לו היינו הופכים לעבדים כדי להחזיר חובות

משחר הציביליזציה החברה האנושית התמודדה עם השאלה, איך לטפל ביחידים בחברה שאינם מסוגלים לעמוד בנטל חובות שנטלו. קל להבין איך נוצרו מצבים בהם אנשים מסוימים הגיעו למצב של חדלות פירעון. לדוגמא בתקופת בצורת, סביר להניח שחלק מהאיכרים שלא השכילו לצבור הון ונכסים מעונות זריעה קודמות היו מגיעים למצב בו התרוששו והיו נכנסים לחובות כדי לקנות זרעים לעונה הבאה. אם הבצרות הייתה נמשכת, בנקל היו מגיעים למצב בו אין באפשרותם לשרת את נטל החוב.

• מאמרים נוספים במדור פרשת שבוע כלכלית
  

החברה האנושית העתיקה פיתחה שתי שיטות כדי להתמודד עם התופעה. ביוון וברומא העתיקה מי שירד מנכסיו היה מוכר את אדמתו ונמכר כעבד כדי לפרוע את חובותיו. לעומת זאת, במזרח התיכון (מסופוטמיה) קיימות עדויות כתובות שמדי פעם המלכים היו מכריזים על שמיטת חובות כללית, כדי לאפס את המצב ולתת הזדמנות לאנשים להתחיל מחדש. החיסרון בשמיטת חובות ברורה, כי הרצון לספק אשראי מושפעת לרעה מהאפשרות שגביית החובות תבוטל על ידי צו ממשלתי.

מי ירצה לתת אשראי שלא בטוח יקבל בחזרה?(צילום: shutterstock)

היעדר זמינות של אשראי פגעה בצמיחה הכלכלית וגם במיעוטי היכולת שלפעמים צריכים אשראי כדי לרכוש את הנכס הראשון שלהם. לעומת זאת, הפיכת רבדים שלמים של האוכלוסייה לעבדים פוגעת בלכידות החברתית. לא פעם היוונים והרומאים היו צריכים להתמודד עם מרד עבדים.

התורה שופכת תוכן מוסרי לתוך הסדר החברתי הקיים 

כפי שמשתקף מפרשתנו - פרשת "ראה" - התורה מכירה בשתי השיטות הנפוצות האלו לטיפול בחייבים שאינם מסוגלים לשרת את נטל החוב. התורה אינה הופכת לגמרי את הסדר החברתי הקיים אלא שופכת תוכן מוסרי לתוכו. שמיטת החובות הופכת פעם בשבע שנים לדבר שבשגרה ולא תלויה בהחלטה קפריזית של שליט כזה או אחר. בעיני התורה מטרת שמיטת החובות נועדה למסד את עיקרון הצדקה ולהטמיע את המסר המוסרי שהרכוש שבן אדם צובר בעולם הזה ניתנת לו על תנאי מאת הקב"ה כדי שתשתמש בו לעזור את הזולת.

"מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה. וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַיהוָה (...) כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן. כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ. הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַללֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל יְהוָה וְהָיָה בְךָ חֵטְא. י נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ". (דברים טו א-י)

נציין שבמהלך ההיסטוריה היהודית, לרוב לא עמדנו בדרישות מוסריות קפדניות אלו. בתקופת התַּנָּאִים, הלל הזקן הבחין שאנשים נמנעים מלתת הלוואות לאלו הזקוקים לאשראי בשל החשש מרמאות - הלווה ישהה את החזר החוב עד שנת השמיטה ואז זה יימחק. לכן הלל תיקן את הפרוזבול - טכניקה משפטית בו המלווה מוסר את השטרות שלו לבית דין והם גובים עבורו, כך החובות אינם נמחקים בשנת השמיטה.

התורה מכירה במוסד העבדות רק בדיעבד ואינה מאפשרת עבדות לצמיתות אלא תוחמת מראש את תקופת העבדות ודורשת יחס הומני כלפי העבד.

"כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ. וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם. הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תִּתֶּן לוֹ. וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה הַיּוֹם". (דברים טו יב-טו)

נדמה שניתן לראות את שרידי שתי השיטות האלו גם במערכת המשפט המודרנית. כידוע מערכות המשפט באירופה מושפעת במידה ניכרת ממערכת המשפט הרומאית. לכן, קשה מאוד להתחמק מחובות.

בחלק ניכר מהמדינות באירופה מוכרים את נכסיו של החייב ואם גם פעולה זאת אינה מכסה את מלוא החוב, מנכים את יתר החובות מהשכר. לעומת זאת מערכת המשפט בארצות הברית הושפעה, ככל הנראה יותר מהתנ"ך. לכן, הרבה יותר קל בארצות הברית להכריז על פשיטת רגל אישית - למחוק את נטל החובות ולהתחיל מחדש.

טרנס קלינגמן הוא מנהל מחלקת מחקר (sell side) בפסגות. הטור משקף את הדעה האישית שלו לגבי השקפת התורה וחז"ל ואינו משקף בהכרח את הדעה של בית השקעות בו הוא עובד