לבחור את המנתח - זה לא הפתרון

לאחרונה פורסם שהאגודה לזכויות האזרח ועמותת רופאים לזכויות אדם הגישו לוועדת גרמן (הוועדה לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית )מסמך ובו המלצותיהם לפתרונות בנושא חיזוק המערכת הציבורית, ביטוחים מושלמים ושר"פ (שירות רפואה פרטית). מהיכרותי עם חלק מראשי הארגונים ועם רגישותם החברתית אין ספק בלבי שכתבו את נייר העמדה תוך חשיבה על האזרח הישראלי שכיום סובל ממערכת בריאות ציבורית אך לא שוויונית.

חוששני שההמלצה לבחירת מנתח נעשתה מבלי שכותבי ההמלצה בדקו לעומק כיצד אפשר, אם אפשר ומה ההשלכות מבחירת הרופא המנתח. אולי בכדי להבין את המורכבות נצטרף למסע בזמן עם מר ישראלי שצריך לעבור ניתוח להוצאת כיס המרה. מגיע מר ישראלי, לאחר תלאות המוכרות לכל אזרח, למחלקה הכירורגית. מר ישראלי החליט שהוא רוצה להיות מנותח על ידי פרופ' הכהן. הוא בחר בפרופ' הכהן משום שהוא פרופסור, משום שהוא מנהל המחלקה וגם כי שמע מחמותו שפרופ' הכהן הוא הטוב שבטובים.

עוד בערוץ הדעות

החוק לקבורת ספרים חדשים / אופיר עוז

פרט שולי, אבל חשוב, הוא שהמערכת קצת מרמה את מר ישראלי. היא אמנם מאפשרת לו לבחור רופא מנתח אך בשל היעדר שקיפות במערכת הבריאות, הבוחר לא ממש יודע מהו נסיונו של מנהל המחלקה בניתוח מסוג זה, כמה מחוליו הגיעו לטיפול נמרץ לאחר הניתוח, לכמה היה זיהום וכמה נזקקו לניתוח נוסף.

מה שהוא כן יודע זה מה שסיפרה לו חמותו (ומנסיונו, לא כדאי להתווכח איתה). לא רק מר ישראלי שמע על פרופ' הכהן. רוב החולים במחלקה שמעו עליו ורובם ביקשו להיות מנותחים על ידו. אבל בעיה: פרופ' הכהן גם מנהל את המחלקה, גם מנתח, גם מייעץ במקרים מסובכים במחלקות אחרות, מלמד סטודנטים באוניברסיטה, יושב בוועדת הקבלה לפקולטקה לרפואה, בוועדת המשנה לדיקן, בוועדת זיהומים ובוועדת הערכה. וכן, מדי פעם נוסע לחו"ל לתת הרצאות בכנסים. לכן נאלץ פרופ' הכהן לסרב בעדינות לבקשת מר ישראלי.

פנה מר ישראלי, לא בשמחה כי הוא חושב שהוא מתפשר על בריאותו, לסגן מנהל המחלקה שינתח אותו. הבעיה שכל החולים שנדחו על ידי פרופ' הכהן פנו לסגן המנהל ד"ר הלוי. ד"ר הלוי כמובן שמח על הפניות, אבל גם ד"ר הלוי רוצה להיות פרופסור ולכן הוא עוסק במרץ רב בכתיבת מאמרים, בפעילות מחקרית, בהוראת סטודנטים ובכל ועדה אפשרית בפקולטה. זה כמובן חוץ מהייעוץ שהוא נותן במחלקות ומהבקרים שבהם הוא בודק חולים במחלקה ובמרפאות החוץ.

במקרה של הסתבכות

כשהבין מר ישראלי שגם ד"ר הלוי עמוס ולא יוכל לנתח אותו רצה לפנות למומחה הצעיר במחלקה. כאן תפסה חמותו פיקוד והסבירה לו שבבריאות לא מתפשרים. הערת אגב מעניינת היא מהיכן ירכוש המתמחה הצעיר את נסיונו אם איש לא יבחר בו. במקרה הטוב תבקש חמותו לשחרר אותו מבית החולים ותעביר אותו לבית חולים פרטי ובמקרה הגרוע יותר היא תנהג כפי שכבר עשתה בהצלחה ותעבור לשיטת "מתן בסתר". ונניח שמר ישראלי בר מזל (או בזכות חמותו) ופרופ' הכהן יחליט לנתחו אחר הצהריים. כמובן שכותבי ההצעה לוועדת גרמן חייבים להתייחס לשאלה איך יתגמלו את פקיד הקבלה, המרדים, עוזר המרדים, אחיות חדר הניתוח, הסניטרים, המנקות ועוד. 

לעתים רחוקות משתבש הניתוח, ודווקא זה של מר ישראלי הסתבך. הוא מועבר מונשם ליחידה לטיפול נמרץ. התורן, שכבר נופל מהרגלים בגלל העומס וכובד האחריות, ממש לא שמח ומעודד שמגיע בערב חולה נוסף ליחידה, חולה שהרופא המנתח תוגמל עבורו אבל הוא, התורן, צריך להישאר כל הלילה ער ולטפל בו. אני מכיר היטב את המתמחים. התורן יטפל בו בצורה הטובה ביותר, הוא אמנם ירגיש שיש חוסר צדק אבל מבין שכמתמחה מוטב שיפנים את תחושותיו.

באמצע הלילה, כשמצבו של מר ישראלי ימשיך להתדרדר והתורן יתקשר ויעיר את הכונן ויבקש ממנו לבוא לבית החולים, ידרוש הכונן, שהוא מנהל המחלקה לטיפול נמרץ, תוספת בגין בדיקת החולה. אחרי התלאות שעבר מר ישראלי, אחרי שמצא את הדרך לניתוח על ידי פרופ' הכהן ואחרי ששמע מה יש להגיד לצוות שמטפל בו אך לא מתוגמל, נדמה לי שמר ישראלי כבר לא חושב שהרעיון לבחירת רופא מנתח הוא רעיון טוב. כולי תקווה שגם כותבי ההצעה, שאני מלא הערכה אליהם, יחשבו שוב אם הצעתם אכן מקדמת את המערכת הציבורית.

ד"ר איתן חי-עם, לשעבר מנכ"ל משרד הבריאות, מנכ"ל המרכז הרפואי סורוקה ומנכ"ל רשת אסותא

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il