הפקידו מיליונים ב"מזרחי" וגילו שכספם נעלם
בני זוג שהפקידו מיליונים בבנק מזרחי טפחות, נדהמו לגלות יום אחד שהחשבון נמצא ביתרת חובה. מי גנב את הכסף ולמה גם הם נושאים באחריות חלקית לגניבה?
בשנת 2006 פתחו בני זוג, שניהם אנשי עסקים המתגוררים ברוסיה, חשבונות עו"ש בבנק מזרחי-טפחות בתל-אביב, בסניף גן-העיר. הזוג הופנה לסניף זה על-ידי אזרח ישראלי שהכירו, שאף סייע להם לשכור דירה בעיר. לדבריהם, סיפר להם על קשרים מיוחדים שיש לו בסניף הבנק האמור ועל כן פתחו שם את החשבון.
האישה הפקידה בחשבונה במהלך השנים 2006 ו-2007 סכומים שונים, בסכום כולל של כ-5.5 מיליון דולר. כשנה לאחר מכן, בחודש אוגוסט 2008, ביקשו בני הזוג למשוך מזומנים מהחשבון וגילו לתדהמתם, כי הכספים שהופקדו נעלמו והחשבון ביתרה שלילית של 530 שקל.
עם גילוי דבר הגניבה התחוור להם כי אותו אדם, שעזר להם במציאת דירה ושלח אותם לסניף הבנק האמור, מוכר למשטרה כחשוד בזיופם והפצתם של דרכונים ותעודות זהות, ושהכסף שנגנב מחשבונם הועבר לחשבונו, המנוהל גם הוא באותו סניף. זאת, על-ידי עובדת הבנק שפתחה בעבורם את חשבונם.
בני הזוג הגישו תביעה על סך של 25.6 מיליון שקל כנגד בנק המזרחי בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב. לטענתם, הכספים הועברו מחשבונם ללא הרשאתם או הסכמתם, תוך שהבנק מסתמך על הוראות העברה שהתקבלו בפקס ושבהן זויפה חתימתם.
עוד טענו כי רוב ההעברות בוצעו לחשבונו של אותו מתחזה, והבנק כלל לא בירר מהן זכויותיו בכסף שהועבר לחשבונו, לא כל שכן את כשרות מסמכי ההעברה. הבנק פעל באופן אוטומטי, מבלי להפעיל מערך ביקורת סביר או אמצעי בדיקה מינימליים, ובכך הפר את הוראות המפקח על הבנקים לעניין ניהול בנקאי תקין.
לטענת הבנק, האשמה היא דווקא רשלנותם של התובעים, שלא התעניינו כלל בחשבונם במשך שנים. התובעים אף מסרו לבנק כתובת בה אינם מתגוררים ונמנעו מלמסור מספרי טלפון בהם ניתן להשיגם. עוד הוסיף הבנק כי בעת פתיחת החשבון, הציגו את אותו מתחזה שאליו הועברו מרבית הכספים כאיש אמונם ועושה דברם בישראל.
העברה מחייבת בדיקה
השופט אליהו בכר דחה את טענות הבנק ופסק כי תפקודו לקוי ועומד בניגוד לנהלים. הוא קבע כי הבנק היה צריך לפנות לבני הזוג כדי להסדיר את כתובת משלוח הדואר ולמלא אחר נוהל הודעה טלפונית, לפני העברת סכומי כסף העולים על 100,000 שקל .
השופט קבע כי פקידי הבנק שגו בכך שנתנו אמון באותו מתחזה, וסברו כי הוא איש אמונם של בני הזוג. היה עליהם לדעת שהוא לא מחזיק בייפוי כוח מטעמם, במיוחד בהתחשב בכך שהצהירו במעמד פתיחת החשבון שאין להם נהנים נוספים בחשבון.
לסיכומו של דבר, הבנק התנהל בדרך פסולה לאורך השנים בהן ניהל את חשבונם של בני הזוג - ובכך הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו לשמירת כספי לקוחותיו.
עם זאת, השופט פסק כי התנהלות התובעים לוקה באשם תורם בשיעור של שליש. לדבריו, לאחר הפקדת הסכומים הגבוהים הם התרשלו בכך שלא התעניינו במצב החשבון אף כשביקרו בישראל. אם היו נוהגים כלקוחות סבירים ובודקים את מצב החשבון אחת לתקופה, יתכן וניתן היה להקטין את הנזקים והדברים לא היו מגיעים להיכן שהגיעו.
לבסוף פסק כי התובעים יקבלו פיצוי העומד על כתשעה מיליון שקלים וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך של חצי מיליון שקל.
דעה: פס"ד ראוי אך מחמיר
כותבת שורות אלה מסכימה עם דעתו של בית המשפט ומברכת על פסק הדין, אך לדעתי יש כאן משום החמרה יתרה עם הבנק. היה מקום לקבוע לתובעים אשם תורם גדול יותר, לאור העובדה שבמשך למעלה משלוש שנים הזניחו את חשבונם, למרות העובדה שביקרו בארץ במהלך התקופה הזאת.
המסקנה המתבקשת היא שראוי כי לקוחות הפותחים חשבונות בנק יבדקו את מצב החשבון, ויעמדו בקשר עם הבנקאי שלהם לעיתים קרובות - אם ברצונם לשמור על כספם ועל האינטרסים שלהם.
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- עו"ד תמי סלונים
עוסקת בדיני בנקאות
לפנייה לכתב/ת 
