם במזג אוויר נוח. "אני כנראה לא אבלה הרבה בבר כשנגיע לשם", התלוצץ.
"החודש האנטי-אמריקני"
הסיבוכים הפוליטיים עלולים להיות קשים עוד יותר. מוקדם יותר השנה איימה פיונגיאנג לפתוח במלחמה גרעינית נגד ארה"ב אם תחוש מאוימת. כאזהרה, שיגרה וושינגטון מפציצים לאזור. צפון קוריאה רואה ב-28,500 החיילים האמריקנים המוצבים בדרום קוריאה "כוח כובש".
האדנר מגיע בתקופה שידועה כ"חודש האנטי-אמריקני", חודש שמוקדש לזוועות שביצעו לכאורה כוחות צבא ארה"ב במלחמת קוריאה. כרזות במדינה קוראות "לסלק את התוקפן האמריקני האימפריאליסטי". על פי נתוני צפון קוריאה, 1.2 מיליון חיילים ואזרחים נהרגו במלחמה. על פי הפנטגון, 36 אלף חיילים אמריקנים נפלו, כולל 8,000 חיילים שמקום קבורתם לא נודע.
חיפושים משותפים אחר שרידיהם החלו ב-1996. צוותים של צפון קוריאה וארה"ב איתרו את שרידיהם של 229 בני אדם.
אבל ב-2005, בתקופה של מתיחות גרעינית נוספת, ממשלת ארה"ב השהתה את החיפושים, בשל חששות ביטחוניים. ניסיונות נוספים כשלו גם הם, ועל תוכנית החיפושים כולה נמתחה ביקורת חריפה.
האדנר ואנשי צוותו לא יודעים אם יעלה בידיהם למצוא את גופתו של בראון או את שרידי המטוסים המרוסקים. אבל מאקוס, שמתכוון להקדיש את הפרק האחרון בספרו למבצע החיפוש, אמר שמקומו המיוחד של בראון בהיסטוריה עושה את המאמץ לחשוב במיוחד. "הוא דמות היסטורית, ואף על פי כן הוא שוכב על צלע הר בקוריאה", סיכם.
לפנייה לכתב/ת 
