משפצים בטעם: צלי ברוטב יין לבן ופטריות

יום אחד החליטה הגברת שהגיע הזמן לשיפוצים והודיעה לי חד משמעית שצריך להתחיל להזיז עניינים, משמע לארוז ולעבור למגורים זמניים. עבורי זו הייתה סיבה מצוינת להתחיל לקטר על מר גורלי, או נכון יותר על מר גורלן של כורסת הטלוויזיה ושל שאר הרהיטים שכל כך יקרים לליבי. מייד נכנסתי למצב מגננה ושתי המילים היחידות שיצאו מפי, בסדר הזה בדיוק, היו: הכורסא שלי והמסך שלי. מוזר שמישהו כמוני, שתמיד יש לו מה להגיד, נשאר עם ארסנל מילים מצומצם למשמע המילה שיפוץ.

עוד בערוץ האוכל:  

• סאמר סקול: שניצל מושלם - מתכונים וטיפים
• תירס חם: טיפים ומתכונים
• קיץ שכולו בירה: 5 בירות מצננות
  

במהלך השבוע המצב רק החמיר ולמילה "שיפוץ" נוספו צמד המילים "חיפוי קיר" (למי מכם שלא מכיר - מדובר בהמצאה של מעצבות שמקפיצה את עלות הקרמיקה פי 60 במחיר). ייתכן שהעובדה ששמעתי את המילים הללו אינספור פעמים במהלך השבוע, גרמה לי לחשוב עליהן כמו על קרפצ'יו ועל השימוש שעושים בו כמעט לכל מאכל פרוס לפרוסות (אגב אני עדיין מחכה למתכון של כריך עם קרפצ'יו ונגיעות עגבניה בנוסח העמק, שזה כנראה פשוט סנדביץ' עם גבינת עמק פרוסה ופלח עגבניה).

אך לא לשם דיון על מילים ומשמעותן התכנסנו כאן. ישנה סוגיה הרבה יותר מטרידה מכך, המופיעה בדמותם של מגורים זמניים בהרצליה ללא מטבח משלי וכן ניחשתם נכון, גם ללא היכולת לבשל בעצמי. אז אם אין בית ואם אין מטבח ומאחר ואני מרגיש כמו בצימר בחו"ל, ואל יפגע ידידי ד. השמן שהשקיע רבות על מנת שמעונו יהיה מרווח ונוח, החלטנו הגברת ואני להתנהג כמו בחופשה: תרנו את רחובות הרצליה בניסיון למצוא ארוחה מוצלחת ומשביעה.

שווארמה באווירת וינטג'

התחלנו מרחוב סוקולוב,המתהדר באווירת וינטג׳ משהו (חוץ מחיפוי קיר,למדתי עוד מילה) ולאחר סיבוב קצר החלטנו לאכול קומבינציה של פאלפל ושאוורמה (אוכל מנחם, לפחות עבורי). התישבנו במקום שנקרא גורילה. "סלטים?" שאלה מלצרית אדיבה וחייכנית. "למה לא? וגם שווארמה בצלחת עבורי ושיפוד כבד לגברת עם תוספות של אורז וצ׳יפס" עניתי.

ובכן השווארמה הייתה סבירה מינוס, כבד העוף סביר ואפילו הקפידו על דרגת ההכנה שלו (לא דבר מובן מאיליו בסטקיות). כל שאר המנות היו מאכזבות - הציפס היה יבש, ישן,קר, מקומט וספוג בשמן. האורז היה גם הוא ספוג בשמן. הסלטים היו בינונים מינוס, מלבד הטחינה. אבל הכי גרוע היה סלט הגזר התוסס. 

בעיה נוספת הייתה הבחירה של כלי ההגשה - הסלטים הוגשו בכלים בעלי שלוש רגלים, ובכל פעם שהגברת ניסתה לנעוץ בהם את מזלגה הם התהפכו וסירבו למשמע הפקודה. הנחמה היחידה בכל הארוחה הזו היו לפה דקיקה וטובה עם טחינה וסלט עגבניות חריף. בקיצור, לא קבלת פנים מוצלחת במיוחד.

(צילום: רפי אהרונוביץ')

בערב שלמחרת כבר היינו בהרכב משפחתי מלא. לצורך המאורע נבחרה מסעדת נובה ג׳ויה האיטלקית, שקיבלה את פנינו עם מבחר פסטות ורטבי דאל צ׳אקו. בהחלט מרכיבים ראויים ואפילו מן המובילים בז'אנר, ובכל זאת הייתי מעדיף לאכול מוצרים שלא נמכרים בכל מכולת שכונתית. למרות ההסתייגויות הארוחה היתה לא רעה וסיפקה את המטרה לשמה באנו - סעודה משפחתית משביעה באווירה נינוחה ורגועה.

על השולחן ניצבו תפריטים גדולים וברורים מחולקים לאנטיפסטי, מנות ראשונות, עיקריות וקינוחים. החלטנו לנהוג כיאה למסורת האיטלקית ובחרנו מדגם מייצג של מנות מכל אחת מהמחלקות: לפתיחה שתיתי קוקטיל עם דובדבני אמרנה שהיה טעים ביותר ועזר לי לעבור בסבלנות על כל התפריטים. גם הפסטה ברוטב טלה היתה טובה, אבל הפסטה ברוטב חצילים, בשר ועגבניות היתה אפילו טובה יותר ועם תוספת של שבבי פרמזן היא היתה המנה הטובה ביותר על השולחן. 

(צילום: רפי אהרונוביץ')

סלט הפנצאנלה המפורסם איתו פתחתי את הארוחה היה מורכב משפע של ירקות וסרדין חצוי איכותי ביותר. הפספוס היחיד היה שעם המנה הוגשו קרוטונים ולא לחם (כל הרעיון של הסלט הזה הוא שקרעי הלחם יספגו את הרוטב ויוסיפו מטעמם המיוחד). לא הצלחתי לעבור על כך לסדר היום, ואפילו ניסיתי לטבול חלק מבצק הפיצה של הגברת בשאריות הרוטב.

השרות היה חביב פלוס והצוות אפילו הצליח הצליח להסתדר עם רעיונות הפיכת הפיצה לטבעונית, לבקשתה של הקטנה שהטרידה אותם בבקשות לרוטב פיצה נוסף בצד (סוג של פטנט טיבעוני שנועד לכפר על המחסור בגבינה). שמחנו גם להיווכך שאיחור בהגשה של אחת המנות זכה להתייחסות מצד העובדים בדמות קינוח על "חשבון הבית" -קלצונה ממולא בשוקולד חם שהיה טעים למדי.

(צילום: רפי אהרונוביץ')

מתכון למשפצים - צלי ברוטב יין לבן ושני סוגי פטריות

מאחר והמטבח שלנו מושבת, לפחות עד להחלטת ועדת העיצוב העליונה, הכנתי לכם הפעם צלי שמתאים לימים החמים וטעמו משתבח אחרי שהות של יום או יומיים במקרר. השימוש ביין הלבן מעניק לו קלילות ולמי שאין זמן או חשק לבשל במהלך השבוע - זה פיתרון מצוין.

אופן הכנה ל-8-10 סועדים: 

נתח בקר לצלי במשקל של 2 קילוגרם (ניתן להשתמש בכתף,צלי כתף וכדומה)

לבשר:

1/3 כוס שמן זית לטיגון

2 בצלים חתוכים גס

2 גזרים חתוכים גס

1 שורש סלרי חתוך לקוביות

1 שורש פטרוזיליה גדול, חתוך לקוביות

מעט מלח

1 כפית פלפל שחור גרוס

1 כפית זרעי כוסברה

1 כוס יין לבן יבש

מעט מים

לרוטב:

4 בצלים גדולים, חתוכים לקוביות

4 שיני שום כתושות

2 סלסלות פטריות שמפניון טריות, חתוכות לפרוסות 

2 סלסילות פורטבלו טריות, חתוכות לפרוסות.

1/3 כוס שמן זית לטיגון

1 כוס יין לבן יבש

1 כף סוכר

מעט אגוז מוסקט מגורד

מעט מלח

1/2 כפית קינמון

1/2 כפית פלפל אנגלי טחון ,

פללפל שחור

אופן ההכנה:

1. מכינים את הצלי: מתבלים את הבשר בכל התבלינים היבשים ומחממים את השמן בסיר שטוח.
2. משחימים קלות את הבשר משני צידיו. מוציאים מהסיר ומניחים על צלחת מכוסה.
3. מטגנים קלות את הבצל ומוסיפים את שאר הירקות. בוזקים מעט מלח ומוסיפים את היין.
4. מוסיפים את הבשר לתבשיל ומביאים לרתיחה. מנמיכים את האש למינימום ומכסים את הסיר בנייר כסף ומכסה (הנוזלים צריכים להגיע ל-1/3 מגובה הבשר, במידה וחסר ניתן להוסיף מעט מים רותחים).  
5. מבשלים את ההתבשיל על אש קטנה במשך שעתיים. מוציאים את הבשר (משתמשים רק בו ולא בירקות שבהם הוא בושל) ומצננים. 
6. מכינים את הרוטב: מחממים שמן זית במחבת עמוקה ומשחימים בה את הבצלים. מוסיפים את הפטריות והתבלינים ומטגנים את כל המרכיבים למשך מספר דקות. 
7. מוסיפים את היין ומבשלים על אש גבוהה תוך כדי בחישה במשך 8 דקות. מסירים מהאש. 
8. פורסים את הצלי לפרוסות בעובי של 1 סנטימטר ומניחים בתבנית אפייה. שופכים מעל את רוטב הפיטריות והיין ומכסים היטב. מכניסים לתנור שחומם מראש ל-160 מעלות למשך שעה. 
   

לאתר של רפי אהרונוביץ' , מייסטר בשר ובעל הטור מר בשר .