יש בישראל אנשים רעבים
"בדרך כלל, אלו שמחלקים מזון לא מכירים אישית את ה"לקוחות שלהם". אלו לא אנשים שאתה מכיר מהבית, כאלה שגדלו איתך בשכונה, שהיו איתך באותו מקום עבודה, שנהגתם להתחבק, לשתות קפה או בירה ביחד. בדרך כלל. ואז כשאתה פוגש מישהו או מישהי כזו. הכל מתהפך". רן מלמד, סמנכ"ל עומתת "ידיד" משתף
החגים באים השנה מוקדם. כבר בתחילת ספטמבר - בערך 10 ימים מתחילת שנת הלימודים. המשמעות היא שהמרוץ אחרי חבילות המזון לראש השנה מתחיל כבר עכשיו. ברקע עומדות תוצאותיו של סקר דעת קהל שנעשה בהזמנת עמותת "ידיד" עבור הקואליציה לבטחון תזונתי ובבסיסו נתון אחד מפחיד - רבע מהישראלים יוותרו על אוכל בגלל הגזירות הכלכליות שזה עתה עברו במסגרת תקציב המדינה.
לפני כעשר שנים ערכנו את הסקר הראשון בנושא. גם אז, מיד אחרי כניסתן לתוקף של גזירות ביבי וסילבן היו התשובות דומות. בין רבע לשליש מהישראלים נאלצו אז לקצץ בתקציב המזון שלהם פשוט בגלל שלא היה להם מספיק כסף.
מאז ביצענו מספר סקרים דומים במהלך השנים. התוצאות היו דומות. אנשים מוותרים על אוכל אפילו יותר משהם מוכנים לוותר על תרופות. זה לא כל-כך שינה אם מדובר באוכלוסייה מבוגרת יותר או צעירה. הויתור על האוכל הופיע בכל סקר. לעיתים חשבתי האם יתכן שההצעה על האוכל כמקור לויתור בעת קיצוצים תקציביים או משברים כלכליים יכולה להיות דרך של התרסה, של מחאה, של הנפת דגל האומרת "גם אם לא נוותר על האוכל, תדעו לכם שזה מה שהכי מפחיד אותנו".
מקוששים מזון בסוף היום בשוק התקווה. תל-אביב
יש בישראל אנשים רעבים. נכון, אין להם בטן נפוחה אבל הם רעבים. אין להם בטן נפוחה אבל גם אין להם כסף לקנות אוכל והם צריכים עזרה. עזרה מהסוג שמגישות עמותות המזון, עזרה מהסוג שמציעים ארגונים אחרים שחושבים שלחלק אוכל זו פגיעה בכבודם של אנשים ושעדיף לתת להם כרטיסים מיוחדים לרכישת איזה סוג של מזון שירצו ובאיזה אופן שיחפצו.
איפה הכסף ולאן הוא הולך?
בדרך כלל, אלו שמחלקים מזון לא מכירים אישית את ה"לקוחות שלהם". זאת אומרת הם מכירים אותם מהחלוקה אבל אלו לא אנשים שאתה מכיר מהבית, בדרך כלל. כאלה שגדלו איתך בשכונה, שהיו איתך באותו מקום עבודה, שנהגתם להתחבק, לשתות קפה או בירה ביחד. ואז כשאתה פוגש מישהו או מישהי כזו. הכל מתהפך. אתה מבין שיש אנשים רעבים בישראל.לי זה קרה. לפני מספר שנים צלצלה אליי חברה שלא פגשתי אותה זמן רב. פעם, מזמן, עבדנו יחד, באותו כלי תקשורת. כתבת לא זוטרה. מחוברת למי ומי. חד הורית. ברבות הימים פוטרה. הכלי התקשורתי עבר שינוי משמעותי. היא התחילה לחפש עבודה, חודשים. לא מצאה. המשיכה להתגורר במדינת תל אביב עם הילדים. אבל הכסף הלך ונגמר.
היא צלצלה למרואיינים שלה לשעבר. ביקשה את עזרתם, לא בכסף. בעבודה. בפרנסה. הם הבטיחו לנסות, חייכו במבוכה והמשיכו הלאה. ואז היא צלצלה אליי, ראתה כתבה שהכנתי בנושא בטחון תזונתי וצלצלה לספר שהיא גם בין אלו. אלו שאין להם. שכל יום רביעי לפנות ערב היא הולכת לשוק הכרמל, אלו השעות הכי טובות. הדוכנים בדרך לסגירה אבל עוד לא לקחו את כל הדברים הטובים. היא יוצאת משם עם שקיות מלאות של פירות וירקות, לפעמים דברים אחרים. ניסיתי לסייע. ככל שיכולתי, לא בטוח שזה עבד הכי טוב בעולם.
בסוף היא עברה לעיר אחרת. רחוק יותר. כדי לפתוח דף חדש. אני מנסה לעקוב. מבין שדי הצליחה. יש אנשים רעבים בישראל. וצריך לסייע להם.
החגים באים מוקדם השנה. זה אומר שיחד איתם יבואו ארועי השנור הגדולים. חבילות הדיוור הישיר והמסרונים יעוטו עלינו כמו דבורים המחפשות צוף והמתקפה שכל תכליתה לייצר עוד ועוד חבילות מזון תיראה כמו מתקפה מאורגנת.
ממשלת ישראל מתכוונת לחלק כסף כדי לשמור על בטחונם התזונתי של אזרחיה. בשבועות הקרובים נתחיל לשאול כולנו, איפה הכסף ולאן הוא הולך. אני מבטיח שגם אחרי החגים אמשיך לשאול את השאלה.
יש אנשים רעבים בישראל והם צריכים עזרה. מהממשלה, מארגוני החברה האזרחית, מכל אחד מאיתנו.
הכותב, רן מלמד, הוא סמנכ"ל עמותת "ידיד", מייסד הקואליציה לבטחון תזונתי.
לפנייה לכתב/ת 
