"החלום? מדליה ישראלית באליפות העולם"
ליאוניד קאופמן עלה לפני 22 שנה מבלארוס ומאז חי ונושם שחייה. תשאלו את איתן אורבך ויעקב טומרקין. ולמה הוא מצפה מהמשלחת הישראלית לברצלונה?
כשהוא חמוש במשרוקית ביד אחת וסטופר ביד השנייה, מתייצב מדי יום מאמן נבחרת השחייה ליאוניד קאופמן לבריכה בווינגייט כבר ב-5.45. הבוקר נפתח עם אימון האקדמיה, נמשך באימון הבוגרים ומסתיים באימון כושר. בצהריים הוא חוזר לסבב שני. "אני לא מקנא באף בנאדם עם סדר יום כמו שלי. ככה זה תשע פעמים בשבוע", הוא אומר בחצי צחוק.
עוד ב-ynet ספורט:
- ארה"ב סוערת: האם טים דאנקן ניהל רומן עם גבר?
- רונאלדיניו הוסיף עוד תואר לארון
- מסי מכחיש כל קשר למינוי של מרטינו
- דריו פרננדס במתקפה חריפה נגד אלי כהן
- ואחת האתלטיות הגדולות בכל הזמנים הודיעה על פרישה
בעוד שנה וחצי אמור קאופמן בן ה-54 לסגור 20 שנה כמאמן לאומי, דבר חסר תקדים בספורט הישראלי, וצריך לזכור שרק לפני 22 שנה הוא עלה מבלארוס. כבר אז הציג קבלות, כשאימן את נבחרת ברית־המועצות הגדולה במשך עשר שנים, והוביל שחיינים רבים להישגים בינלאומיים. אחת השחיינות שטיפח הייתה ילנה רודבסקובה, שזכתה בזהב ב־100 מטר חזה באולימפיאדת ברצלונה 1992.
כל ההתחלות קשות
ההתאקלמות בארץ הקודש לא הייתה פשוטה.
בשנה הראשונה התגורר קאופמן בקרוון בגודל 22 מ"ר עם אשתו ושני ילדיו, ואחרי תקופה קשה קיבל הצעה לעבוד כמאמן ראשי בפנימייה למחוננים בווינגייט. הוא לא חשב פעמיים, ואת פירות העבודה שלו קטף אחרי שלוש שנים, כשראה את מיקי חליקה, איתן אורבך ויואב גת חוזרים כאלופי אירופה לנוער.
לתודעה נכנס קאופמן כעבור ארבע שנים, במשחקים האולימפיים באטלנטה 1996, שם הוביל את השחייה הישראלית להישג השיא עד אז – גמר אולימפי בשליחים – הישג ששוחזר בסידני 2000 על־ידי איתן אורבך.
לקראת אליפות העולם שתצא לדרך ביום ראשון בברצלונה, שוחחנו עם המאמן הלאומי על מצב השחייה בישראל.
מה השתנה בשחייה המקומית מאז שהגעת?
"השחייה בארץ נהייתה הרבה יותר מקצועית. יש יותר שעות מים והמאמנים יותר מנוסים. העומסים על השחיינים הולכים וגדלים, וזה מתבטא במספר האימונים השבועיים והנפח שלהם".
אבל לא הכל ורוד בעיניים של קאופמן: "כרגע יש דור מוכשר, אבל התקדמות עלולה להיעצר, כי אנחנו מדינה קטנה ומספר הספורטאים ברמה הזאת לא גדול. עובדה שלא ראינו כאן גמר אולימפי מאז סידני 2000, עד שיעקב טומרקין עשה זאת בלונדון. באליפות אירופה חזרנו עם חמש מדליות, מה שלא קרה אף פעם".
יש כיום פחות נשים בשחייה הישראלית. למה?
"זה נכון. קשה לי להצביע על סיבה לך ולהגיע למסקנה מדויקת.
אי אפשר להגיד שחסרה מסורת, והתנאים בין גברים לנשים זהים. יכול להיות שיש פחות מודעות והמשפחות לא דוחפת לענף הזה מספיק".
מה נראה מהמשלחת עכשיו באליפות העולם?
"יש לנו שמונה שחיינים שכל אחד השיג את הקריטריון שלא היה קל. הם נמצאים בכושר טוב, ואני מצפה שהם יעשו שיאים אישיים. גם גמר אחד או שניים הם אפשריים, ולכך אנחנו שואפים".
למרות שבכיסו כבר קרוב ל־20 מדליות בתחרויות חשובות, לקאופמן יש מספר מטרות שהוא שואף להשיג: "החלום הוא להוביל לראשונה שחיין למדליה באליפות עולם. בנוסף, הייתי רוצה לראות שחיין מסיים במיקום גבוה יותר משביעי גבוה בגמר אולימפי. מבחינה אישית אני כבר לא כל־כך צעיר, אבל אשמח למצוא את עצמי בבריכה עוד הרבה שנים".
לפנייה לכתב/ת 
