ג'יימס הטפילד בן 50: מטאליקה לנצח
לאורך 30 שנות קריירה, ג'יימס הטפילד סולן להקת "מטאליקה", התבטא רבות על אהבתו למטאל, סלידתו מפוליטיקה, התמכרותו לאלכוהול - ואשתו שהצילה אותו ממנו. לכבוד יום הולדתו, אספנו את הרגעים הגדולים בתמונות וציטוטים. מה תאחלו לו ליובל הבא?
ביום שבת, 3 באוגוסט, ג'יימס הטפילד יחגוג את יום הולדתו ה-50. יותר משלושים שנה חלפו מאז הנער המחוצ'קן והכועס יצא עם להקת "מטאליקה" אל דרך המטאל - ועד היום לא עזב אותה, וכנראה שלעולם גם לא יעזוב. חייו של הטפילד ידעו עליות משוגעות וירידות חדות. יחד עם חבריו, הוא הפך את מטאליקה ללהקת המטאל הגדולה ביותר בכל הזמנים ועד עכשיו, זו היתה רכבת הרים מטורפת.
לכבוד היום החגיגי, צללנו אל כמה מרגעיו המשמעותיים בקריירה ובחייו האישיים של האיש הקשוח, עם המבט המאיים והקול האגדי. חזרנו אל ציטוטים מפיו שהתפרסמו במהלך השנים ואל התמונות שמעריציה של מטאליקה תמיד ייזכרו. מזל טוב ג'יימס.
"זו ללא ספק משימה מאוד קשה, והיא מפעילה הרבה מאוד לחץ על הקול שלי. תמיד ווידאתי שלא נופיע יותר משלושה לילות ברציפות. אם הייתי צריך לשיר בכל ערב, יום אחר היום, הייתי בצרות. אנחנו תמיד רוצים להישמע במיטבנו ולספק לקהל מאה אחוזים של הופעה". הטפילד על הבעיות בסיבובי ההופעות בראיון ל-MusicRadar (צילום: Gettyimages)
"בימים הראשונים שלנו כלהקה, אנשים לא הבינו מה הסיפור שלנו. היינו מופיעים במועדונים קטנים באזור לוס אנג'לס והקהל היה אומר: 'תראה את אלה, הם חושבים שהם להקת פאנק, לעזאזל'. הם זרקו עלינו כיסאות". בתמונה: הטפילד הצעיר על עטיפת הסינגל "Whiplash", הראשון שמטאליקה הוציאה בחייה, מתוך אלבום הבכורה "Kill Em' All", שחוגג החודש 30 שנה ליציאתו
"לא הרשו לי לשבת בשיעורי בריאות בבית ספר. לא הרשו לי ללמוד על גוף האדם או על מחלות. כשניסיתי להיבחן לקבוצת פוטבול, ביקשו מאיתנו להביא פתק מהרופא ואני הייתי צריך להסביר למאמן למה זה לא יקרה. הרגשתי ממש מנודה וילדים צחקו עליי. כל מי שעבר לידי הסתכל עליי כאילו אני סוג של פושע. זו היתה תקופה קשה, אבל בסופו של דבר היא גם גרמה לי לעצב את עצמי. כשאתה צעיר, אתה רוצה להיות בדיוק כמו כולם, אתה לא מעוניין להיות מיוחד. היום אני רואה את המיוחדות שהיתה לי אז שגרמה לי לאמץ ולחבק את הדרכים האישיות שבחרתי בחיים". הטפילד למגזין "מטאל האמר" על הדרך בה הוריו גידלו אותו כנוצרי אדוק. בתמונה: הזמר מבקר בפטיבל "קומיק-קון" בשבוע שעבר (צילום: AP)
"שקעתי אל תוך ערפל וחשבתי על הילדים, שאולי כשהם יהיו בני 30 יכירו בינינו ואני אשאל: 'היי, זוכרים אותי?', זו מחשבה איומה ונוראית. יש לי אישה נפלאה שבעטה לי בתחת כשלא הייתי שם בשביל הילדים שלי, היא עזרה לי מאוד להפוך לאבא ולהיות שם. אני חייב לומר שאחת המתנות הגדולות ביותר שקיבלתי, היא כנראה כרטיס הברכה שקיבלתי מאישתי ביום האב, כשהייתי חמש שנים פיכח. היא כתבה שם שהיא גאה בי שאני שם בשביל הילדים שלנו". הטפילד על הקושי הגדול שעבר בחייו כאלכוהוליסט. הוא נקי מזה 11 שנים ואימץ לעצמו אורח חיים בשם "סטרייט אדג'": בלי אלכוהול, בלי סמים, בלי סיגריות (צילום: Gettyimages)
"אני זוכר את הפעם הראשונה שהקהל קרא לנו להדרן. זה קרה במועדון ה-"Troubadour" בלוס אנג'לס, זה היה ערב יום שני, שתיים בלילה והיו אולי עשרה אנשים בקהל. הם מחאו כפיים בסוף ההופעה, אז חזרנו לבמה. מאחורי הקלעים החלטנו איזה שיר נעשה ואז לארס (אולריך המתופף א.ב), פשוט התחיל לנגן שיר אחר. שיר שלא התאמנו עליו שלושה חודשים. אני שכחתי את כל המילים, וניסיתי לזרום עד סוף השיר. אחרי ההופעה באתי אליו וישר הכנסתי לו אגרוף על הבמה. ישר בבטן. צעקתי עליו: 'יו פ'אקר!" (צילום: Gettyimages)
"בין אם המוזיקה הזו ממלאת איצטדיונים או שהיא מתפוצצת בסלון בבית - היא מעבירה תחושה, היא מעבירה שייכות לאנשים שצריכים אותה. זו תחושת המחתריות, זו הכבשה השחורה של המוזיקה. זה הדבר שכל המנודים נמשכים אליו". הטפילד על מוזיקת מטאל בראיון למגזין "MK Onderground" (צילום: אור אלתרמן)
"זה משוגע לגמרי. זה היה השיר שחשבתי שהכי פחות מייצג אותנו, עם הכי פחות סיכויים שננגן אותו על הבמה, השיר האחרון שמישהו בכלל ירצה לשמוע. זה היה שיר בשבילי, שנכתב בחדר שלי במהלך סיבוב הופעות בזמן שהייתי מדוכדך להיות רחוק מהבית. זה די מדהים, זו עדות אמיתית לכנות ועל חשיפת עצמך, על לשים את עצמך בחוץ מול כולם, לקחת את הסיכון, לקחת את ההימור - או שמישהו הולך לדרוך על הלב שלך עם קוצים על הנעליים, או שהוא הולך לשים את הלב שלו לצד זה שלך ולעולם לא נדע - עד שננסה". הטפילד בראיון ל-"Village Voice" על כתיבת השיר "Nothing Else Matters" והצלחתו האדירה. בתמונה: "מטאליקה" בשנות התשעים, בתקופת האלבום השחור (צילום: Gettyimages)
