סולו הגיטרה הגדול של כל הזמנים, בינתיים

זו אינה משימה פשוטה להכריז על רגעים מוזיקליים שהם הכי טובים שיש. הרי בסופו של דבר הכל מבוסס על טעם אישי, נכון? ומי אנחנו בכלל? כל אחד מאיתנו. לכן, כשהחלטנו לעבוד על פרויקט הסולואים הגדולים ביותר היה זה ברור שנרצה לשתף אתכם הגולשים. במהלך השבוע שאלנו בעמוד הפייסבוק של ynet תרבות ובידור מהו סולו הגיטרה הטוב ביותר בכל הזמנים?

אריק קלפטון. הגדול מכולם?(צילום: Gettyimages)

קיבלנו בחירות רבות, חלקן מובאות ואף מצוטטות כאן. כי אם כבר לצלול אל הנושא, אז הכי טוב ביחד, בשיחה. לכן, כשתסיימו להתענג על הגיטרות השונות בסוף השבוע, תוכלו להמשיך ולכתוב בטוקבקים על הסולואים האהובים שלכם - לקראת החלק השני של הכתבה שיפורסם בשבוע הבא.

מה יש בו בסולו שאנחנו כל כך נמשכים אליו? זו כמובן שעתו של הגיטריסט לזרוח. להפוך את השיר מגדול לענק, להלהיט את הקהל ולספק רגעים מוזיקליים על הגיטרה החשמלית (או האקוסטית) שישאירו חותם. אז עם יד אחת באוויר ויד שנייה על צוואר הגיטרה הדמיונית, הנה הסולואים האהובים. חלק ראשון.

Queen - Somebody To Love

גיטריסט: בריאן מאי

לפעמים נדמה שלא חשוב באיזה פרויקט או מצעד של רוק קלאסי מדובר, אי אפשר בלי "קווין" הנפלאה. במקרה שלנו הפעם, אי אפשר בלי בריאן מאי. כמו הלהקה כולה, הגיטריסט שהפך גם לאסטרופיזיקאי תרם כל כך הרבה רגעים בלתי נשכחים להיסטוריה של המוזיקה.

הצלילים נשמעו מתוך ה-"Red Special", הגיטרה המפורסמת והעגלגלה שלו אותה בנה יחד עם אביו. במשאל שלנו בפייסבוק, רבים מכם כתבו שהסולו של מאי ב-"Bohemian Rhapsody" הוא הטוב ביותר בכל הזמנים, ובצדק. באותו הרגע בשיר מאי היה בשיאו, יוצר רגע מכריע ואינטנסיבי לשיר שהפך לאחד מהמנוני הרוק הגדולים והאהובים ביותר בכל הזמנים.

ובכל זאת, חשנו צורך לתת את הספוט הראשון לסולו של "Somebody To Love". קשה להאמין אבל בחלק גדול מהשיר, מההתחלה ועד האמצע, כלל אין גיטרה. רק פסנתר, בס, תופים והקולות של פרדי וחברי הלהקה שגורמים ליצירה להישמע בומבסטית. ברגע של מאי, הסולו הוא המשך ישיר של המילים והמלודיה של פרדי מרקורי, כאילו התווים שבגיטרה יוצרים איתו דו שיח, וכמה שניות אחר כך הם ממריאים לאוויר ומתנפצים לרסיסים צבעוניים. ואז יש מישהו לאהוב. מאוד.

Extreme - Get The Funk Out

גיטריסט: נונו בטנקורט

חבל שנונו בטנקורט בדרך כלל נעדר מדירוגים שונים של שירי גיטרה וסולואים. אז נכון, שיאו כגיטריסט רוק מאחריו וכבר כמה שנים שהאיש מלווה את ריהאנה על במות בכל העולם (ובקרוב ישוב איתה אלינו לישראל), אבל בשנות התשעים הוירטואוז בעל השיער הארוך סיפק כמה מהסולואים הנפלאים שיש.

מבין כל יצירותיה "אקסטרים" הוציאה שני אלבומים מצוינים: "Pornograffiti" ו-"Three Sides To Every Story". בשניהם כמה וכמה רגעי גיטרה גדולים מהחיים. מלא טכניקה ובכל זאת מלא ברגש, בטנקורט הגיש שם את הסולואים המלאים בחתימתו. אנחנו בחרנו בכותרת את זה הלא נורמלי בשיר "Get The Funk Out", אבל ישנם עוד כל כך הרבה מטעמים. תנסו את "Rest In Peace" (ושם בסוף הסולו מחווה קטנה לג'ימי הנדריקס), או את שיר הנושא של "Pornograffiti". לא תצטערו.

Led Zeppelin - Stairway to Heaven

אפשר לשמוע את זה כמעט בכל פעם בכניסה לחנות גיטרות. איפשהו בפינה, ליד הגיטרות שתלויות על הקיר, יהיה ילד או נער שרק לא מזמן התחיל לנגן וכשהוא יבדוק את הגיטרות החלומיות השונות, הוא יחליט לפרוט את "Stairway To Heaven".

הסיטואציה הפכה כל כך פופולרית עד כדי כך שזכתה לפרודיה בסרט הקומי "עולמו של ויין" כאשר דמותו של ויין קמפבל המגולמת על ידי מייק מייארס זוכה לבחון את גיטרת חלומותיו בחנות. ברגע שהוא מתחיל לנגן את המנגינה המוכרת של "לד זפלין", המוכר בחנות מצביע על שלט שאוסר לנגן את השיר. אבל בדיחות בצד, היצירה המופתית של הרוקרים האגדיים הביאה איתה אולי סולו אפילו מופתי עוד יותר. ברגע שפייג' שם מתפרץ וגולש על מיתרי הגיטרה כמו גולש מקצועי על גל מושלם, עוצמת השיר מוכפלת. והלב רוטט, מתפוצץ.

Pink Floyd - Comfortably Numb

גיטריסט: דיוויד גילמור

שימו לב מה החברים שלנו בפייסבוק של ynet תרבות ובידור כתבו על הסולו האגדי של דיוויד גילמור בשיר. יוחאי כתב: "ספציפית מתוך האלבום 'Pulse', כי זה פשוט רגע שההופעה החיה מתעלה על ההקלטה המקורית, שהפכה כבר לקלאסיקה בזכות עצמה, והגרסה הזו פשוט עושה צמרמורות".

יהושע הוסיף לשאלה מהו הסולו הטוב ביותר בכל הזמנים: "אין ספק - על ידי גילמור האיש והאגדה". אפרת כתבה על הסולו: "אלמותי, אל זמני, מסקרן, מאלחש". מכל הסולואים שבחרתם, הרגע הזה של דיוויד גילמור נכתב שוב ושוב. ובאמת, כל מילה מיותרת.

גיטריסט: אדי ואן היילן

כמובן, אי אפשר ליצור רשימה של סולואים ללא אדי ואן היילן. וכשרצינו לשמוע ממכם על הסולואים האהובים עליכם, ואן היילן מיד הוזכר עם יצירתו "Eruption", ובצדק. בסולו, שלקוח מתוך אלבום בכורה המצוין שנושא את שם הלהקה, הוא באמת מקדים את זמנו. חוגג על מיתרי הגיטרה ומדגים טכניקת על שבימים של סוף שנות השבעים גיטריסטים עוד לא הכירו.

אבל - כיוון שמדובר ביצירה שהיא אך ורק סולו גיטרה - זה לא כוחות, לכן החלטנו להעניק את הכבוד לואן היילן בהופעת האורח של חייו, בשיר "Beat It" של מייקל ג'קסון המנוח. היה זה המפיק קווינסי ג'ונס שהתקשר לגיטריסט והזמין אותו לנגן את השיר. ואן היילן מצידו חשב שמדובר במתיחה. התוצאה הסופית היא אחד מהסולואים הגדולים ביותר בכל הזמנים, באחד משירי הפופ הגדולים ביותר בכל הזמנים.

The Beatles - While My Guitar Gently Weeps

גיטריסט: אריק קלפטון

שיר שחלקכם בחרתם בפייסבוק, ואנחנו כמובן מסכימים ומוקירים. הנה תיאוריה קטנה: יכול להיות שבגלל שקלפטון הוא מוזיקאי כל כך נפלא, איש שסיפק לעולם רגעים עילאיים ואינסופיים על הגיטרה וכבר קשה לבחור אחד מהם - לכן, אחת הבחירות המיידיות היא בשיר בו קלפטון הוא שחקן אורח אצל הלהקה הגדולה בתבל.

בשיר של חברו הטוב, ג'ורג' האריסון (שכתב, הלחין ושר את כל הקולות), קלפטון מספק סולו איטי, נוזל, נוגע ומחשמל בזצים קטנים. למרות הקושי לבחור שיר אחד מקריירת הסולו שלו, או מהימים ב-"Cream" - שיר אחד שחזר הוא "Crossroads" (במקור "Cross Road Blues" של רוברט ג'ונסון), אותו קלפטון עם הקליט גם עם "Cream" וגם לבדו. שם, היכולות הבלוזיות של האיש נוגעות בשמיים, באלוהים, בעולם, ביקום, במים או ביבשה. תבחרו אתם סוג הקסם.

The Beatles - Something

גיטריסט: ג'ורג' האריסון

ואפרופו ג'ורג' האריסון, בלתי אפשר יהיה ליצור רשימה ארוכה של סולואים מבלי להביא את מנגינתו של זה מארבעת המופלאים. מבלי רגע של מחשבה, "Something" מיד מגיע כשיר שמייצג את הסולו המרגש ביותר של האיש שנלקח מהעולם בטרם עת.

את השיר כתב והלחין למי שהיתה אשתו האהובה, פטי בויד שאחר כך גם הפכה לאשתו של החבר מהשיר הקודם, אריק קלפטון (הוא מצדו כתב עליה את "Layla", עוד שיר עם סולו מדהים). בעמוד הפייסבוק שלנו כתבה הגולשת מירב על הסולו: "נכון שהוא לא וירטואוזי, אבל עם הרבה עומק ונשמה". צודקת מירב בהסבר הכה פשוט ונכון. באלבום האחרון שהביטלס הקליטו יחד, האריסון בשיאו, בשיר, מנגינה וסולו, שאין דומה להם וכנראה גם לא יהיה.

Chuck Berry - Johnny B. Goode

גיטריסט: צ'אק ברי

ברשימת שירי הגיטרה הגדולים בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון, הגיע השיר הזה אל המקום הראשון. יש שיאמרו שמדובר בברירת מחדל, כיוון שמדובר באחת מיצירות הגיטרה החלוציות, כשכבר ב-1958 פרט צ'ק ברי על החשמלית בשיגעון - ולכן חובה לתת לו את הכבוד הראוי. והאמת היא שברי באמת הקדים את זמנו.

בכמה קטעי בלוז קטנים שמובילים את השיר, חוברו והפכו לסולו, ברי ממחיש את נגינת הבלוז-רוק האולטימטיבית. הזרימה, הפשטות, הקצב והחספוס, מעט לא משויף הופך את רגע הסולו לאלמותי.

Dire Straits - Sultans Of Swing

גיטריסט: מארק נופלר

ב-1978 להקה בריטית בשם "דייר סטרייטס" הציגה את הסינגל הראשון שלה: "Sultans Of Swing". השיר הפך ללהיטי היסטרי כשעל המיקרופון מארק נופלר, בעל הסגנון הייחודי, פורט על הגיטרה ללא מפרט ומקפיץ את הצלילים למקומות חדשים לגמרי. לשיר ישנם בעצם שני סולואים וביניהם מילים ופזמון.

זה מתחיל לאט, מתגבר, האקורדים מתפרקים, המלודיה שבה ומתפתלת, ובסוף הטכניקה הנפלאה והקולית של נופלר. יהונתן כתב לנו בפייסבוק: "ללא ספק הסולו המסיים של השיר שהביא אותם לתודעה. יש סולואים ארוכים ומסובכים יותר, אבל הסולו הזה הוא ה-סולו של הלהקה והגיטריסט שמגדירים מהו רוק-בלוז אנגלי בשנות השמונים".

Ozzy Osbourne - Mr. Crowley

גיטריסט: רנדי רודס

כמה נפלא היה רנדי רודס. הוא היה רק בן 23 כאשר סנדק המטאל, אוזי אוסבורן הגדול לקחת אותו תחת חסותו ויחד איתו הציג לעולם את אלבום הבכורה שלו "Blizzard Of Oz", שהגדיר מחדש את מוזיקת המטאל וסלל את הדרך לז'אנר המתפתח בשנות השמונים.

כל כך צעיר וכל כך מוכשר היה רונדס בעל הרעמה הבלונדינית. מצד אחד טכניקה מסובכת ומרשימה, מצד שני מוזיקליות מלאה ברגש, ידע אדיר מתי לנחות על אילו תווים בכדי ליפות את השיר פי כמה. שני שירים ענקיים ואיתם סולואים בלתי נשכחים הפכו לכרטיסי הביקור של רודס, מאז ועד עולם: "Mr. Crowely" ו-"Crazy Train", שניים מהקלאסיקות הגדולות של אוסבורן בפרט ועולם המטאל בכלל. שנתיים לאחרי צאת האלבום רודס נהרג בתאונת מטוס. בן 25 היה במותו. הכאב גדול, וחסרונו צורב.

Metallica - Master Of Puppets

גיטריסטים: ג'יימס הטפילד וקירק האמט

עם השנים שיר הנושא מאלבומה השלישי של "מטאליקה" הפך להמנון מטאלי של ממש, אולי לאחת היצירות המזוהה ביותר עם הסגנון, שיר שגרם למיליוני מאזינים ברחבי העולם לצלול אל תוך עולם המטאל ולעולם לא להוציא את הראש בחזרה.

כול להיות, שהדבר היפה ביותר בסולו זו העובדה שהוא מנותק. באמצע יצירה ארוכה ואינטסיבית של כמעט שמונה דקות, מגיע סולו אפי אותו מנגן ג'יימס הטפילד. רגוע יותר שמתגבר לאט לאט, כמו מנגינה של סרט דרמטי הכי טוב שאי פעם נעשה. כמו החיים עצמם. זמן לא רב אחר כך מגיע הסולו הנפלא, המהיר והמוטרף של קירק האמט. אבל זהו דווקא הסולו האפי של הטפילד הזמר שאחראי לכל ההבדל, לכל הדרמה.

Bon Jovi - Wanted Dead Or Alive

גיטריסט: רי'צי סמבורה

כשבון ג'ובי חגג את יום הולדתו ה-50 במרץ שנה שעברה, החלטנו לכתוב לו מכתב מהלב. שם ציינו את חשיבות הסולו המרטיט הזה של ר'יצי סמבורה, שבוצע באלבום הלהקה הקלאסי "Slippery When Wet". גם הסולו הזה בדרך כלל לא מופיע ברשימות של הכי גדולים שיש, וחבל.

אם נצטט את המכתב ההוא, נאמר שאלה המילים של השיר שהגדירו את הלהקה את תחושת הרוק'נרול העילאית והמנצחת. סמבורה ובון ג'ובי כבשו את המקום הראשון, כשהעקב במגפי הבוקרים שלהם בעטו בחצץ לעבר המתחרים. סולו הגיטרה באותו ההמנון, צרוב עד היום בראשם של המעריצים כאחד הגדולים בכל הזמנים. כשהוא מגיע, הם לא יכולים שלא לחוש בתוך פרסומות של קוקה קולה, עם חיוך ענק על הפנים וידיים מורמות למעלה, מרחפים באוויר בהילוך איטי.

כאמור, עכשיו זו ההזדמנות שלכם להכניס את בחירותכם לחלק השני של הכתבה שיתפרסם בשבוע הבא. אז קדימה, מהו הסולו האהוב עליכם בכל הזמנים? טקבקו במרץ!