נתניהו בנעלי גולדה
מדוע מיהר נתניהו לנפנף ברעיון המשאל? התשובה לכך היא שהוא אינו רוצה כלל את השיחות. בגין הוא כבר לא יהיה
בראשית השבוע קיימה הממשלה ישיבה חגיגית לרגל ליום ההולדת ה-100 של מנחם בגין. בדברי ההספד על המנוח הדגול, הצהיר ראש הממשלה כי "לא ראוי לחתום על הסכם שלום ללא משאל עם". כדי להצדיק את זה נתניהו השתמש בטענה חבוטה: המשאל עשוי למנוע "קרע בעם". הוא אמר את דבריו בלי לבדוק נקודה בסיסית: מה הייתה עמדתו של בגין בנוגע לסוגיה זאת?
התשובה לא חד-משמעית. בשנים שמפלגתו (תנועת החרות) הייתה באופוזיציה, היא השתמשה בכלי זה פעמים: פעם אחת הייתה במאבק המר על השילומים מגרמניה. בדיון הסוער בכנסת קרא בגין לממשלה: "לכו אל העם, והיה אם העם יגיד הן, ייתכן שכל אחד יסיק את מסקנתו ויאמר: 'אכן חציר העם'" (7 בינואר 1952).
עוד בערוץ הדעות
הרבנות במצב קרדינלי - עשו עצמכם לרב / יזהר אופלטקה
win win במו"מ לשלום / גדי בלטיאנסקי ונידאל פוקאה
פעם שנייה הייתה בימי המאבק נגד הנסיגה מסיני ב-1957. סיעת חרות בכנסת הציעה לחוקק חוק "משאל עם כללי, תשי"ז-1957". הסעיף הראשון של ההצעה מראה עד כמה שאלת משאל העם היא בעייתית: מתוך ידיעה כי סירובה של ישראל לנטוש את החלק המשוחרר של המולדת וזכותה לשיט חופשי עלול להיות כרוך, כתוצאה של לחץ זר, בהגבלות כלכליות בחיי היום-יום - המוכן אתה, למען זכויות האומה ועתידה, לקבל על עצמך ועל בני-ביתך הגבלות אלו?
מטרת ההצעה הייתה ברורה - לפגוע בצעדי הממשלה ולסכל אותם. כשבגין נבחר לראשות הממשלה הוא לא הזכיר מושג זה ולא התייחס אליו כלל. מושג שהיה רלוונטי בימי האופוזיציה נמוג לחלוטין. בימי תהליך השלום עם מצרים צריך היה לאשר שני הסכמים גורליים - הסכם קמפ-דיוויד והסכם השלום עצמו. מבחינת בגין הייתה דרך אחת ויחידה לאשרם - הגשת ההסכמים לגוף שמסמל את ריבונות העם - כנסת ישראל. הוא ביקש רק חופש הצבעה, בלי משמעת סיעתית וקואליציונית. מדובר בנושא מצפוני, קבע ראש הממשלה, וקרא לכול חברי הכנסת כי "כל אחד יחשיב את מחשבותיו, ישאל את מצפונו ויצביע לפי הערכתו" (דיון בכנסת על הסכם קמפ-דיוויד, 25 בספטמבר 1978).
מצב זה הביא לכך שהישגו ההיסטורי אושר בכנסת בתמיכת יריביו המרים - כמו יוסי שריד ושולמית אלוני בשעה שחלק מראשי מפלגתו לא תמכו בהסכם - כולל שני ראשי ממשלות עתידיים (יצחק שמיר ואהוד אולמרט). מי שנפנף במשאל עם היו מתנגדיו. אחרי ועידת קמפ-דיוויד טענה גאולה כהן בתוקף כי לבגין "אין מנדט" ו"כל רוב בכנסת איננו רוב מוסרי". לכן חייבים לשאול את העם.
כך שבר אפוא נתניהו כלל ברזל, הוציא את שד המשאל מהבקבוק והעניק למתנגדי המשא ומתן עם הפלסטינים נשק חד ויעיל. מדוע מיהר לנפנף ברעיון המשאל? התשובה לכך היא שנתניהו לא רוצה כלל את השיחות ומשאל הוא סוג של טרפוד. במהלך כל הקדנציה הקודמת שלו, עשה הכול כדי לחמוק מהשיחות ועתה הוא אולץ להשתתף בהן. מבחינתו, תהליך השיחות עלול לפגוע בציפור נפשו - עגל הזהב של השלטון והשררה. מעבר לכך, מדוע הוא צריך לקבל הכרעות היסטוריות? האם הוא בגין? הרי כל צעדיו נבעו מאילוצים חיצוניים ודוגמה בולטת לכך היא המחאה החברתית. לנוכח אותה מחאה הקים נתניהו את ועדת טרכטנברג.
אנו מתקרבים ל-40 שנים למלחמת יום-הכיפורים. המלחמה הייתה המחיר הנורא והטראומטי של מדיניות הסטטוס-קוו מבית היוצר של גולדה מאיר וממשלתה. התרגיל הפתטי ששמו משאל עם מעיד כי נתניהו מתכוון לצעוד בעקבות ראש הממשלה הרביעית.
פרופ' יחיעם ויץ, החוג להיסטוריה באוניברסיטת חיפה
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
