"אם מפעל נגב טקסטיל ייסגר - ניזרק לרחוב"

"זה הבית השני שלי. אם המפעל ייסגר, אני אזרק לרחוב. לאן אני אלך? לא אוכל להאכיל את הילדים שלי. תעזרו לנו". כך פרץ הבוקר (ד') בבכי אשר אוחיון (48), מחסנאי ראשי במפעל נגב טקסטיל ואב לחמישה ילדים, במהלך דיון שערכה ועדת העבודה והרווחה באשר לסכנת הסגירה המיידית שמרחפת על מפעל הטקסטיל משדרות.

האונ' העברית: 100 מרצים ממדעי הרוח בסכנת פיטורים

עלייה של 9% בפיטורי עובדים במגזר העסקי

אל תחכו לפיטורים: כך תמצאו עבודה חדשה

המפעל, שהוקם ב-1987, צבר בשנתיים האחרונות הפסדים והבעלים הודיע כי ייאלץ לסגור אותו, אלא אם יקבל סיוע ממשלתי. במפעל מועסקים כ-50 עובדים בצורה ישירה ועוד כ-1,000 נותני שירותים נלווים - רובם ככולם מהפריפריה. מדובר במפעל האחרון בארץ לצביעת בדים, כאשר יצרני הטקסטיל והספקים טוענים שסגירתו תוביל לסגירת הענף כולו בישראל.

עובדי המפעל כבר קיבלו את מכתבי הפיטורים, שאמורים להכנס לתוקף לתוקף בעוד כשבוע וחצי, ב-10 באוגוסט. אוחיון, שעובד במפעל מאז שחרורו מצה"ל ב-1988, הינו אב לחמישה ילדים בגילאי 10 עד 22. הדיון היום הסתיים ללא החלטות קונקרטיות ואוחיון יצא ממנו בתחושה קשה. "לא דרשנו הרבה וציפינו שיתקבלו החלטות במידיי כדי להציל אותנו, אך יצאנו בתחושה לא כך כך טובה".

"חשבתי שאשאר עד הפנסיה"

איום סגירת המפעל מדיר שינה מעיניו של אוחיון. "חשבתי שאשאר בו עד הפנסיה", הוא אומר. "זה מאוד מפחיד. כיום אני מרוויח בין 6,000 ל-6,500 בחודש. אם אצטרך למצוא עבודה חדשה, אאלץ לרדת ל-4,500. איך אני אעמוד בזה? אין אפשרויות תעסוקה אחרות באזור, אנשים מפחדים לפתוח פה מפעלים בגלל שאנחנו חיים פה תחת מטחי קאסמים וזה מאוד פוגע בחוסן הנפשי שלנו".

אם לא די בכך, אוחיון מציין כי סגירת המפעל תגרום לכך, שעובדים רבים ממעגלים אחרים הקשורים בפעילותו ייאבדו את עבודתם. "אנחנו המצבעה היחידה בארץ", הוא מדגיש. "לא מדובר רק בפיטורים של 50 עובדים, אלא גם במתפרות, יצרני בדים ועוד - כולם יישארו ללא עבודה".

שלום זוביב (47), אב לשלושה בנים וסב לנכדה כבת שנתיים, הינו מנהל משמרת במפעל, שהחל לעבוד בו כחודש לאחר הקמתו. הוא מספר כי בעבר היו 3 אנשים בתפקיד אך בשל קיצוצים בכוח האדם הוא נותר היחיד בתפקיד זה, והוא גם נאלץ לעבוד לעתים על המכונה עצמה, כפועל פשוט. 

איום סגירת המפעל בסוף השבוע הבא, יצר לדבריו הרבה לחץ בעבודה. "אנחנו מנסים להספיק את כל ההזמנות", הוא מספר. עם זאת, הוא מספר כי הוא מקווה שיימצא פתרון והפעל בכל זאת ימשיך לעבוד. "אני מקווה מאוד שהמפעל ימשיך לעבוד ומתפלל לכך בכל יום", הוא מספר. "אם הוא ייסגר זו תהיה בעיה קשה כי המצב באזור על הפנים והרבה עובדים מעל גיל 50 ולא בטוח שיצליחו למצוא עבודה".  

עובד במפעל. "לא בטוח שיצליחו למצוא עבודה"(צילום: צפריר אביוב)

הגז הטבעי יציל את המפעל?

בדיון שנערך היום בוועדה, ביקש מנכ"ל המפעל, אורי אדר, ססיוע של כ-3 מיליון שקל מהמדינה. היו"ר חיים כץ איים בדיון, כי אם משרד הכלכלה לא יעשה את כל מה שאפשר על מנת להציל את המפעל - הוא לא יקדם את הצעת הממשלה לתכנית ויסקונסין החדשה.

אדר ציין בדיון כי המפעל שגשג רוב השנים, עד שתוצרתו נחשפה ליבוא מתחרה וכיום הוא מפסיד 3 מיליון שקל בשנה. לדבריו, הכנסות המפעל פחתו מ-25 מיליון ל-15 מיליון שקל בשנה, מחזור המכירות ירד ב-40% ומחירי התשומות עלו במאות אלפי שקלים בחודש, בעיקר של המים והאנרגיה.

אדר הוסיף כי האור היחיד בקצה המנהרה, הוא כניסת הגז הטבעי, אך הדבר צפוי לקרות בשדרות רק בעוד כשנה וחצי. עד אז, אמר המנכ"ל, הוא זקוק לרשת ביטחון של 3 מיליון שקל, בתקווה שיוכל להוריד את מחירי התוצרת ולהיות תחרותי בשוק. "אנחנו עומדים להיסגר, זו הדקה ה-90", אמר.

יו"ר הוועד כץ אמר בתגובה, כי הוא לא צופה שהגז יגיע בזמן וכי גם הבעלים יצטרך לתרום כסף להצלת המפעל. אדר השיב, כי הם עובדים על תוכנית הבראה כלכלית שכוללת בין היתר את השבחת הציוד והפחתות שכר לעובדים. "ב-16 החודשים האחרונים הבעלים הזרים 3 מיליון שקלים לטובת המפעל, והוא לא מושך שכר", הוסיף.

ראש עירית שדרות דוד בוסקילה אמר בדיון, כי חרף מצוקת העירייה - הוא מוכן לספוג רבע מהסכום הנדרש למפעל, באמצעות הפחתת 600 אלף שקל מהארנונה של המפעל ובתנאי שיקבל אישור של משרד הפנים. "גם משרד הכלכלה צריך לסייע", אמר.

"זה מפעל שיש בו התגלמות של ציונות, של יהודי תורכי עשיר שהתעקש להקים מפעל בפריפריה", הוסיף בוסקילה. "כל שנה הוא הביא כספים מהבית לכסות על ההפסדים אבל עכשיו הוא מסרב לקחת הלוואה, אלא מתעקש על קבלת מענק".

"גיל של מוות קליני בשוק העבודה"

ח"כ אילן גילאון (מרצ) אמר בדיון, כי על המדינה להתערב בנושא בעיקר מאחר שרוב העובדים מעל גיל חמישים. "זהו גיל של מוות קליני מבחינת שוק העבודה", אמר. נעם שטרן מאגף התקציבים באוצר, ציין כי למשרד אין די נתונים על המפעל. "אם המפעל כלכלי ויוכל להמשיך - בשמחה".

ינון אלרואי, משנה למנכ"ל משרד הכלכלה, ציין כי הם לא בטוחים ביכולת הקיום של המפעל לאורך זמן אך הבטיח שלא יפקירו את העובדים. "אנחנו נמצאים איתם בקשר ומלווים אותם בייעוץ", אמר. "אין לנו נתונים מהמפעל האם נצטרך להשקיע בנושאי הכשרה והשמה של עובדים".

יו"ר הוועדה כץ תהה בתגובה, מדוע המדינה צריכה להוציא כסף על השמות של העובדים מחדש, אם אפשר לשמור על מקום עבודם. "המפעל הזה יכול לספק פרנסה לאלף איש ויחסוך דמי אבטלה והשמה בעלויות של מיליונים", אמר.

יוזם הדיון ח"כ עמר בר-לב (עבודה), אמר כי "מאחורי המשבר עומדת שאלת הערכים המובילים את מדינת ישראל". הוא הוסיף כי "מדינת ישראל היא לא רק עסק. הרווחיות חשובה, אך מה שחשוב הוא מקומות תעסוקה בפריפריה. שדרות היא דוגמה לכך - העובדים מוכנים להוריד את השכר והבעלים מוכן להשקיע בהתייעלות. זו האחריות שלנו לשכנע את משרד האוצר ומשרד הכלכלה לעזור למדינת ישראל, זו לא רק עזרה למפעל".

בתום הדיון הבטיח היו"ר כץ לדבר עם שרי האוצר והכלכלה בנושא והודיע כי יתקיים דיון נוסף בנושא עוד לפני יציאת הכנסת לפגרה. "אני לא רוצה לנקוט בסנקציות נגד משרד הכלכלה בנוגע לתכנית ויסקונסין, אך רוצים להגדיל מספר המשרות במשק - כשבפועל גורמים גורמים לסגירת מקומות", אמר. "המטרה שלנו שמחר בבוקר יהיה מפעל ושהעובדים יחזרו לחייך",