הכיוון מערבה. מהמסע הזה לא כולם חוזרים

ניתן לקרוא את הכתבה גם באתר CNN

מאפגניסטן לגרמניה. המסלול שעברה משפחת אראזו

טיסתה של אראזו ממינכן נוחתת בעיר החוף הצפונית סלוניקי בשעה 13:30 שעון מקומי. היא ממתינה לאוטובוס לעיר אלכסנדרופוליס שאמור לצאת בשעה 16:30. בחוץ לא חם ואראזו מסוחררת מהתרגשות אף שלא ישנה לילה קודם לכן. היא מעבירה את הזמן בבית קפה לפני לפני שתגמע ארבע שעות נסיעה באוטובוס. באוטובוס היא בוחרת במושב שליד החלון ומביטה החוצה בכרי מרעה צרובי שמש, רועי צאן ועדרים של עזים.

נוסעים אחרים באוטובוס משוחחים, משחקים במשחקי וידאו ומבצעים שיחות טלפון. מבחינת אראזו, הכי טוב יהיה כשהנסיעה תיגמר. בתיק שלה יש שתי טבעות בוהקות שהזהב שלהן כבר דהה, אך היא מתכוונת לענוד אותן. היא קיבלה את הטבעות כמתנה מבנותיה כשמשפחתה התגוררה באיראן. התיק שלה מכיל עוד זוג עגילים מיוחד. מדובר בתכשיטים בצורה של צפרדעים ירוקות שהיא מצאה בבזאר במינכן. עבורה, הם מייצגים פתגם שהיא אוהבת, לפיו "אם תבלע צפרדע, תתגבר על הכיעור באמצעות כוח". ביום נסיעתה, אראזו חשה מאוד חזקה.

כאב משפחתי

מוקדם יותר השנה, מצאנו את בנותיה של אראזו אחלאקי יושבות על הרצפה בביתן הזמני, רגליהן מקופלות ועל הספה מולן מוצב בגובה העיניים מחשב נייד. הן ממתינות להופעת האות במסך שיאמר להן שהן מחוברות ל"סקייפ". כאשר הוא מגיע, הן מוצאות עצמן מביטות לתוך העיניים של אמא שלהן. אראזו מחייכת בעדינות, אבל הפנים שלה חושפות עצב עמוק. בני המשפחה כואבים. בשעה שהם משוחחים, האחות הגדולה זאהרה, משעינה את ראשה על כתפה של אחותה סומייה. שתי הילדות שוקעות בבכי. "אני לא רוצה לראות אותך ככה", אמרה זאהרה בת ה-13 לאמהּ.

דרך מסך המחשב רואים את אחיה הגדול של זאהרה מצטרף לשיחה. "אל תבכי", ניסה יאסין בן ה-16 להרגיע את אחותו. ואז הוא מצמיד שתי אצבעות לעיניו שבעצמן דומעות מבכי. "אנחנו תמיד מחכות ושום דבר לא קורה", אמרה זאהרה כשראשה מכוסה בצעיף סגול. "בעזרת השם נהיה ביחד", השיבה אמה.

זאהרה וסומייה ביוון, אראזו ושני בניה בגרמניה. שיחת סקייפ משפחתית(צילום: CNN)

מאחורי פניהם המפוקסלות של אראזו ויאסין, גבוה על הקיר, נמצאים שלושת הפסים בצבע שחור, אדום וצהוב של דגל גרמניה. מדובר למעשה במדבקה קטנה שתלויה על ארונית אפורה, אך היא גם הסימן להפרדה שלהם.

אראזו גרה במינכן עם יאסין ובנה הקטן בן ה-8 רזה. זאהרה וסומייה, בת 12, נמצאות במרחק של כמעט 2,000 קילומטרים מאמן ואחיה, בעיר אלכסנדרופוליס שביוון.

נסו על חייהם

המשפחה במקור מגור, מחוז מרכזי באפגניסטן. בעלה של אראזו, מוחמד, היה מעורב בסכסוך על קרקע עוד כשהיה רווק ומאז רדפו אחריו ודרשו ממנו כסף. אראזו מאמינה כי האנשים שרצו ממנו כסף מזומן היו יכולים להרוג אותו. מחשש לחייו, מוחמד ברח לאיראן. אראזו נשארה מאחור עם הילדים, אבל הפכה ליעד להטרדות והואשמה כי סייעה לבעלה להימלט. שנה לאחר מכן היא לקחה את ילדיה ונסעה איתם לאיראן.

אולם החיים של המשפחה האפגנית בביתה החדש לא האירו לה פנים. מוחמד עבד ללא מסמכים וילדיו לא יכלו ללכת לבית הספר. יום אחד, כשוויכוח בעבודה גלש לפסים מכוערים, מוחמד נהרג והמשפחה איבדה את המפרנס העיקרי שלה.

"בעזרת השם נהיה ביחד", הבטיחה האם לבנותיה(צילום: CNN)

ביגונה הרב וכאשר היא צריכה לטפל בארבעה ילדים, החליטה אראזו לעזוב את איראן ולסכן את הכול עבור הסיכוי לתת לילדיה חינוך וחיים חדשים. היא שילמה 5,000 דולר למבריחים כדי שייקחו אותה ואת שני בניה לאירופה. את בנותיה היא השאירה תחת השגחה של חברה עד שתגיע למקום בטוח ותוכל להרשות לעצמה להביא אותן. בליווי המבריחים צעדו אראזו, יאסין ורזה ברגל דרך איראן ולאורך ההרים של טורקיה ואז השתמשו בסוס ובאוטובוס שהביא אותם לאיסטנבול, שם שהו שלושה ימים בטרם עברו את הגבול ליוון.

6,000 אירו תמורת מסמכים מזויפים

האם ושני בניה התגוררו באתונה במשך חודש וחיפשו מישהו שיכול לסייע להם להיכנס לעומקה של אירופה. בסופו של דבר, עמית אפגני יצר להם מסמכים מזויפים במחיר של 6,000 אירו (7,840 דולר). עם מסמכים חוקיים בידיה, אראזו ובניה נסעו לגרמניה, שם היא הסגירה את עצמה לרשויות וביקשה מקלט מדיני.

כאם חד-הורית לשני ילדים שנרדפת בארץ הולדתה, אראזו קיבלה מעמד של פליט מסיבות הומניטריות. בזכות הסטטוס הזה היא קיבלה דירת חדר, דרכון גרמני ותעודת זהות שמעניקה לה את הזכות לעבוד. אך הדבר הכי חשוב עבור אראזו היה שבניה יוכלו ללכת לבית ספר.

על פי נתוני משרד הפנים הגרמני הפדרלי, כמעט 6,200 אזרחים אפגנים חיים בגרמניה, מדינה שאוכלוסייתה עומדת על יותר מ-80 מיליון בני אדם. בשנה שעברה, מתחת ל-30 אחוזים מכ-65 אלף מבקשי מקלט קיבלו מעמד של פליט או סוג אחר של הגנה.

המפגש המרגש של אראזו עם בנותיה אחרי שלא התראו במשך שנתיים(צילום: CNN)

אראזו לוותה 4,000 אירו מחברה כדי לשלם למבריחים שיביאו את בנותיה מאיראן לגרמניה, אולם הבנות הצליחו להגיע עד יוון. במשך שנתיים לא הייתה אראזו יכולה לחבק את הבנות שלה.

אף מהגר לא רוצה להישאר ב"קבצנית של אירופה"

יוון היא "הקבצנית של אירופה", מדינה חסרת כול ששורדת מנדבות. אך עבור אנשים כמו אראזו וילדיה, היא מגדלור, בריחה מחיי יומיום אכזריים באזורי מלחמה ותחת משטרים נוקשים.

המסע מאפגניסטן, איראן וטורקיה דרך הרים ובמים ליוון נכבש על ידי מבריחים ומטענם האנושי. גופות נמשות מהמים בין יוון לבין טורקיה; גופות אחרות מעולם לא נמצאות. הבנות של אראזו הן הכי פגיעות במסע: ילדות בלי הורים. הילדים האלה חולמים להגיע לאיטליה, גרמניה או למדינות סקנדינביות. אולם, המציבות בדרך כלל קודרת. אלפים נתפסים ביוון מדי שנה.

יש קווים מקשרים בין הסיפורים של ילדים מהגרים. כמה הורים שולחים את הילדים שלהם קדימה לגרמניה כדי להקים חיים באירופה בתקווה שבסופו של דבר הם יביאו את המשפחה כולה. אחרים, כמו סומייה וזהארה, מנסים להגיע להורים ולאחים שכבר ביקשו מקלט.

ליוון יש מחויבות להבטיח שהילדים מטופלים בצורה טובה, מועברים להשגחה של ארגונים לא ממשלתיים ולשקול לתת להם מקלט או איחוד עם בן משפחה. אולם למרכזים שמנוהלים על ידי ארגונים לא ממשלתיים (NGOs) יש דלת פתוחה וילדים רבים בורחים.

לילדים המהגרים שמגיעים ליוון יש מעט מאוד עניין ורצון להישאר בה. המדינה שבורה, מערכת בקשת המקלט שלה בעייתית ושנאת המהגרים בה גבוהה. לזה יש לצרף תסיסה חברתית וצעדי צנע חמורים שאחראים לאלימות ההולכת וגדלה במדינה. מי שמרוויח מהמצב הוא הימין הקיצוני הפוליטי.

הכתבה תורגמה על ידי ynet ובאחריותו