קוטנר קרא לו "רבי מאיר בעל הנס"
הוא למד משנה וגמרא, התפלל ושמר שבת. מאיר אריאל שהלך לעולמו לפני 14 שנה, היה למעשה דתי בסתר. עופר שכטמן, קולנוען חוזר בתשובה, יצא למסע בעקבות המוזיקאי הנערץ עליו - כדי לחשוף לעולם את הזווית היהודית של מי שהיה סוג של גורו חילוני
מאיר אריאל, הזמר והמלחין המוערך, בן קיבוץ משמרות, סימל בעיניי רבים את הישראליות החילונית. רק לאחר פטירתו, לפני 14 שנים בדיוק - נחשפה במלואה התקרבותו למסורת, שלדברי מקורביו הפכה לחזרה בתשובה: מידי שבוע התקיימו בביתו שברחוב הירקון בתל אביב שיעורי גמרא ופרשת השבוע.
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >
- זה מתחיל בשדיים, ונגמר בכפות הרגליים/
חיים ורוחמה וייס
קטעים נדירים מהארכיון המשפחתי, שבהם ניתן לראות את מאיר אריאל קורא בתורה, ומדבר על פרשיות השבוע - מוצגים לראשונה בסרט התיעודי "מאז שעזבת", שהופק על ידי המחלקה למורשת ישראל בערוץ הראשון.
"אני הולך ללמוד כל יום קצת משנה וקצת גמרא - לפני תפילת מנחה ואחרי תפילת מנחה. חותמים במעריב ואני חוזר הביתה", מספר מאיר אריאל למצלמה. "מלבד המשנה או הגמרא שאני לומד, אני גם לומד להתפלל - כפי שהיה נהוג אצל יהודים מזה דורי-דורות. ולא שאני מתחייב על זה שככה אני אתפלל מעתה ועד עולם. אבל עכשיו אני לומד את זה".
אחרי עשרים שנה: מפגש עם כיפה
עופר שכטמן, במאי הסרט, התקשה להאמין בתחילה שאלו דבריו של הזמר המוערך עליו - מאיר אריאל. "תמיד נורא הערצתי אותו", הוא מספר. "כשהייתי בן 16 הייתי הולך להופעות שלו ב'תאטרון הסימטה' ביפו, כשהיו שלושה אנשים בקהל. אהבתי את המוזיקה שלו, והוא הצטייר בעיניי כמישהו ליברלי שמאלני".
שכטמן פגש לראשונה את מאיר אריאל בסיום מסע הכומתה של שחר אריאל, ששירת עימו בצנחנים. 20 שנה לאחר מכן נפגשו עופר ושחר בשנית, וגילו שלכל אחד מהם נוספה כיפה על הראש. "שנינו חזרנו בתשובה והתחברנו מאוד בחזרה", מספר שכטמן.
"אמרתי לשחר שהחזרה הייתה, מן הסתם, הפתעה גדולה לאביו, והוא ענה לי שזו טעות. אמנם מאיר היה בלי כיפה והצטייר בעיניי הציבור כשיא החילוניות, אבל גם אבא של מאיר אריאל שמר תורה ומצוות בקיבוץ. אביו לימד תורה, והם היו היחידים שם שעשו קידוש וחגגו בר מצווה".
הקשר להתקרבות של אהוד בנאי
שכטמן חזר בתשובה לפני שש שנים, לאחר 14 שנים שבהן חי בהודו. תשובתו של שחר הפתיעה אותו, והוא הציע
לו להפיק סרט על אביו. כך, בתמיכת בני משפחת אריאל, יצא שכטמן למסע בזמן - במטרה לגלות את היוצר המוערך מזווית שלא הכיר, לו - ולעולם.
"מאז שעזבת" נפתח בהתארגנות השנתית של משפחת אריאל להפקת ערב השירה המסורתי לציון יום פטירתו. אחד המרואיינים, הזמר אהוד בנאי, מספר על הימים שבהם החלו לעלות בו הרהורי חזרה בתשובה, ועל הקשר של מאיר אריאל לתהליך שעבר.
"הייתי אז רואה טלוויזיה בערב שבת, בעוונותיי, ופתאום הופיע על המרקע מאיר אריאל, מדבר נדמה לי עם רבקה מיכאלי", בנאי מספר. "פתאום הוא אומר משהו - 'אני חושב שהתורה היא אמת לאמיתה' - ואני נדהם. אחד היוצרים שאני אולי הכי מעריך, אומר מן אמירה שכזו. ואז היא שאלה אותו אם הוא אוכל כשר, אז הוא אמר שכן, ובהומור האופייני לו אמר שלפעמים מביאים הביתה טרף מובהק או כשר מפוקפק, עוטפים את זה בנייר עיתון - ושמים על השיש במטבח".
"הרבה אנשים עם הרהורי תשובה היו מגיעים לפה. אבא היה יושב ומקבל את הקהל כמו רב", מספר שחר אריאל, והבת שירז מוסיפה כי אביה היה מקיים דיון חילוני לחלוטין על המשמעויות של פרשת השבוע.
"אני מיניתי את מאיר להיות בעל קורא, ודרך הקריאה שלו נפתחו הפסוקים. הבנת את הדיוק של הפיסוק והאינטונציה. אתה ממש מרגיש את הכתובים", מספר מנחם רגב חבר ללימודי פרשת השבוע.
יואב קוטנר, ידידו הקרוב של אריאל המנוח, מספר כיצד נסעו להופעה, "וכל הדרך מאיר איראל ביד אחד קורא בסידור, ביד שנייה מגלגל ג'וינטים ומדבר על אלתרמן. הכל ביחד. ופתאום הוא אומר, רגע-רגע, צריך לעצור. אני רוצה לקרוא את תפילת הגשם. הוא יורד מהרכב, נעמד על גבעה סמוכה – ומתפלל. ותוך דקה התחיל מבול מטורף. באמת, הוא הוריד גשם. באמא שלי. בגלל זה קראתי לו רבי מאיר בעל הנס".
"היו לו שירים דתיים"
שכטמן מספר על הקשיים הרבים בתהליך יצירת הסרט - המרכזי שבהם, התסכול מכמות החומרים הארכיונים שהעבירה אליו המשפחה, וממנה היה עליו לברור מה ייכנס. "הוא היה כזו אישיות גדולה, שאפשר היה להכין עליו שלושה סרטים", שכטמן אומר. "על הכתיבה שלו, על הדעות שלו.
"היינו צריכים לבחור את החומרים בפינצטה ממש. רציתי להראות את הקסם של הבן אדם. המטרה של הסרט הייתה מבחינתי קידוש ה' ברבים. חשוב שיראו שמאיר, שהיה ה-ישראלי, קיבוצניק ולוחם, היה גם מאוד מחובר לתורה. כל השנים לא ראו את זה, כי הוא עשה כל כך הרבה דברים אחרים, וזה פשוט היה מוסתר".
אילו תגובות קיבלת על הסרט?
"בהתחלה קטלו את הסרט. טענו שניסיתי להפוך אותו ל'גורו אינסטנט לחוזרים בתשובה'; שאנחנו לא מתעללים רק בחיים, אלא גם במתים. קיבלתי גם הרבה מחמאות. אני חושב שלכל אחד יש את 'מאיר אריאל' שלו, והוא לא רוצה שיגעו לו במאיר הזה. לאחד הוא היה משורר אגדי, לאחר - איש בוהמה, ואני התייחסתי בעיקר לקטע הדתי שלו.
"אפשר לראות שהרבה שירים שלו ממש שזורים בגמרא, כמו למשל השיר 'חיית המתכת'. התקליט 'רישומי פחם' הוא תקליט דתי לחלוטין, וגם השיר 'יעזבך יום יעזבך יומיים' הוא תורני. הסרט גרם לי לראות עד כמה מאיר היה מחובר. אי אפשר לדעת אם היום הוא היה חובש כיפה, לו היה חי - אבל שירים טובים בטוח היינו מקבלים, וגם יותר תורניים".
כפי שהחל – הסרט גם מסתיים בעליית בני משפחת אריאל לקברו של האב ביום השנה לפטירתו. ואף שלא הצליחו להפיק את המופע לזכרו באותה השנה, הם מתכנסים יחד, ומשמיעים על קברו הקלטה שבה הוא מדבר באופן שובה לב על קשיי היוצרים. "משורר לוקח את המצב הכי ירוד בחיים ועושה מזה שיא של אומנות".
אבל בניגוד למתרחש בסרט, מחר (ב') כן יתקיים המופע השנתי לזכרו, והמסורת על הדשא בקיבוץ משמרות נמשכת.
לפנייה לכתב/ת 
