נציגים אריתריאים: "מתחננים להגנה מישראל"
במסיבת עיתונאים בדרום תל אביב מחו מבקשי מקלט על נוהל "עזיבה מרצון", שמאפשר את החזרתם לארצותיהם. לטענתם, עם חלק מהמוחזרים נותק הקשר: "כשאין אפשרות אחרת, גם אין רצון. גירוש הוא גזר דין מוות"
"החיים שלנו ושל הילדים שלנו בסכנה", כך התריעו היום (א') נציגי הקהילה האריתריאית בתל אביב מפני הגורל הצפוי לשבים למדינתם. במסיבת עיתונאים שקיימו בדרום העיר התייחסו המארגנים ל-14 איש שהוחזרו בחודש לשעבר לאריתריאה במסגרת נוהל "עזיבה מרצון", שלפיו מתאפשרת החזרתם של מבקשי מקלט ומסתננים מתוך מתקני הכליאה היישר לארצות מוצאם. לטענת הדוברים, הקשר עם חלק מהם נותק ולא ידוע מה עלה בגורלם. האחרים נכלאו ונלקחו לשירות צבאי ללא הגבלת זמן.
"אחינו גורשו מהכלא בישראל שבו היו עצורים בלי תאריך שחרור ובלי לדעת מה יהיה איתם", האשים דאוויט דמוז, מבקש מקלט שהגיע לישראל מאריתריאה לפני שלוש שנים. "בישראל החליטו לקרוא לזה חזרה מרצון – אבל זה לא נכון. כשאין אפשרות אחרת - אין רצון ואין בחירה. אנחנו לא מאמינים שהם באמת הסכימו לזה. ממשלת ישראל ניצלה את המצב שלהם ועכשיו החיים שלהם בסכנה. לגרש אותנו היום לאריתריאה זה לגזור עלינו גזר דין מוות. אנו מתחננים לממשלת ישראל – תני לנו הגנה".
בסוף יוני הודיע היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, על אישור הנוהל החדש, שספג ביקורת של נציבות האו"ם לפליטים וארגוני זכויות אדם, הטוענים כי לא ניתן להחיל רצון חופשי על מבקשי מקלט כלואים. היום שלחו נציגי הקהילה מכתב לראש הממשלה בנימין נתניהו, שבו הם מבקשים כי הנוהל יבוטל ושתופסק החזרת מבקשי מקלט לאריתריאה.
לדברי הבטום מהרי, מבקש מקלט מאריתראה, רוב הפליטים שהוחזרו בשנים האחרונות לארץ מוצאו נכלאו ואילו גורלם של אחרים לא נודע: "פליטים שהוחזרו כלואים היום במתקן מספר חמש, שצמוד לשדה התעופה באסאמרה (בירת אריתריאה, ע"א). הוא ידוע כאחד המתקנים הקשים במדינה. חוקרים אותם שם והם עוברים עינויים. חשוב לזכור שהגשת בקשת מקלט במדינה אחרת נחשבת באריתריאה לאקט של בגידה בממשלה".
מהרי הוסיף כי "בעשור האחרון כמעט ואין גירוש לאריתריאה, במיוחד לא ממדינות מפותחות ודמוקרטיות. ברוב המדינות מכירים בעובדה שאי אפשר לגרש אריתריאי למדינתו, אבל מדינת ישראל לא מצליחה להבין את זה".
חרפת רעב וגיוס המוני
הדו"חות שמפיצים ארגונים בינלאומיים וממשלות מערביות על אריתריאה מתארים דיקטטורה שמפרה זכויות אדם באופן שיטתי, ושבה לא התקיימו בחירות ב-15 השנה האחרונות. על פי חלק מהדו"חות, כליאה ללא משפט, היעדר חופש תנועה, חרפת רעב, מחסור בשירותי רווחה וגיוס צבאי המוני וקבוע ללא מועד שחרור הם תופעות נפוצות באריתריאה.
בנוסף, אריתריאה נחשבת לאחת המדינות בעלת "שיעור הפליטות" הגבוה ביותר בעולם, ובהתאם לחוק הבינלאומי נמנעת ישראל מלגרש את אזרחיה, אף ששתי המדינות מקיימות יחסים דיפלומטיים. מנגד, בשנים האחרונות ישראל לא בדקה את זכאותם של אזרחיה לקבלת מעמד של פליטים, ובכירים ישראלים טענו בתוקף כי המצב באריתריאה טוב יותר מזה שמתארים הארגונים, ושמרבית מבקשי המקלט מאריתראיה הם מסתננים שהגיעו לישראל כדי למצוא עבודה.
"באריתריאה כל מי שחושב אחרת או מביע דעה שונה עוצרים אותו ומעלימים אותו", אומר דמוז. "המשפחות לא יודעות לאן לוקחים את האנשים ואם הם יחזרו יום אחד. כל אדם באריתריאה צריך להתגייס לצבא בלי לדעת מתי ישתחרר.
בצבא חיילים הם עבדים של השלטון".
דו"ח של ממשלת בריטניה מאוגוסט 2011 קבע שאריתריאים שחזרו למדינתם בכפייה צריכים להתמודד עם מעצר ללא משפט, ועם עינויים שלעיתים מסתיימים במוות. על פי חלק מהדו"חות, שיעור ההכרה בפליטים אריתריאים במדינות אירופה גבוה לפיכך מ-80%. עוד עולה, שהמדינות היחידות שהחזירו אזרחים לאריתריאה בעשור האחרון הן לוב, מצרים ומלטה, ולא ידוע מה עלה בגורלם של החוזרים.
עמנואל דמנה, מבקש מקלט אריתראי נוסף, תיאר את התנאים בכלא שבו שהה באריתריאה במשך שלוש שנים לאחר שביקש להשתחרר משירות צבאי בן 12 שנים: "הכלא נמצא בעומק האדמה, היתה לי ארוחה אחת ביום ומקלחת בחודש".
על פי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה, בישראל שוהים היום כ-55 אלף מסתננים ומבקשי מקלט. כ-40 אלף מהם מאריתריאה ו-15 אלף מסודן. מאז יוני 2012, על פי התיקון לחוק למניעת הסתננות, כ-2,000 מבקשי מקלט ומסתננים נכלאו ללא משפט במתקני משמורת לתקופה של שלוש שנים.
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
