הרבנות במצב קרדינלי - עשו עצמכם לרב

משנה לשנה מגלים רוב אזרחיה של מדינת "היהודים" כי הרבנים הראשיים, הנמנים עם מכובדי המדינה, אלה המוזמנים לאירועים ממלכתיים ודתיים כאחד, אלה היושבים להם בגלימתם שהובאה לכאן מהגלות, עומדים בראש ארגון מסואב המאמלל רבים כאשר הם נדרשים למעט חמלה ומייצג תפישות יהודיות קיצוניות-גזעניות וחשוכות שחכמינו זכרם לברכה לא היו חולמים אפילו להפוך לחוק ולתקנה.

עוד בערוץ הדעות

win win במו"מ לשלום / גדי בלטיאנסקי ונידאל פוקאה

להם יש את קייט, ואנחנו מחכים לגאולה / זיו לנצ'נר

והדוגמאות רבות ועצובות למרבה הצער: נשים מופלות על בסיס קבע בבתי דין רבניים האמורים לשפוט ברוח התורה היפה שקראה לשוויון בין בני האדם, אך בוחרים בתפישות החשוכות ביותר שהכירו אי פעם בעם ישראל. אנשי חברה קדישא, שכל תפקידם אמור להיות לסייע למשפחה המתאבלת בארגון סדרי הקבורה של יקירם שנפרד מהם זה עתה, אוסרים פתאום על נשים לקרוא הספד מול חבריהם ויקיריהם שבאו להיות איתם בשעתם הקשה. חיילים ששירתו את מדינתם מגלים פתאום כי הרבנות אינה מאפשרת להם להינשא בארצם בשל חשש כלשהו שאמם אולי לא הייתה ממש יהודייה, אלא רק חצי יהודייה. בני זוג דתיים - חרדים שהתגרשו ואחד מהם הפך להיות חילוני, רחמנא לצלן - מגלים אז את נחת זרועו של בית הדין הרבני הלוקח מהם את ילדיהם ומעביר אותם לבן הזוג הדתי-חרדי.

מייצגים עולם מסואב וקיצוני. הרבנים יצחק יוסף ודוד לאו(צילום: גיל יוחנן, אתר שטורעם.נט )

ועוד לא דיברנו על המנהג הגלותי כל כך לחלק את הרבנות בין רבנים ראשיים ספרדים לאשכנזים, כאילו נשארנו אי שם בגלות במרחק אלפי קילומטרים בין היהדות האשכנזית לספרדית. כאילו לא באנו בנישואים זה עם זה, ולא גדל כאן דור שלם שהוא תוצר נפלא של אבא מאירופה ואימא מצפון אפריקה או של אימא מפולין ואבא מעירק.

וככל שאנו מסתכלים על הסיאוב ברבנות הראשית והמיאוס ממנה שהתפשט בקרב יהודים רבים בישראל, קשה שלא להיזכר בספרה המרתק של אחת ההיסטוריוניות הגדולות של המאה העשרים, ברברה טוכמן, שניתחה לעומק את המאה ה-14, מאה של פורענות באירופה. זו הייתה המאה שבה קרסה מערכת הערכים המוסרית של רבים בכנסייה עד כי לתקופת מה היו שני אפיפיורים יריבים זה לזה, כמרים הציעו לכל דורש כתב מחיקת עוונות תמורת תשלום והשוחד פשה בכול. זו הייתה המאה שהובילה שנים לאחר מכן לבריחתם של רבים מהכנסייה הקתולית ולהקמתן של אלטרנטיביות נוצריות לכנסייה זו.

היהדות "הקדושה" בארץ ישראל מושפעת מהחברה החרדית המקצינה מיום ליום והרבנות הראשית נכבשת לה לאיטה על ידי רבנים שבינם לבין המודרניות והמדינה מחברת רק תעודת הזהות שבכיסם. לכן, נראה שלא ירחק היום שצעירים רבים יכריזו את מה שאנו כבר שומעים מדי פעם, כי באנו חושך לגרש - שהרי היהדות יפה בהרבה מהממסד הרבני ששולט בארצנו.

האם כאשר אני מברך את אשתי ב"אשת חיל מי ימצא" אני זקוק לרבנות הראשית? האם כאשר אני מקדש על השבת או מפרש את פרשת השבוע עם ילדיי אני צריך את הרבנות הראשית? ודאי שלא. לציבור היהודי החילוני אסכם ואומר כי התורה והכתבים המאוחרים הם בבחינת אוצר לקורא בהם ואין שום צורך ברבנים ראשיים, רבנים מחוזיים, רבנים שכונתיים ורבנים שסתם מסתובבים בכל מקום כדי לחבר אותנו לדתנו שלנו.

אסור לנו להסתכל על הנעשה בממסד הרבני-דתי הנסוג לימי הביניים "שחוגג" את הכתרתם של רבנים חדשים, ולהסיק מכך כי דתנו פגומה וכי לנו אסור לקחת בה חלק. להיפך, ככל שנמצא אלטרנטיבות אחרות לממסד הרבני, כך נגלה את העושר שקיים בדת שאליה אנו שייכים ונלמד עד כמה היא רחוקה מגזענות, מאפליה מגדרית ומסגידה לרב. 

פרופ' יזהר אופלטקה, בית הספר לחינוך, אוניברסיטת תל אביב

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il