עניי עירנו קודמים? ומה עם תיקון העולם?
"בני אדם ובעלי חיים המתקיימים בתוך מחסור מתמיד של מים במדבר הצחיח, רעב קשה המשווע למזור מאימא אדמה. חולי ותמותה שלא ניתן לאמוד". נעמה שילה, מנכ"לית ברית עולם מספרת על עשייה ישראלית התנדבותית בחו"ל וקוראת להצטרף לקמפיין חינוכי לילדי אוגנדה
היום אני עומדת גבוה, במקום בו כולם יכולים לראות, מניפה את הדגל וצועקת לכל עבר שתשמעו ותדעו: "גם אתם יכולים לתרום את חלקכם, ולו הצנוע ביותר". כל אחד מאתנו יכול לעזור ולשנות מציאות. מחובותינו המוסרית לקחת אחריות ולעשות! הבחירה בידנו.
מאז ילדותי נמשכתי למראות של חסרי כל המשוועים לעזרה, לטיפת מים, ליד מנחמת, תמיד רציתי להיות זו שתהיה שם. לא חשבתי לרגע שאוכל להושיע, אבל הייתי בטוחה שאוכל ולו במעט להקל. החלטתי לצאת למסע בעקבות החלום ולהגשימו.
כך הגעתי להאיטי ב- 2010, אחרי רעש האדמה הנורא. ראיתי מקום של הרס, עיי חורבות, ערימות אבנים שנותרו במקומם כאנדרטה לזכר האסון שהיה. פגשתי אנשים שחיים את הזיכרון יום יום, שעה, שעה. במחנות האוהלים, ברחובות החרבים.
פגשתי כאב של אב שאיבד את בנו, של צעירה שאבדה את אהובה, של אם המבקשת שאקח את ילדיה ואתן להם חיים טובים יותר מאלו שאי פעם תוכל לתת להם בעצמה. פגשתי ייאוש ועוני של אנשים שנותרו חסרי כל. פגשתי ילדה שעיניה מתחננות אלי שאקח אותה מהמקום הנורא הזה בו היא נולדה למקום טוב יותר. ראיתי
מקום נורא, הרוס, כואב ועזוב.
האסון, עוצמתו ותוצאותיו הביאו כמעט כל מי שנשמה באפו לקום ולעשות, לתת ולעזור. להאיטי של 2010 הגיעו נציגי כל העולם, עשרות אלפי אנשים, בסיסי מבצע שלמים שנוהלו על ידי האו"ם, המוני מומחים מתחומים שונים, מיליוני דולרים שנתרמו, תוכניות מגה והרבה מעשים טובים.
החיים שם, שהשתנו ברגע לבלי הכר היו מחזה מכמיר לב, בלתי נתפס ובלתי נסבל. מחזה שהוא תוצאה של אסון טבע הרסני ונורא.
למען האמת, המציאות בהאיטי היא מציאות הדומה לזו שהיתה טרם האסון ועודנה היום מנת חלקם של החיים בה עד היום. למעשה, מחזות דומים לתנאי חיים בלתי נסבלים אלו הם מנת חלקם של מיליוני תושבים על פני האדמה. אותם תנאי חיים בתפאורה שונה. לא אסון. מציאות חיים.
מוזיאון בריאת העולם
חצי שנה לאחר חזרתי מהאיטי הגעתי לאפריקה, למחוז טורקאנה שבקניה. 'מוזיאון בריאת העולם' אני קוראת לו. מקום שיד אדם לא נגעה בו. לטוב ולרע. רחוק מזרח ממערב, כך רחוקים החיים בטורקאנה מכל דבר אחר שהכרתי או ראיתי אי פעם. מקום חסר כל במלוא מובן המילה. מדבר. אדמה בתולה. לא עיי חורבות, לא הרס, לא מראות זוועה אבל מכמיר לב לא פחות.
"רעב קשה המשווע למזור מאימא אדמה"
בני אדם שלא יודעים על שום דבר ממה שהתפתח מאז ימי בראשית, מהקדמה, מעוצמת היצירה, שפע החכמה והחיים. בני אדם ובעלי חיים המתקיימים בתוך מחסור מתמיד של מים במדבר הצחיח, רעב קשה המשווע למזור מאימא אדמה. חולי ותמותה שלא ניתן לאמוד.
המסע שלי המשיך לאוגנדה. שוב פגשתי בעולם אחר. שונה מהמוכר, שונה מקודמו.. לאוגנדה יש את הקסם שלה, ערבוביה בלתי פוסקת של יופי, צבע, וטבע שופע לצד כל כך הרבה חוסר חולי ועוני, פליטות בלתי נסלחת, ילדים שחיים במקומות שלא ראויים לחיי אדם.
באוגנדה, כמו בהאיטי ובקניה ובכל כך הרבה מקומות אחרים על פני האדמה, חיים בני אנוש שמזלם לא שפר עליהם. לא סטטיסטיקות. אנשים. בני אדם עם פנים ושמות שזה סיפור חייהם והם משוועים שהסוף שלו יהיה טוב.
באסונות הכי גדולים שהתרחשו בעולם בשנים האחרונות, ברעש בטורקיה, במלחמת גיאורגיה, בצונאמי בסרילנקה, ברעש בהאיטי, בחורבנה במלחמתה הפנימית של סוריה על תושביה - אין אדם שלא מחסיר פעימה נוכח ההרס והאובדן, שליבו לא יצא אל אלו שברגע אחד נחרב עולמם וחייהם השתנו לבלי הכר.
ברגעים אלו, הלב קורא לחסד ולנחמה לתפוס את מקום הצער והחוסר אונים אל מול אותה זוועה. כמו שם, גם במקומות נוספים אחרים כאוגנדה וקניה חיים בני אדם במציאות דומה שהיא שגרת חייהם.
מציאות חיים המלמדת אותנו כי בעולמנו הגלובלי, במאה ה-21, עדיין חיים מיליארדי אנשים מתחת לקו העוני, מאות מיליונים סובלים מתת תזונה ואינם נגישים לטיפול רפואי, מיליארדי אנשים חיים בלא קורת גג סבירה וללא גישה למים ראויים לשתייה. בין ילדי העולם, מיליונים רבים אינם לומדים בבית ספר, אלפים מתים מדי יום ממחלות שאפשר למנוע אותן.
זכיתי למסע מרגש ולא פשוט. זכיתי להכיר מקומות מופלאים שלימדו אותי כל כך הרבה על החיים, על אנושיות, על נתינה וקבלה, על מסירות ומוסריות, על ייאוש ותקווה, על כאב ושמחה. למדתי על החיים בעוצמות רגש שאי אפשר לתאר במילים. במקומות האלה הבנתי איזו בת מזל אני שנולדתי לחיי שלי וכמה יש לי ללמוד על העולם הזה וממנו.
מקומית שואבת מים מהבאר במחוז טורקאנה
הבנתי כמה קיבלתי מהאנשים שפגשתי, שנתנו לי ממה שלא היה להם, שרצו להיאחז בי כאילו נאחזו בתקווה עצמה, שבקשו לאהוב אותי רק כי באתי. נתתי לאנשים אהבה והיא חזרה אליי עשרות מונים. שם הבנתי את חובתי לאנושות ותרומתי הצנועה למורשתה.
מאז שנים שאני הולכת בין הטיפות, משתמשת במילים יפות, עוטפת את העשייה שלי בערכים ומילים גבוהות ויפות כ'תיקון עולם', 'סיוע הומניטארי', 'פניה היפות של מדינת ישראל בעולם'. שנים חשבתי שזו המציאות, שכך נראית אומה שבאופן טבעי דואגת לבניה ואחר כך אולי לאחרים.
שכך נראה העולם שבאופן טבעי חלקו האחד מלא חיים והאחר לא מוצא בו כח לנשימה. שנים חשבתי שזה בסדר לצעוק בשקט, לעצמי, מבפנים. לא להפריע יותר מידי בשגרת חייהם של אחרים. 'תהיי נאמנה לעצמך'. 'תעשי באמונה'. 'תגשימי את יעודך', 'עניי עירך קודמים... אל תפריעי'.
היום, העולם הזה הוא חלק ממני ואני בוחרת לעמוד גבוה, להניף את הדגל בגאווה ולצעוק בקול. אני רוצה שתקשיבו לפעימות הלב, שתראו את נשמתה וחשיבותה של העשייה הזאת, שתבינו את משמעותה, שתרצו לקחת בה חלק ולו הקטן ביותר. אני רוצה שעשייה מעין זו תהפוך לשגרת חיינו.
לא עוד רק מילים יפות ועשייה ששעה אחת יפה לה, אלא אמת צרופה שהיא חלק ממי שאנחנו ומה שאנחנו עושים בעולם הזה. לא נגאל את העולם במעשה אחד. "צעד קטן בכל פעם, מעשה אחד, נפש אחת בכל פעם." (דוד באום), אך חובתנו המוסרית לבחור, לקחת אחריות ולעשות!.
- הכותבת נעמה שילה היא מנכ"לית עמותת ברית עולם-להתנדבות
ופיתוח בינלאומי
קמפיין למען מרכז אומנויות מוזה אוגנדה
מרכז אומנויות מוזה אוגנדה - היא תכנית חינוכית חדשנית מספקת לבני נוער מרחבי אוגנדה, הזדמנות לחינוך ומרחב יצירה תרבותי עשיר ומגוון, להבטחת עתיד כלכלי טוב יותר. התכנית נשענת על ידע ומומחיות ישראליים ומקומיים, מזהה את היכולות והפוטנציאל הגלומים בבני נוער שסביבת חייהם מאותגרת כלכלית וחברתית ומעניקה להם את ההזדמנות לפתח את יכולותיהם היצירתיים, ללמוד, לקבל כלים, להתנסות ולהתפתח. בכך משמשת "מוזה אוגנדה" כמקור לעתיד טוב יותר לצעירים ולהפיכתם לחברים יצרניים בחברתם.
למה לא אוגנדה? ככה היא נראית
תכנית מוזה אוגנדה פותחה באמצעות עמותת ברית עולם ובהשראת ערך "תיקון עולם" וערכים ישראלים של נתינה וערבות הדדית, מתוך חובה ושאיפה לתרום לעולם טוב יותר, שותפתה לפרויקט מכללת NIAAD שבאוגנדה הפועלת לאחריות חברתית. התכנית מבטיחה עתיד טוב יותר עבור בני נוער באוגנדה, מבוססת על המודל המצליח של בית הספר לאומנויות "מוזות" שביפו.
תלמידי מוזה אוגנדה הם בני נוער בני 16-21 המגיעים מרחבי אוגנדה. רובם בני נוער שאומצו על ידי משפחות מורחבות לאחר מות אחד מהוריהם או שניהם, לרוב ממחלת האיידס. בשל תנאי חייהם ומצבם החברתי-כלכלי הנמוך הם לא זכו לרכוש השכלה ואף לא נקלטו במסגרת חינוכית כלשהי במהלך חייהם.
התלמידים מאותרים באמצעות הצוות החינוכי-טיפולי המקומי המזמן לשעריו בני נוער בעלי פוטנציאל, כשרון, יכולות ואהבה לאומנות. הם מקבלים קורסי העשרה בתחומי ידע נרחבים המעשירים אותם בידע פרטני וכללי שישמש אותם בחיי היומיום.
לצד מרכז אמנויות זה, הוקם ופותח מרכז התנדבות בינלאומי המשמש כמרכז התנדבותי פעיל
לאורך כל השנה למתנדבים מהארץ ומחו"ל, במסגרתו משתלבים מתנדבים ישראלים בפעילות הוראה, פיתוח והעשרה במרכז לאומנויות מוזה אוגנדה ובמסגרות קהילתיות אחרות כבתי ספר וגני ילדים.
מרכז ההתנדבות באוגנדה מאויש במהלך רוב השנה על ידי מתנדבים המשלבים התנדבות במסגרת של טיול או ההתנדבות לשמה.
פעילות זו מקדמת ומשמעותית לתרומה לעשייה במקום, מעשירה את המפגש והשיח הבין-תרבותי המרתק, מקדמת ומעלה מודעות למעשה ההומניטרי ומשמעותו ומעלה לסדר היום את חשיבות המעשה ההתנדבותי והערבות ההדדית שלנו כבני אנוש לעולם כולו.
- לטובת קיום הפרויקט מתקיים באתר "מימונה" קמפיין לגיוס תרומות. היעד לגיוס: 45,000 שקלים. הסכום שיגויס יאפשר לממן כ-10 תלמידים בשנת הלימודים הקרובה. כל סכום נוסף יאפשר לצרף לתכנית תלמידים נוספים ולשנות את מציאות חייהם. לתרומות היכנסו לאתר.
לפנייה לכתב/ת 
