נוהל הזרים מסוכן גם לכם

לאחרונה התבשרנו שהיועץ המשפטי לממשלה אישר נוהל מחמיר המאפשר החזקה במעצר מנהלי בלתי מוגבל בזמן של מהגרים ומבקשי מקלט החשודים בביצוע עבירות קלות כאשר אין די ראיות להעמידם לדין פלילי.

בעת האחרונה נחשפנו ליישום הנוהל על מבקשי מקלט שמשרד הפנים התיר להם לשהות בישראל, לאחר ש"נחשדו" בעבירות גניבה משום שלא היו בידיהם קבלות המוכיחות שרכשו טלפון סלולרי או זוג אופניים שברשותם. העצורים לפי הנוהל החדש מצטרפים לכמה מאות מבקשי מקלט, שאחזו באשרות שהייה שנתן להם משרד הפנים, ושנעצרו ברחבי המדינה בחודשים האחרונים. נגד כל אותם מאות עצורים לא הוגשו כתבי אישום לאחר שנקבע שאין ראיות להעמידם לדין או שאין עניין ציבורי בכך, אך הם מוחזקים במעצר מנהלי ללא משפט.

עוד בערוץ הדעות

יש סיבה לבכי? שני צדדים לחוק המשילות / שלומי צדקי, אורי זכי

גוזרי הקופונים על הגז הטבעי / אהוד קינן

כל מי ששלטון החוק יקר ללבו צריך להיחרד מההתפתחויות הללו, ללא קשר לעמדתו בסוגיות האחרות הנוגעות למבקשי המקלט בישראל. בין שאתם נמנים על אלה המכנים אותם "פליטים" ובין שאתם מכנים אותם "מסתננים", בין שאתם סבורים שצריך להעניק מעמד לכולם ובין שאתם סבורים שיש לגרשם מיד, בין שאתם חושבים שהם ברכה למדינה ובין שאתם חושבים שהם אסון חברתי - הרעיון של מעצר ללא משפט וללא הגבלת זמן בגין חשד לעבירה, שכלל לא ניתן להוכיח במשפט פלילי, צריך להדאיג את כולנו.

ההליך הפלילי כולל סדרה של ערובות, שנועדו למנוע טעויות, ככל האפשר, ולשמור על הגינות ההליך: זכות ייצוג, חזקת חפות, זכות להביא ראיות ולחקור נגדית עדים בבית המשפט, חובה המוטלת על התביעה להוכיח את האשמה מעל לספק סביר ועוד. כיוון שכל אחד מאיתנו עלול למצוא את עצמו בנסיבות מסוימות מואשם בביצוע עבירה שביצע או שלא ביצע, לכולנו יש אינטרס שהערובות הללו יובטחו לכל חשוד. לאשם כמו לחף מפשע, למי שיש ראיות מרשיעות נגדו כמו למי שהראיות נגדו רעועות, לאדם הנחשד בעבירות קלות כמו לרוצח הנתעב ביותר. וכן, גם ל"זר" כמו לאזרח.

בשלב הבא: מעצר מנהלי של אזרחים ישראלים?

הנוהל שאישר וינשטיין קורע מעל ההליך הפלילי את עקרונותיו הבסיסיים ביותר. תחת מסווה של חקיקת הגירה הוא יוצר מערכת פלילית מקבילה, נפרדת ונחותה לזרים. במערכת זו אין חובת ייצוג, אין חזקת חפות, אין הליך משפטי ואפילו העונש לא קצוב בזמן. ניתן היה לצפות מוינשטיין, שייצג חשודים בפלילים במשך שנים, להבין עד כמה דרקונית הפרקטיקה שאישר.

הנוהל מתמרץ עצלות של רשויות האכיפה. אם אפשר לכלוא חשודים ללא ראיות ברמה הנדרשת בהליך הפלילי, מדוע לטרוח לחקור? אם אפשר לעצור ללא הגבלת זמן בתום שימוע של שלוש דקות בפני פקיד משרד הפנים, מדוע לטרוח להגיש כתב אישום? ובשלב הבא - אם אפשר לשלול במעצר מנהלי חירות של מהגרים החשודים בביצוע עבירות קלות, מדוע לא לחוקק חוקים שיאפשרו גם מעצר מנהלי של אזרחי ישראל החשודים בביצוע עבירות כדי לחסוך את הצורך בהליך הפלילי המטריח? אם אנחנו סומכים על השוטרים ופקידי משרד הפנים שיקבלו החלטות נכונות בעניין חשודים "זרים", מדוע שלא נסמוך עליהם שיקבלו החלטות נכונות גם ביחס למעצר אזרחים, ללא צורך בבתי משפט?

אך את האשמה יש לתלות לא רק בוינשטיין. בחצי השנה האחרונה הגיעו אל בתי המשפט המחוזיים ואל בית המשפט העליון כמה תיקים, שבהם עלתה שאלת חוקיותה של הפרקטיקה הזו. ניתן היה לצפות שכל שופט שדן אי פעם בתיק פלילי יבין עד כמה מסוכנת האפשרות שהמשטרה ומשרד הפנים יחליטו לשלול חירות של מי שלא ניתן להוכיח את אשמתו, וישים סוף לדבר הזה. לבית המשפט העליון נקרו מספר הזדמנויות, כבר לפני חודשים, להרוג את הג'וק הזה עוד כשהיה קטן. אלא שבית המשפט בחר לחמוק מהכרעה. בכך אפשר מעצר מנהלי של מאות אנשים שאין די ראיות להעמידם לדין. נוכח הפסיביות השיפוטית בעניין הזה אין להתפלא שוינשטיין לא היסס להחמיר את הנוהל ולהחיל אותו לא רק על מי שנחשד בביצוע עבירות חמורות, אלא גם על כל מי שמחזיק אופניים או טלפון ללא קבלה.

עו"ד יונתן ברמן הוא ראש הקליניקה לזכויות מהגרים במרכז האקדמי למשפט ולעסקים

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il