שוטרי גבעתיים שוב מתעמרים, המדינה תשלם
כחודשיים לאחר שנחשף סיפורו של השוטר המתעלל צחי, מעביר בית המשפט ביקורת חריפה נוספת על שוטרים מגבעתיים, אשר "פעלו ממניעים אישיים"
משטרת גבעתיים נלחמת בעברייני תנועה, או מטרידה לשווא אזרחים ומבזבזת כספי ציבור? זוכרים את השוטר המתעלל צחי מגבעתיים, שהשפיל נשים וילדים ללא סיבה? מתברר שהוא לא לבד. בהחלטה חמורה וחריגה, קבע אתמול (ב') בית המשפט לתעבורה בתל אביב כי המדינה תפצה הולך רגל, שהואשם בחציית כביש בגבעתיים שלא בבטחה. אלא שעל-פי פסק הדין, שני השוטרים שעצרו אותו פעלו ממניעים אישיים ופסולים.
השופטת שרית קריספין-אברהם קבעה כי "הוכח שעדי התביעה (שני השוטרים, ש.ה) פעלו ממניעים פסולים, וכי לא היה כל מקום לרישום הדו"ח, קל וחומר מקום שבו לא נמצאה תשתית ראייתית לביצוע העבירה".
גם בהתייחסותה להתנהלות התביעה, לא חסכה השופטת בביקורת. לדבריה, כתב האישום הוגש למרות "היעדר תשתית ראייתית מינימלית להוכחת האשמה, וכאשר גלוי וברור כי קיימים מניעים נוספים ברקע, שהיוו את הגורם המכריע ברישום הדו"ח ואופן התנהלות השוטרים".
בסיכום החלטתה, שבה קבעה כי על המדינה לשלם 2,500 שקלים להולך הרגל, כותבת השופטת כי "היה ראוי שהמשיבה (התביעה) תימנע מניהול ההליך המשפטי, ומשבחרה לעשות כן - השחיתה כספי ציבור לריק" (הדגשה לא במקור).
השוטרים סתרו זה את זה
נראה כי רק על דבר אחד הסכימו הצדדים - להולך הרגל, אייל אבולפיה, אכן נרשם דו"ח בגין חציית כביש שלא בבטחה, ומבלי שבדק את מצב התנועה. אולם, מכאן ואילך לא נמצאה הסכמה אפילו בסעיף אחד, ולמעשה גם בין שני השוטרים המעורבים ניכרו חילוקי דעות באשר למה שהתרחש.
כך למשל תיאר את המקרה רס"ר תומר, אחד משני השוטרים שעצרו את אבולפיה - "הנאשם (נצפה) כאשר הוא חוצה את הכביש לעבר משאית שעמדה בצד הדרך, בסמוך לחנות מכולת, ועומד ליד דלת המשאית שהייתה פתוחה, כך שהוא מסכן את הרכבים בנתיב הנסיעה ואת עצמו".
אלא שלא כך תיאר את המקרה השוטר השני, רס"ר אלי, שכלל לא הבחין באבולפיה חוצה את הכביש, ולכן לא יכול היה לתמוך בכתב האישום. למעשה, בפסק הדין שבו זיכתה את אבולפיה, כותבת השופטת אברהם כי השוטרים "סתרו זה את זה באשר לנסיבות ביצוע העבירה, מיקום המשאית, (ו)האופן שבו חסמה או לא חסמה את הכביש".
השופטת לא הסתפקה בכך, וקבעה גם כי שני השוטרים "הפעילו שיקול דעת לקוי ביותר כאשר החליטו לרשום דו"ח לנאשם (אבולפיה) בגין עבירה שלכאורה נעברה והסתיימה, במקום לרשום דו"ח לנהג המשאית, בגין עבירה מתמשכת של חניה תוך חסימת נתיב, ולגרסת (רס"ר אלי) תוך חסימת הכביש כולו".
עם מניעים אישיים, בדרך למעצר
עד כאן, המקרה של אבולפיה עשוי להיראות כמו חלמאות מקרית של שני שוטרים. אלא שלטענתו, המקרה אירע בגלל היתקלות קודמת עם רס"ר תומר - היתקלות שאף הועברה לבדיקת המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש). ואיך התייחסה לטענה זו השופטת אברהם?
"עדויות עדי התביעה (שני השוטרים) לא עשו עלי רושם אמין, ולצערי התרשמתי כי יש ממש בטענת הנאשם (אבולפיה) בדבר מניעים אישיים שהובילו לאירוע, שהחל כעבירה קלה והסתיים במעצרו", כותבת השופטת. בהמשך היא מבהירה כי החלטת השוטרים שלא לרשום דו"ח לנהג המשאית - "מהווה תימוכין נוספים לטענת (אבולפיה) בדבר מניעים אישיים של השוטרים".
את החלטתה לזכות את אבולפיה ביססה השופטת על טיעון משפטי נדיר למדי - הגנת זוטי דברים. "הנאשם עמד פרק זמן קצר ביותר על הכביש, באופן שאינו מהווה סיכון לאיש... מדובר בפרק זמן זהה לזמן הנדרש מנהג לגשת לדלת רכבו, פעולה יומיומית ושכיחה, שאינה מצדיקה רישום דו"ח... לא מצאתי כי קיים אינטרס ציבורי בהרשעת הנאשם, קל וחומר נוכח הנסיבות הנלוות והפגמים החמורים שמצאתי בהתנהלות השוטרים".
כאמור, לאחר שזיכתה את אבולפיה זיכוי מלא, קבעה השופטת כי המדינה תשלם לו פיצוי בסך 2,500 שקלים. "אין חובה על בית המשפט להורות למשיבה (המדינה) לשלם הוצאות הגנתו של מבקש, אך במקרה שלפני אני סבורה כי הפיצוי מתבקש", היא כותבת בהחלטתה. "אני סבורה כי מתקיימת הדרישה של 'אי סבירות בולטת' בהעמדת (אבולפיה) לדין".
לפנייה לכתב/ת 
