חוק הספרים: זה טוב ליהודים?

חוק הההגנה על הסופרים והספרות אותו יזם ח"כ ניצן הורוביץ ב-2010, ביקש להגן על רווחי הסופרים וההוצאות, אל מול הרווחים של רשתות הספרים. המהלך לקדם את החוק - בעידודה הציבורי של שרת התרבות והספורט לימור לבנת, ובתמיכת סופרים רבים, ביניהם יורם קניוק שהלך לעולמו לאחרונה - היה מהלך רב שנים, רב קשיים ורב ביקורת ציבורית. חוק הספרים שעבר היום (ד') ברוב גדול בכנסת, וייכנס לתוקף בהדרגה אחרי החגים על פני תקופה של שישה חודשים, אמור להבטיח את עתיד זירת הספרות בישראל.

הצעת החוק הראשונית שהוגשה על ידי לבנת, הציגה הצעה למנגנון שיגן על זכויות הסופרים ועל תגמוליהם, בפני המבצעים החוזרים ונשנים של רשתות הספרים "צומת ספרים" ו"סטימצקי", שהורידו את מחירי הספרים למחירים סבירים של סמרטוטי רצפה. המטרה היתה שאם אחת מהרשתות שמרכיבות את שני חלקי הדואפול המקומי תקיים מבצע שכזה, היא תישא במרבית עלויותיו - ולא הסופר וההוצאה שעומדת מאחוריו.

רשתות הספרים. לא יטילו מבצעים על ספרים חדשים

החוק החדש נדרש להגביל את ההנחה לעד 50 אחוז בלבד לספר, ובדרך זו עתיד "לשמור" על שכר כל האנשים שעבדו על המוצר הסופי: עורכים, מתרגמים, מגיהים ודפסים, שמאז 2010 תנאי עבודתם הקשים ממילא המשיכו להיפגע עקב מצב השוק.

סעיף הבעלות הצולבת שדובר בו רבות בתחילת הדרך - שגרס כי הבעלת החלקית של רשת "צומת ספרים" בתאגיד ההוצאות הגדול "כנרת זמורה-ביתן" לא תוכל להמשיך ולהתקיים - נשר מטיוטות הצעות החוק לאורך השנים, וכך גם מההצעה שעברה היום בכנסת, שעתידה לשנות את מצבם של צרכני הספרים.

אחרי אינספור המתנות לדיונים, דיונים, ניסיונות לביטול החוק וביקורת גורפת מצד הרשתות וכן מצד הוצאות הספרים על טיוטות החוק על שלל גרסאותיהן - וגם על הזמן המועט בו היה לחברי הכנסת לעיין בו וללמוד אותו, עקב הלחץ הפוליטי להעבירו לפני פגרת הכנסת הקרבה - חוק הסופרים עבר ברוב גדול. האם החוק אכן ישפר את תנאי הסופרים ותנאי העובדים בענף, והאם הצרכן עומד להיפגע ממנו? 

תם עידן הארבע במאה?

אותו מושג שגור בשיח הספרותי שאותו למדנו לאהוב-לשנוא, הולך להיעלם משולחנות התצוגה הרחבים - לפחות לרוב ימי השנה. המבצע, שהחל במקורו כמבצע פינוי מלאי מהמדפים ומהמחסנים והתרחש כל שנה בחודש דצמבר, גלש עם השנים גם לינואר וכן השתלט על תקופות החגים, בוורסיות שונות במקצת. הארבע במאה, הוליד את החמש במאה - ויתרונו בעבור הצרכן היה המחיר הזול ששילם פר ספר. יחד עם זאת, לא כל ספר נכנס למבצע, ולכן בפעמים בהן הצרכן רצה לקנות ספר ספציפי, ויתר עליו מראש כי הרגיש "פראייר" לשלם בעבורו מחיר מלא.

לא עוד ארבע במאה? יש מצב שתתגעגעו?(צילום: עופר עמרם)

האם באמת קראנו את כל ארבעת הספרים שבחרנו לעצמנו לקראת החג? האם לקחנו בחשבון שהמוכר בחנות מקבל תמריצים בעבור קידום ספרים מסוימים במבצע, והקשבנו להמלצתו? האם אנחנו מוכנים לחזור לעידן בו הכותר החדש של סופר כמו עמוס עוז, למשל, ייחשב כמתנה ראויה עטופה באריזת נייר כפי שהיה לפני עידן הדואופול? המשמעות הראשונה של חוק הסופרים היא להחזיר לספר את מעמדו המקורי. כזה שנוכל לקנות במחיר מלא ולא גבוה מדי, מבלי להרגיש שעבדו עלינו.

ביכורים אלמוניים

חוק הסופרים, כאמור, עתיד להגן על האינטרסים של ההוצאות, ולא רק של הסופרים. אחת ממטרותיו היא למנוע את הגסיסה הכלכלית של ההוצאות לאור (ראה ערך מנחם פרי, מו"ל הוצאת הספריה החדשה שהודיע בשבוע הספר 2011, כי אם תוך שנה החוק לא יעבור הוא יסגור את ההוצאה וכן הפסיק מאז לקבל אליו כתבי יד חדשים) ולתת להם בחזרה את הכוח התרבותי: להדפיס בעבור הצרכן ספרים חדשים, וטובים. ספר חדש, באשר הוא, לא יימכר במבצע ב-18 החודשים הראשונים לחייו על המדף.

אך מי מאיתנו יעז ויקנה במחיר מלא (שיעמוד, ככל הנראה על סכום של 50-80 שקלים) כותר של סופר ביכורים חדש ולא מוכר? ובהתאם לכך, האם ההוצאות ימשיכו לבחור, לערוך ולהוציא לאור ספרים של סופרים חדשים שמראש יהפכו להיות עוד יותר לא מסחריים מאשר בעידן המבצעים? 

מבצעים: רק לספרים ישנים

סביר להניח שבעקבות החוק, סופרי הביכורים, שממילא נמצאים רחוק מטבלאות רבי המכר, לא יצליחו למצוא בית הוצאה לאור בקלות יתרה, לא ירוויחו תמלוגים רציניים מהספרים שלהם, ומעמדם התרבותי אצל ציבור הקוראים ילך ויקטן.

תמריצים לייט

מכיוון שנושא הבעלות הצולבת, כאמור, נשאר בעינו, לרשתות ימשיך להיות, כבעבר, אינטרס לקדם את השותפים האישיים שלהם. למרות זאת, מוכר לא יוכל לקבל יותר כסף לכיס כשימליץ על ספר החודש של "סטימצקי" או של "צומת ספרים", ללקוח. אך האם באמת ניתן לעקוף את נושא התמריצים? האם העובדים הוותיקים, שהתרגלו להיות נאמנים לרשת שמספקת להם תלוש משכורת חודשי, לא ימשיכו לקדם באופן כלשהו את הספרים "מבית"? וכיצד רשויות החוק יאכפו את עניין התמריצים שכל מגדל המבצעים היה בנוי עליו? על פי הצעת החוק, פקחי משרד הכלכלה אמורים להיות אמונים על שמירת החוק, אך התשובות לאיך הם בדיוק מתכוונים לעשות את זה, אינן חד משמעיות.

ההוצאות עדיין יצטרכו להילחם על האינטרסים שלהן(צילום: ישראל הדרי)

בנוסף, ולמרות ההגבלות החדשות על פעילותן המבצעית, פעם בשנה הוצאות הספרים עדיין ידרשו מהוצאות הספרים זכות להנחה גדולה - ויכול להיות שבמשא ומתן כזה או אחר, הזכות להנחה מצד הרשתות תגדל. לא בטוח שלהוצאות הקטנות והבינוניות יהיה את הכוח להילחם ולהגן על זכויותיהן - שכן לא יוכלו להרשות לעצמן מבחינה כלכלית לא להצטרף לחגיגת המבצעים, במידה וידרשו לכך.

לקנות - אבל גם לקרוא

ספר, כמוצר, אמנם יימכר ביותר מ-25 שקלים. אך יחד עם זאת, הצרכן הפוטנציאלי לא יצטרך

להוציא מכיסו 100 שקלים חדשים, כדי להשלים לעצמו ספר מרשימת המבצעים, שלא בטוח שרצה בו מלכתחילה - ויוכל לבחור לעצמו כותר אחד שבאמת מעניין אותו, במחיר שווה לכל כיס, גם בעידן יוקר המחייה. מה שבטוח: בכדי למכור יותר, הוצאות הספרים יוזילו מראש את מחירו הקטלוגי המומלץ של ספר. הישראלי הממוצע קורא כ-10 ספרים בשנה, כך שבאופן תיאורטי, ההוצאה הכספית שלו לא תשתנה משמעותית מימי הארבע במאה, אלא שערימה פחות גבוהה, אבל בהחלט יותר קריאה - תעמוד לצד המיטה שלו.

לצד התמחור של הספרים החדשים, יש לזכור כי ספרים בני שנה וחצי ומעלה יימכרו במסגרת מבצעים נוחים שהצרכן כבר התרגל אליהם. ספרים אלו, שלא יימצאו תחת "תקופת ההגנה" הראשונית שנועדה אך ורק לכותרים חדשים, יהיו זמינים לצרכן במחיר קטלוגי נמוך, או במחירי מבצע אטרקטיביים.

לסיכום, החוק להגנת הספרות והסופרים בישראל, לקח על עצמו משימה לא פשוטה: להציל את שוק הספרים בישראל מפני תהום כלכלית שהוא גם ככה כבר נמצא די עמוק בתוכה. האם הוא יצליח להציל את המצב? רק ימים וספרים יגידו.